אמריקה, קוד פתוח

האבטחה של השירות החשאי חסרת פשרות, והתור התפתל במשך שעות. הצלחנו להיכנס לוושינגטון סקוור פארק במנהטן שנייה לפני תחילת העצרת של ברני סנדרס, לפני שבועיים. בחוץ נותרו אלפים שעוכבו בגלל מעגלי הבידוק, ופשוט עמדו מעבר לגדר, לשמוע את בשורת המהפכה הפוליטית מהדהדת ברמקולים מסביב לכיכר ובמורד רחוב תומפסון. "אנחנו לא מייצגים את וול סטריט", הכריז סנדרס מעל הבמה, 20 דקות הליכה מהבורסה של ניו יורק, "ואנחנו לא רוצים את הכסף שלהם". הקהל — שידע לדקלם עם סנדרס שתרומה ממוצעת לקמפיין שלו עומדת על 27 דולר בלבד, והכסף הגדול לא משחק אצלו תפקיד — הגיב בתשואות.
"כן, אנחנו יכולים לשנות את הסטטוס קוו", הכריז סנדרס בווריאציה על הססמה המכוננת שהובילה את ברק אובמה לבית הלבן ב־2008. תומכיו קיוו שהערב הזה בניו יורק יהיה הרגע המכונן בקמפיין של סנדרס 2016. הוא לא היה; כן, זה היה רגע שיא בקמפיין, אחת העצרות הפוליטיות הגדולות אי פעם במנהטן (כמעט 30 אלף משתתפים) ועם חימום של טים רובינס, ספייק לי וגם וומפייר וויקנד (הלהקה הלוהטת של הרגע, נכון ל־2008). אבל הילארי קלינטון, עם שורשים עמוקים בניו יורק וכל מנגנון המפלגה המקומי, לקחה את הפריימריז שם בהליכה, בפער של כ־15%. הצעירים הצביעו סנדרס, אבל השחורים וההיספנים הלכו עם קלינטון. כרגע המועמדות הדמוקרטית לנשיאות בכיס שלה.
תומכי סנדרס בעצרת במנהטן, לפני שבועיים . צילום: רויטרס הקמפיין של סנדרס והעצרת בניו יורק כנראה לא יובילו אותו לבית הלבן. ובכל זאת, הם יוצרים שינוי. סנדרס מחייב את קלינטון לזוז יותר שמאלה משדמיינה אי פעם, ומחלחל מסרים מפתיעים לשיח הכללי. דווקא אצלו מתגבש ומתחזק הדור הבא של השמאל האמריקאי, בתוך המפלגה ובציבור הרחב. ומעבר לכך, אפשר לראות בקמפיין שלו עדות לזרמי עומק שלא נרגעו מאז המשבר הפיננסי, וקרוב לוודאי שימשיכו את פעולתם וישנו את פני אמריקה, לאט לאט, ללא קשר לתוצאות האמת בנובמבר 2016.
שינוי זו לא רק תחושה בשטח, בעצרת. סקר של אוניברסיטת הרווארד שפורסם בשבוע שעבר, למשל, גילה נתון מדהים: 51% מהצעירים (בני 18–29) האמריקאים "לא תומכים בשיטה הקפיטליסטית". אלה ה־Millenials, בני דור המילניום, שהתבגרו אל תוך המציאות של אחרי המשבר הפיננסי. הם כבר לא מחבקים בחום את כלכלת השוק ואת ההבטחה להצלחה גדולה, ורק 42% מהם "תומכים בקפיטליזם" כהגדרת הסוקרים. המילניאלז נמצאים כעת במרכז הבמה, לא רק כקהל יעד של מפרסמים, אלא גם כמשאת נפשם של הפוליטיקאים. בעצרת של סנדרס היה להם ייצוג נכבד, ולא רק כי התקיימה בסמוך לאוניברסיטת ניו יורק. "סנדרס מדבר על הנושאים שחשובים לי עוד מלפני שנולדתי", נימקה אחת הסטודנטיות בתור את התלהבותה מפוליטיקאי בן 74. "הדור שלי מאמין באנשים שאכפת להם מאנשים אחרים", אמרה צעירה נוספת. ומישהו אחר הסביר לי שלא נכון לדבר על "איך סנדרס סחף את הצעירים": הוא פשוט מבטא את העמדות שהם מחזיקים בהן ממילא. זה דור שמוצף באינפורמציה, והוא גיבש לבד את דעתו.
תומכי סנדרס בעצרת . צילום: איי פי הנאום שסנדרס נשא באוזניהם מוכר היטב, בטח להם, אפילו לי. ברני, כפי שקוראים לו תומכיו, דיבר על דיור בר השגה, שכר הוגן ושוויוני, השכלה גבוהה בחינם. אלה תמיד הנושאים המרכזיים שלו, עם התאמות קלות לאירועי היום. הפעם ההתאמה היתה למפגש של סנדרס, באותו בוקר, עם העובדים השובתים של ווריזון, ענקית הסלולר. "הם לא מוותרים לתאגיד חמדני שרוצה לקצץ את הטבות הבריאות שלהם, לשלוח משרות בשכר סביר אל מעבר לים, ואז לשלם 20 מיליון דולר בשנה למנכ"ל", הכריז בלהט כמה שעות אחר כך, בעצרת. הבנקים, משפחת וולטון (הבעלים של רשת וול מארט, שהילארי קלינטון כיהנה בעבר בדירקטוריון שלה) ו"מעמד המיליארדרים" זכו גם הם לחצים מושחזים. מוכר ככל שזה נשמע, עדיין קצת קשה להאמין שככה מתבטא מועמד מרכזי במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
החזרה על אותם מסרים, אגב, היא חלק מהעניין. כמעט כל המשתתפים שאיתם דיברתי בעצרת ציינו כי אחת הסיבות המרכזיות לתמיכה בסנדרס היא העקביות, העובדה שהוא לא משנה את העמדות שלו. עבורם, גמישות נוסח קלינטון, שמתגאה בפרגמטיות שלה, היא מתכון לעוד מאותו הדבר. סנדרס מציע משהו אחר: עקרונות. המילניאלז, לפחות אלה שטרחו להגיע לעצרת, אולי לא מאמינים בקפיטליזם, אבל הם בהחלט מאמינים באידאלים.
התפוררות לכאורה, קשה להבין את חוסר הנחת שאחז בבוחרים האמריקאים. הרי המצב הכלכלי, שמככב בקמפיינים השונים, הוא משהו שאובמה יכול רק להתגאות בו, והוא גם מדגיש את זה בשבועות האחרונים, בראיונות סיכום הכהונה. תחת ממשל אובמה הכלכלה האמריקאית השתקמה וחזרה לצמוח, והאבטלה ירדה לשפל ששאר העולם יכול רק להתקנא בו. אבל המספרים האלה לא מספקים את התמונה המלאה. המשק האמריקאי עדיין רחוק משמעותית מתחזיות הצמיחה של 2007, ומשק בית ממוצע מרוויח כיום 4,000 דולר פחות מבסוף כהונתו של ביל קלינטון, לפני 16 שנה. לא זה מה שהבטיחו לאמריקאים. והנפגעים העיקריים, באופן טבעי, הם הצעירים שרק נכנסים לשוק העבודה, עמוסים בחובות מהלימודים.
ציור קיר של סנדרס בעיר . צילום: אורי פסובסקי הרפבוליקאים אמנם לא אפשרו לאובמה לעשות הרבה יותר ממה שעשה, ובכל זאת יש סעיף אחד שהוחמץ בממשל הנוכחי: התשתיות. גם זו כבר מנטרה שחוקה שאין כמעט כלכלן שלא חוזר עליה, אבל אחרי שנים של חוסר השקעה, התשתיות בארצות הברית, מעצמת־העל היחידה בעולם, באמת מתפוררות. לעתים זה משונה או מעצבן — הרכבת הבין־עירונית שבה הגענו לניו יורק נסעה במהירות ממוצעת של 65 קמ"ש, והתור לבידוק בטיסות פנים בנמל התעופה בניוארק השתרע על פני שתי קומות; לעתים מדובר בשערורייה של ממש. בפלינט, מישיגן, וכנראה שגם בערים נוספות במדינות אחרות, זורמים מהברז מים מזוהמים בעופרת. כשסנדרס דיבר על "הזכות למים נקיים", הקהל הגיב בהתלהבות אדירה.
מסדר העמק בחוף המזרחי העצים עדיין מתאוששים מהחורף, אבל בקליפורניה האביב במלוא עוזו. עמק הסיליקון הוא רצף פרברי מוריק, מטופח ואינסופי, שמשובצים בו בניינים שירדו היישר מהענן, התגלמותן הגשמית של גוגל, סיילפורס, אורקל, פייסבוק ומי לא (אפילו צ'קפוינט). ביניהם מסתובבים האוטובוסים הלבנים שמסיעים את העובדים ומכעיסים את שאר התושבים: הרי גם הם משלמים מסים על הכבישים, ועומדים בפקקים, ועובדי ההייטק נוסעים באוטובוסים מפנקים ודוחפים מעלה את שכר הדירה.
הרכב האוטונומי של גוגל בעמק הסיליקון. מעורר איזה אינסטינקט קמאי להתנגש בו, בבחינת "ברח או הילחם" . צילום: אם סי טי ליל הסדר בפתח, ההכנות לחג בעיצומן, ובין המדפים במרכולים הגדולים אפשר לשמוע עברית מכל כיוון. בני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד וימלא עמק הסיליקון אותם. שיחות עם מכרים על החיים בעמק מתגלגלות, כמו בארץ, גם לנדל"ן. זה תוצר הלוואי של תקופת השגשוג, או הבועה, הנוכחית: מי שקנה בית בזמן מברך את עצמו על הזינוק במחיר, אבל נאלץ לוותר על הסיכוי לשדרוג. ומי שצריך לחדש שכירות עשוי להיאלץ לעבור דירה, לאזורים זולים יותר; בסאניוויל שבדרום העמק, מדווחים בחשש, אין בכלל מדרכות. לפחות הם קופצים כל שבוע לסן פרנסיסקו, לא? לא ממש. זו נסיעה ארוכה, בייביסיטר עולה 20 דולר לשעה, וממילא עובדים קשה. האדם נולד חופשי, אבל בכל מקום הוא צריך למצוא סידור לילדים.
פסגה בצומת מנומנם במאונטן ויוו אנחנו נתקלים בעתיד. ברמזור שממול, בנתיב הנגדי, לנגד עינינו, עומד רכב אוטונומי של גוגל, אחד מ־24 שמסתובבים בעיר, וכשיש לו ירוק הוא פונה שמאלה. האוטו הזה חמוד להפליא, והוא נוסע בנחת. פתאום, משום מקום, עולה הדחף ללחוץ על דוושת הגז ולנגח אותו, או לכל הפחות לנסות לחסום אותו. סקר לא מדעי בקרב תושבים באזור מעלה תחושות דומות. אולי מדובר באינסטינקט קמאי, הישרדותי, גרסת המאה ה־21 של "ברח או הילחם". למען הדיוק, ברח, הילחם או עשה שטויות. גוגל עצמה נוהגת לדווח על כמה מהדברים הביזאריים שאנשים עושים בקרבת המכוניות: להתגלגל על מכסה המנוע שלהן, לקפוץ סביבן כמו צפרדעים, יש גם מי שמזנק מול הרכב בתחתונים.
חלוקת מים לתושבים בפלינט, מישיגן, בעקבות זיהום במים. כשסנדרס דיבר על "הזכות למים נקיים", הקהל בניו יורק הגיב בתשואות . צילום: רויטרס אבל לא רק המכוניות של גוגל מושכות את העין. גם מי שאינו חובב רכב אינו יכול שלא לשים לב לציי הלקסוס והב.מ.וו שמסתובבים בעמק הסיליקון, או לעובדה שבחניון המעופש בסן פרנסיסקו חונה לידך פרארי שזה עתה יצאה מהניילונים. יש כאן גם לא מעט סוכנויות רכב ייחודיות, למשל של טסלה, רכב היוקרה החשמלי, ומקלארן, יצרנית רכבי הספורט (תג מחיר מדגמי: 350 אלף דולר). ככה זה, יש הייטק ויש הייטק. מי שרוצה לדעת מאיפה הכסף מוזמן לעיין בדו"חות של פייסבוק שפורסמו בשבוע שעבר. פייסבוק היא רק דוגמה. מרק אנדריסן, מהמשקיעים המפורסמים בסצינה, כבר קבע ש"התוכנה אוכלת את העולם": ענקיות העמק פולשות לעוד ועוד תחומים, מהסעות עד בנקאות. כשמוסיפים לזה את הריכוזיות הגוברת בכלכלת המאה ה־21, את העובדה ש"המנצח לוקח הכל", מקבלים מציאות שבה חלק לא מבוטל מהעושר בעולם, ולא רק בארצות הברית, זורם לפאתי סן פרנסיסקו, קליפורניה.
חלק מהעושר הזה, אגב, הולך לסנדרס. Crowdpac, סטארט־אפ ל"טכנולוגיה פוליטית" (שיושב בעמק, כמובן), ניתח את פרופיל התורמים לקמפיינים השונים וגילה שחמש החברות הבולטות שבהן עובדים התורמים לסנדרס הן גוגל, אפל, מיקרוסופט, יבמ ואמזון. הם מממנים את אותו סנדרס שיוצא נגד הכסף הגדול, שכבר דרש מאפל שתשלם יותר מסים. איך מסבירים את זה? יש מי שמציינים שלא כל עובדי ההייטק שווים, ולאפל ואמזון יש גם עובדים רבים בשכר לא גבוה במיוחד. אחרים מזכירים שמדובר בתעשייה צעירה: כחצי מהעובדים בגוגל, למשל, בני פחות מ־30. דור המילניום רוצה שינוי, גם כשהוא מקורב לצלחת הסיליקון.