כשהכסף זורם כולם מרוצים

קריית הממשלה בגבעת רם בירושלים שבדרך כלל הופכת למנומנמת בשעות הערב, היתה סואנת ביום חמישי כמו באמצע יום עבודה. ישיבת הממשלה על תקציב המדינה נפתחה ב־11 בבוקר, ולאחריה ישבו פקידי אגף תקציבים עד שעות הלילה הקטנות עם נציגי המשרדים והשרים, כשבכירי הממשלה עוברים ממשרד האוצר, שם לא קיבלו את מבוקשם, למשרד ראש הממשלה, שם סגרו את העניינים, וחוזר חלילה. רק כעבור כיממה אישרה הממשלה פה אחד את התקציב, כשמרבית השרים אינם בחדר ישיבות הממשלה ובמקום זאת הותירו מאחוריהם פתק ובו המילה "בעד", שאישרה את תקציב המדינה הדו־שנתי: 454 מיליארד שקל ל־2017 ו־463 מיליארד שקל ל־2018.
תחילה אושרו התקציבים הפשוטים יחסית. עוד לפני 6 בערב אושר תקציבי משרד המדע ומשרד התרבות, שהתגאו בתקציבי שיא של 530 מיליון שקל ומיליארד שקל בהתאמה, ב־2018. ההודעות שיצאו מכל כיוון הציגו תמונה ורודה של זינוק של עשרות אחוזים, בוודאי כשההשוואה היתה בין 2016 ל־2018. אלא שההודעות התעלמו מכך שחלק מהתוספת הוא חד־פעמי ולא ישפיע על בסיס הפעילות מעתה ואילך, ובעיקר לא הזכירו את הקיצוצים הרוחביים שנעים בין עשרות למאות מיליוני שקלים למשרד.
הדיונים עם המשרדים בעלי התקציבים היותר מסובכים כמו משרדי החינוך, הבריאות והפנים היו מורכבים יותר ונמשכו לתוך הלילה. שר החינוך נפתלי בנט השוהה בחופשה משפחתית בארה"ב הוכיח כישורים מפותחים של ניהול מו"מ בשלט רחוק: אנשיו בארץ חתומים על ההישג הגדול של ליל־שימורי־התקציב שאותו החלו בקיצוץ של כמיליארד שקל, וסיימו בתוספת של יותר מ־4 מיליארד שקל, לתקציב חסר תקדים של 57 מיליארד שקל, קרוב מאוד לתקציב הביטחון.
דרך אגב גם השרים זאב אלקין ומירי רגב שוהים בחו"ל, אלא שאלקין היה היחיד שקטע את חופשתו והתייצב במשרד ראש הממשלה.
איום שמפחיד, ואחד שפחות
יום המו"מ מול שר הבריאות יעקב ליצמן ומול שר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי היה בסימן איומים. ליצמן פתח את היום באיום שלא לתמוך בתקציב בגלל הכוונה להטיל מס על הביטוחים המשלמים של קופות החולים, ודרעי עזב את הדיונים בשעות הערב כשהוא מאיים בפיצוץ המגעים — מה שעבד לו כל כך טוב גם בשנה שעברה — וחזר רק לפנות בוקר כשכמעט הכל כבר סוכם.
גם השר צחי הנגבי - "השר לענייני שאול אלוביץ'" — איים להתנגד לתקציב, אם האוצר לא יחזור בו מהסעיף בחוק ההסדרים שהופך את הרפורמה בתשתית של בזק לחוק. אלא שהאיום של הנגבי היה עקר: לא רק שהתנגדותו לא היתה משפיעה על העברת התקציב בממשלה, הוא גם לא היה משפיע על העברתו בכנסת, כי הליכוד לא יתנגד לתקציב שהוא מעביר.
לעומת זאת, האיום של ליצמן הדאיג את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון משום שיהדות התורה, בעיקר באמצעות יו"ר ועדת הכספים משה גפני, עשויה בהחלט להקשות על העברת התקציב.
דרמה נוספת שנולדה במשך היום היתה ההסכמה השקטה בין כחלון לשר הרווחה חיים כץ, שמשרד הרווחה לא ייכלל בקיצוץ הרוחבי שיחול על שאר משרדי הממשלה. ההסכמה שפורסמה ב"כלכליסט" ביום חמישי עוררה מהומה כששרים אחרים דרשו גם הם שלא לספוג את הקיצוץ, מה שגרם לכך שבאופן רשמי שב משרד הרווחה להיכלל בקיצוץ — אם כי ייתכן שבעתיד יוחרג ממנו.
הלוביסטים מחכים בפינה
תקציב המדינה וחוק ההסדרים שאושר ביום רביעי, עוברים עתה לאישור הכנסת שתחזור מפגרת הקיץ רק לאחר החגים, ביום האחרון של אוקטובר. אלא שככל הנראה הכנסת תכונס לישיבת פגרה מיוחדת כדי להקדים את הגשת התקציב. ראשית מכיוון שעל פי חוק התקציב אמור להיות מוגש לכנסת באוקטובר, אך מעבר לכך יו"ר הקואליציה דוד ביטן אמר ל"כלכליסט" שהכנסת עשויה להקדים את מועד ההגשה עוד לפני החגים, כלומר לספטמבר. חברי הכנסת שיצאו לחופשה בחו"ל קיבלו התרעה שייתכן וייקראו לשוב.
באוצר מתעקשים שהתקציב יוגש באוקטובר ולא לפני כן. בקואליציה משערים שהאוצר מעוניין לדחות את המועד כדי שלוועדות הכנסת יישארו רק חודשיים לדיונים לאחר החגים — זמן מועט כדי לקבל החלטות דרמטיות עבור שלוש השנים הבאות.
אחרי שהשרים אישרו את התקציב, רובם המכריע על סמך הסכמות מוקדמות עם האוצר, הכנסת היא המשוכה הגבוהה. מעבר לכך שהח"כים רוצים להטביע חותם על החקיקה, לקבוצות הלחץ לעתים קל יותר להשפיע בכנסת. לוביסט בעל השפעה אמר פעם ש"הכישלון הגדול ביותר שלי הוא סעיף שלא הצלחתי להפיל עוד לפני שהופיע בחוק ההסדרים". ואכן, המאמץ הגדול של הלוביסטים הוא סביב חוק ההסדרים. אחת ההצלחות הגדולות של הלוביסטים עד כה היתה ביטול ההיטל על ביטוחי קופות החולים וביטוחי הבריאות הפרטיים לצורך מימון סל התרופות.
חוק ההסדרים עשוי להשתנות בכמה צמתים. הראשון שבהם הוא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שבשנים הקודמות הוציא ממנו את החוקים נגד ההון השחור ואת המלצות ועדת גרמן, בטענה שעליהם לעבור בחקיקה רגילה. לאחר הקריאה הראשונה מגיע הצומת השני — ועדת הכנסת שמחליטה לאן לנתב את סעיפי החוק. סעיפים שהליכוד ירצה לקבור יועברו לוועדות בראשות אנשיו, ואלו שכחלון ייאבק עליהם ינותבו לוועדת הרפורמות של אלי כהן. בתווך, גפני יילחם ככל יכולתו במטרה שמרבית החקיקה תעבור בוועדת הכספים — בעוד כחלון ינסה לעקוף אותו.
חוק מיסוי דירה שלישית, שאושר בממשלה בלי דיון, מסתמן כבר כעת כזירת מאבק חריפה: הוא משמעותי מאוד לכחלון אך מעורר התנגדות עזה בקרב חברי הכנסת. אם יגיע לוועדת הכספים הוא צפוי להיקלע לטלטלה גדולה שכן גפני ורכז הקואליציה מיקי זוהר מהליכוד הודיעו שהם מתנגדים לו. וזה עוד לפני שהזכרנו את לשכות רואי החשבון ועורכי הדין וארגוני הקבלנים שידרשו לכל הפחות להכניס בחוק שינויים מהותיים.
סעיף נוסף שצפוי לעבור כיווץ משמעותי בכנסת הוא חוק קק"ל הדרמטי (ראו עמ' 8), שמנסה להכפיף לראשונה את קק"ל לחקיקה המחייבת אותו להעביר כסף למדינה. בסרט הזה כבר היינו כששר האוצר הקודם יאיר לפיד ניסה לקדם יוזמה דומה — ונתקל בנציגי כל סיעות הכנסת עומדים בשער ומסרבים לאפשר לדבר לקרות. לכולם יש נציגים בקק"ל — הליכוד, ישראל ביתנו ובראש הארגון, איש מפלגת העבודה. יש לקוות שכחלון יצליח היכן שלפיד נכשל.
נפתלי בנט . צילום: עומר מסינגר
חינוך: בנט טס, וניצח

שר החינוך נפתלי בנט ויתר על דיוני התקציב עבור נסיעה לארה"ב, ובדיעבד נראה שזו היתה החלטה הגיונית. גם מבלי שנכח בישיבת הממשלה הלילית לאישור התקציב, בנט הוכתר כמנצח הגדול של הלילה. במקום שמשרד החינוך יספוג קיצוץ כמו יתר המשרדים, הוא קיבל תוספת נאה של 4.7 מיליארד שקל שיתפרסו על שנתיים, כך שבסופו של דבר תקציב המשרד יהיה כ־57 מיליארד שקל.

האוצר שאף לכך שהתוספת תעמוד על 2 מיליארד שקל בלבד, סכום שהוא למעשה קיצוץ, בניכוי "הטייס האוטומטי" שמביא בחשבון משתנים כמו גידול האוכלוסייה. הכוונה להשית את הקיצוץ על המשרד נתקלה במחאה נמרצת מצד ארגוני המורים, הרשויות המקומיות ובעצם כל מי שרואה עצמו קשור למערכת. בנט הצליח לתפוס טרמפ על גל המחאה הזה בלי להתאמץ יותר מדי, גם ממקום מושבו בארה"ב. התוספת התקציבית תוקצה בין היתר להרחבת השירותים לילדי החינוך המיוחד, להמשך הפחתת מספר התלמידים בכיתה ולתוכנית מצוינות במתמטיקה.
ספי קרופסקי
כדי שהגז יזרום למפעלים, הזרימו כסף לצינורות בשולי חוק ההסדרים האחרון השתרבבה בשורה עבור מאות מפעלים שממתינים כבר מסוף העשור שעבר שמישהו יחבר אותם למערכת הולכת הגז הארצית. הבשורה היא השקעה של כ-280 מיליון שקל (חצי ב2017 וחצי ב2018) בשיפור תשתיות הולכת הגז הטבעי.
מה שלא סיפרו שם שמדובר בתיקון פשלה. כזכור, בתקציב 2015 התהדרו משרדי האוצר והאנרגיה שלראשונה בישראל הם הצליחו להסיר את המכשולים הביורוקרטים, כך שאישור הבטיחות יינתן תוך 30 עד 45 ימי עסקים, ובמקרים בהם יידרשו השלמות, זמן התגובה של הגוף הבודק עד 15 ימי עסקים לאחר שקיבל את המסמכים להסבת מפעל ממזוט או סולר לגז טבעי. עוד נקבע שהליך אישור תוכנית העבודה להנחת רשת החלוקה - הצינורות המזרימים את הגז למפעלים - יבוטל הצורך בקבלת היתר בנייה ויוגבל לתקופה קצרה של 90 עד 130 יום לכל היותר. משרד האוצר עוד טען בתקציב 2015 שהמהלך צפוי לחסוך למדינה 500-700 מיליון שקל בשנה, וכי היעד הוא לחבר 450 מפעלים חדשים לרשת הגז הטבעי עד 2020, מתוכם כ-50 מפעלים עוד השנה.
קידוח תמר . צילום: אלבטרוס אבל השורה התחתונה היא שמתחילת השנה חוברו מספר מפעלים בודדים, והיעד לחבר עשרות מפעלים כבר עד סוף 2016 לא נראה אפילו קרוב. וכך יצא שמשרדי הממשלה אולי "שיטחו" את פרמידת הבירוקרטיה בתקציב 2015, אבל רק במהלך 2016 "נפל להם האסימון" שהמהלך דורש גםכסף, לרבות סבסוד הולכה עבור מפעלים מרוחקים או זרוז תהליכים שונים. במה שלא נגעו, וגם זה בהתעקשות יוצאת דופן, הוא במחירי הגז לתעשיה, זאת תחת ההנחה, שעדיין זקוקה להוכחה בשטח, לפיה מתווה הגז טיפל בסוגיה ומאפשר לתעשיינים לרכוש עודפי גז מחברת החשמל או מתחנות כוח פרטיות במחיר סביר.
ליאור גוטמן הרפורמה בתקשורת: לא תגיע לקריאה שלישית
הדיונים על סעיף בזק בחוק ההסדרים — שלראשונה קובע בחוק את הרפורמה שמאפשרת לספקי תקשורת אחרים להשתמש בתשתית הקווית של החברה — החלו בהתנגדות נחרצת של השר האחראי על בזק, צחי הנגבי, שאף איים להצביע נגד התקציב. במשרד התקשורת נימקו זאת בכך שהאוצר מתערב בניהול הרפורמה שבאחריותם, בעוד באוצר טענו שמשרד התקשורת אינו עושה מספיק כדי לכפות על בזק לשתף פעולה עם הרפורמה.
צחי הנגבי . צילום: ארז חרודי, עושים צילום בסופו של דבר, הנגבי הסיר את התנגדותו לאחר שהושגה פשרה בין משרדי התקשורת והאוצר, שהחוק "יקודם בתיאום בין המשרדים". אלא שכנראה הסעיף הזה לא יגיע לקריאה שלישית בכנסת, וייקבר הרבה יותר מוקדם. אפשר להניח שההתנגדות של הנגבי לא היתה נחרצת כיוון שבכנסת זוכים שר התקשורת בנימין נתניהו והנגבי, שקיבל את הסמכויות לטפל בעסקי התקשורת של שאול אלוביץ', ידידו של נתניהו, לתמיכה גורפת ובעיקר מצד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. על פי החוק, הסעיף אמור להגיע לדיונים בוועדת הכלכלה שבראשה עומד איתן כבל. קשה לראות את אדלשטיין מפקיר את הסעיף בידי הוועדה שבראשות איש המחנה הציני, ויש לשער שיושגו הבנות עם האוצר שהסעיף יושמט.
יש לציין שגורמים מקצועיים במשרד התקשורת סבורים שהמדיניות שמקדם בפועל מנכ"ל המשרד שלמה פילבר, שגויה, וזאת מכיוון שהחוק מבטא את מדיניות המשרד. אולם כשלשיקולים האסטרטגיים של ראש הממשלה נוספים כיפופי ידיים פוליטיים, נראה שהסעיף הזה יעוקר — אם לא היום, מחר.
רוני זינגר ואלירן מלכי

תקציב הישיבות: קלף להעברת התקציב

השרים החרדיים, יעקב ליצמן ואריה דרעי, היו מהיותר לוחמניים במאבקים הנוגעים למשרדיהם. אלא שבתוך הדאגה לענייניהם הקרובים, והדרישות התקציביות הנוספות בהתאם לכל מה שסוכם עליו בהסכמים הקואליציוניים עם הקמת הממשלה בשנה שעברה, התברר שמשרד האוצר עדיין לא הגדיל את תקציב הישיבות כפי שסוכם באותם הסכמים.

תקציב הישיבות עומד כיום על כחצי מיליארד שקל, וליצמן ודרעי העלו בלילה דרישה להגדיל אותו באופן משמעותי, בהתאם להסכם. לאחר משא ומתן, סוכם שמשרד האוצר יעביר לטובת הסעיף 260 מיליון שקל בשנה, בהתאם לתמחור הכספים הקואליציוניים — 20 מיליון שקל על כל ח"כ חרדי בשתי הסיעות יחדיו.
אלא שהסכום המדובר לא ייכלל בבסיס התקציב, כלומר לא יאושר כמקשה אחת עם שאר התקציב. במקום זאת הוסכם שהכסף יועבר בהמשך בהעברות תקציביות. על פי פרסום באתר "חדרי חרדים", האוצר התעקש שלא להכניס את הסיכום הקואליציוני לבסיס התקציב כדי לשמור קלפים למאבק בוועדת הכספים מול היו"ר משה גפני.
עתה, האוצר יוכל להשתמש בהעברה התקציבית כמנוף שיאלץ את גפני להסכים ולאשר העברות תקציביות או סעיפי חוק שהאוצר זקוק להן: אם גפני לא יעביר את מה שהאוצר דורש, האוצר לא יביא לאישור את ההעברה שאמורה להגדיל את תקציב הישיבות החרדיות.
משה גפני . צילום: אלכס קולומויסקי גורמים במערכת הפוליטית החרדית אמרו ל"כלכליסט" כי ליצמן ודרעי לא נלחמו יותר על הסעיף לאור ההישגים שהשיגו למשרדיהם.
יו"ר ועדת הכספים גפני אמר בתגובה ל"כלכליסט" כי "אם מישהו חושב שהוא ישחק איתי קלפים, הוא טועה. רק מה שיהיה בבסיס התקציב יעבור, אני גמרתי עם הבאה של תוספות שאחר כך טוענים כלפיי שאני עושה סחר מכר. אם האוצר רוצה לאיים עליי דרך תקציבים בסיסיים ביותר, זה לא יקרה".
רוני זינגר

ישראל כץ: הניסיון מדבר

אחד המשרדים שזכו לתוספת תקצוב הוא משרד התחבורה. גולת הכותרת של תוכניות המשרד היא פיתוח שני קווי רכבת (הירוק והסגול) בגוש דן, כשההשקעה באלה נאמדת בכ־30 מיליארד שקל בשבע השנים הבאות.

כל מי שראה את ההתנהלות המשרדית של כץ במהלך הכנות התקציב לא הבין למה הוא רגוע.
יש הקוראים לזה ניסיון: כץ משמש כשר תחבורה שלוש ממשלות ברציפות. את המאבקים שפקידי האוצר מנסים ללמוד הוא כבר שכח. התוצאה היא ששוב הכסף המובטח למשרד נשאר כמו שהוא, וזאת הודות לתכנון מוקדם של יעדים והוצאה מיידית לפועל של מכרזים. ככה זה שאתה קובע עובדות בשטח: אם השר נותן הוראה להוציא מכרזים לקווי רכבת חדשים בתל אביב, לך תבטל אותם ב־2019 אחרי שהעבודות החלו בשטח.
מנגד יש הקוראים להצלחה הזו קשרים: מנכ"לית משרדו הנכנסת קרן טרנר היא בעצמה בוגרת אגף התקציבים עם התמחות בטיפול בתשתיות, מה שמקל עליה לארגן את התקציב מול חבריה לשעבר במשרד האוצר.
ליאור גוטמן ליצמן: הלך על הקצה
רגע לפני שאושר התקציב, רעדה האדמה מתחת לרגליו של שר הבריאות יעקב ליצמן. הרופאים השביתו את המערכת ביום חמישי ובתקשורת החרדית התפרסמו כתבות ביקורתיות על הרפורמות שקידם. החלה תחושה שליצמן, שעד כה נהנה משיעורי תמיכה גבוהים בציבור, בדרכו לאבד את תואר השר המוערך ביותר.
אולם ליצמן, אחד הפוליטיקאים הממולחים ביותר במערכת, הצליח ברגע האחרון לתקוע אצבע בסכר כשביום חמישי אחר הצהריים פרסם הודעה תקיפה שבה הודיע שיצביע נגד התקציב. לראשונה הוא הביע התנגדות פומבית לתוכנית ההיטלים של משרד האוצר שבמסגרתה היו אמורים להילקח 200 מיליון שקל מהביטוחים המשלימים והפרטיים בעבור מימון הגדלת סל הבריאות. קול פיצוץ נשמע בקריית הממשלה.
בבוקר יום שישי התברר שזעקת החירום של ליצמן השתלמה לו, אבל עם כוכבית. יוזמת ההיטל שנתפסה כחיה מוזרה מיומה הראשון בוטלה, ונקבע כי כל התוספת לסל, 550 מיליון שקלים בשלוש השנים הבאות, תגיע מתקציב המדינה. כמו כן סוכם על הגדלת בסיס תקציב הבריאות ב־800 מיליון שקלים. בין השאר, התוספת תשפר את איתנות הקופות הנמצאות בגירעונות כבדים ותוסיף 2,100 מיטות אשפוז בשנים הקרובות.
יעקב ליצמן . צילום: אלכס קולומויסקי הכוכבית היא מה שנותר מחוץ לתקציב בשלב זה: הרפורמה בסיעוד היקרה מאוד לליבו של ליצמן, שאף איים במשבר קואליציוני אם לא תצא לדרך. בסביבת השר הבהירו שהרפורמה, שעלותה מוערכת ב־2 עד 2.5 מיליארד שקלים, עדיין על הפרק. העניין הוא שמלכתחילה האוצר לא שש להעביר תקציבים או להגדיל את מס הבריאות ב-0.6% כפי שליצמן מבקש, ועכשיו, אחרי המלחמות שניהל על התקציב, יכול להיות שהמוטיבציה של אנשי האוצר לקדם את הרפורמה הצטמקה אף יותר. מה בכל זאת יכול לבוא לעזרת ליצמן? העובדה שהרפורמה נכללת בהסכמים הקואליציוניים.
ספי קרופסקי

דרעי: תקדים חברתי בנוהל הקבוע, שר הפנים אריה דרעי עזב את הדיונים במחאה במהלך היום וחזר אליהם כמנצח בבוקר. ההישג המשמעותי הוא הקמת קרן של 500 מיליון שקל: 300 מיליון שקל יגיעו אליה מביטול מעמדן של ערי עולים — שרובן כבר אינן כאלה — ותוספת הארנונה שהן קיבלו עד כה מהמדינה תעבור לקרן. לכך יצטרפו 200 מיליון שקל מתקציב המדינה.

לעומת זאת דרישת דרעי להזניק את שכר רבני הערים נדחתה. שכרם נע בין 16 ל־30 אלף שקל בחודש ודרעי רצה להכפיל את השכר לבעלי המשכורות "הנמוכות" ולהעלות ב־40% את השכר הגבוה. גם את שכר ראשי המועצות הדתיות, שנע בין 7,000 ל־16 אלף שקל, ביקש דרעי להקפיץ פי שניים־שלושה. באוצר התנגדו לתוספת כה נרחבת בבת אחת, אך היא נותרה על השולחן לקראת המשך דיוני התקציב.
עמרי מילמן

מתקן קצא"א באשקלון . צילום: עוז גורן חצי התקפלות: תזכיר חוק בעניין קצא"א

משרד האוצר הכניס לחוק ההסדרים הצעת מחליטים תמציתית שנועדה לבחון את מעמדה המשפטי של החברה הממשלתית קצא"א, שמזרימה ומאחסנת דלקים. הפיסקה קובעת ששר האוצר יפיץ בין חברי הקבינט תזכיר חוק עד ל־15 בספטמבר, כאשר המהלך כולו חייב להגיע לכדי סיום עד מרץ 2017, שבו יפוג תוקפו של חוק הזיכיון שניתן לחברה. על שולחן האוצר מונחת עבודת מטה של מספר משרדי ממשלה הקוראת שלא להאריך את זיכיון החברה מעבר לאמצע 2017.

בשבוע שעבר הורה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לאוצר להוציא מחוק ההסדרים את הנספח שעוסק בשינוי המבני של קצא"א מחשש שהחברה לא תוכל להתנהל לאחר אישור החוק. לטענת מנדלבליט, המדינה טרם הסירה את רשיונות הובלת הדלקים, אכסונם ושינועם באופן שעלול להביא להשבתת החברה. הוראה זו חייבה את האוצר להביא את הסוגייה לדיון בפני שרי הקבינט לפני קבלת החלטה על עתידה של החברה.
לפי דיווח בסוכנות הידיעות רויטרס חייב בית המשפט העליון בשווייץ את ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לאירן על חלקה בקצא"א, אך בסביבת החברה ובאוצר אומרים כי אינם מכירים את ההחלטה.
ליאור גוטמן פטורים: עולים חדשים לא יחוייבו בדיווח הכנסות
משרד הקליטה יכול לסמן לעצמו ניצחון קטן לאחר שהצליח להוציא מחוק ההסדרים את דרישת רשות המסים לחייב עולים חדשים לדווח על הכנסתם מחו"ל.
תיקון החוק שקידמה הרשות ביקש לשנות את מבנה הפטור המוענק לעולים, לפיו הם נהנים מפטור מלא ממס על הכנסות מחו"ל ב־10 השנים הראשונות לעלייתם: ברשות ביקשו לחייב את העולים בדיווח בלבד, בלי תשלום מס, מתוך כוונה לקבל תמונת מצב מלאה על הכנסות העולים ולהתמודד עם הביקורת הבינלאומית שקושרת בין היעדר הדיווחים לבין הלבנת הון.
במשרד העלייה והקליטה נימקו את ההתנגדות בכך שדרישת הדיווח תרחיק את העולים החדשים — מה שמעלה את הסברה כי במשרד אכן מכוונים לאוליגרכים ועשירים שהעבירו בשנים האחרונות את משכנם לישראל.
עמרי מילמן
סופה לנדבר שרת הקליטה . צילום: גיא אסיאג בהיעדר לובי: ישונה מיסוי קיבוצים
השרים אישרו במסגרת חוק ההסדרים את יוזמת האוצר ורשות המסים לגבות מחברי קיבוצים מתחדשים מס הכנסה על משכורתם האישית במקום שיטת הממוצע הנוכחית. בתנועה הקיבוצית טענו אתמול כי מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד התחייב בפניהם כי בפועל הגבייה תתבצע לפי מנגנון שיסוכם עם נציגי הקיבוצים באופן שימנע פגיעה בעקרונות הליבה שלהם.
מאחר ומס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי ששיעורו גדל יחס עם ההכנסה, שיטת המיצוע הנוכחית מורידה את הגבייה הכוללת המתקבלת כיום מחברי הקיבוצים. ההצעה שאושרה צפויה להגדיל את ההכנסות ממסים ב־300 מיליון שקל בשנה ואת הכנסות ביטוח לאומי ב־200 שקל בשנה.
הצעת רשות המסים היתה נוקשה מלכתחילה, שכן היא מתייחסת באופן זהה לכל הקיבוצים המתחדשים — כינוי לקיבוצים שעברו סוג מסויים של הפרטה. זאת אף שבפועל קיימות מספר תבניות שונות של הפרטה. גם אם האוצר אכן יסכים לבוא לקראת חברי הקיבוצים ולעדן את דרישתו מהם, העיקרון הבסיסי של תשלום מס אישי צפוי להישמר. בהתחשב בגודל הבור שהאוצר נדרש למלא בתקציב המדינה ובצפי להכנסות של 500 מיליון שקל, קשה לראות את פקידיו מגלים גמישות רבה במיוחד.
עמרי מילמן