מוצר ביום: הסבון של ג'מילה

'הסבונים של סבתא ג'מילה' הם בעצם מפעל של אישה אחת, קשישה דרוזית מפקיעין. לפני כחמישים שנה היא החלה להכין סבונים משמן זית המבוססים על תערובת סודית של צמחי מרפא, והאגדה מספר כי הסבונים של ג'מילה עוזרים לרפא מחלות, פגעי עור ושאר מרעין בישין. אמנם לא מדובר בסבון רפואי אלא רק במיתוס הקיים כבר שנים רבות, אך עדיין לא נמצא מי שישבור אותו.

בשנים האחרונות הצטרפו בניה של ג'מילה למפעל, והם ממשיכים את המורשת. כיום הסבונים הללו משווקים גם בארצות אירופה, אך בארץ ניתן היה להשיג אותם רק דרך המפעל או החנות בפקיעין. היות ולא יצא לנו להזדמן לפקיעין בשנה האחרונה, שמחנו לגלות על מדפי הסופרפארם את הסבונים הידועים, עטופים באריזת פלסטיק נאה וקורצת.

זקוקים לריפוי או סתם ריענון?

אמנם אין אני סובלת ממחלת עור כלשהיא, אבל עקב ריבוי ברחשי הקיץ באיזור מגורי אני מסתובבת כל היום עם רגל מגרדת. היות ולא מדובר במחלה אמיתית, לא חששתי לנסות על עצמי את הסבון של ג'מילה. אבל אם אתם מעוניינים להשתמש בסבון למטרות ריפוי, מומלץ להתייעץ קודם כל עם רופא עור.

הסבון מגיע עם חוברת קטנה ובה פרוש חזונה של ג'מילה, וכן כמה מילים על סבון הפלא ואופן השימוש בו. בגדול, ההמלצה היא להשאיר את הסבון במשך כמה דקות על העור, ואז לשטוף. בלי להתווכח יותר מידי התחלתי לשטוף את הרגל עם הסבון. המגע שלו מוזר במקצת, והוא מזכיר את הסבונים הקשים שנהגו להשתמש בהם בפלשתינה הצעירה. הוא אינו מקציף, ולמרות שכאשר הוא יבש יש לו ריח חזק מאוד, כאשר משתמשים בו 'על רטוב' לא עולה שום ארומה.

השתמשתי בסבון במשך כחמישה ימים. יש לציין כי הגירוד נעלם ביומיים הראשונים, אך לאחר מכן חזר - לא טוב יותר ולא רע יותר, הוא פשוט עדיין שם. החלטתי לבדוק את שאר השימושים של הסבון - בתור סבון רחצה לגוף, הוא אינו יעיל במיוחד, פשוט בגלל שהוא לא מקציף. סיבנתי איתו את כל הגוף, אך לא הרגשתי שינוי כלשהו בעור לאחר המקלחת - הוא לא היה רך יותר, נקי יותר או ריחני יותר, ולזה אני קוראת בזבוז של מקלחת. בעיקר בקיץ.

אין לך מחלת עור? אפשר לסדר משהו

באותה הזדמנות, שטפתי גם את הפנים עם הסבון. בלי שום סיבה מיוחדת, אני פשוט מסוג הנשים האלו, שאוהבות לדמיין את פניהן מתנקות על ידי תערובת של צמחי מרפא ושמן זית, כמו בפרסומות. אך אויה - 10 דקות לאחר שיצאתי מהמקלחת כבר הופיע על פני חצ'קון, מהזן שגורם לך להסתגר בבית עד יעבור זעם. מאותו רגע התחלתי לשנוא את ג'מילה כמו שלא שנאתי אף אחד לעולם, ורק בזכות היומיים נטולי הגירוד שהסבון העניק לי, הצלחתי לעצור את עצמי מלעלות לפקיעין ולהגיד לג'מילה את דעתי בנושא.

נתונים, או יותר נכון - חוסר נתונים
בזמן השימוש בסבון צפו בראשי מספר שאלות. כמו למשל - איך אני אמורה לדעת איזה סבון מתאים לי? על המדף בסופר נחו כעשרה סוגים של סבוני ג'מילה -דפנה, לבנדר, מנטה, מרווה ועוד. על אף אחד מהם לא היה מצויין לאיזה סוג עור הוא מתאים או מה ההתמחות שלו. לא היה מצויין אם הסבון עבר בדיקות דרמטלוגיות ואם צריך לשמור אותו באכסון מיוחד.

עבורי, מדובר בחוסר אינפורמציה מאוד מקומם. נכון שמדובר בסבון טבעי, ואולי אפילו פלאי - אין לדעת. אך אין זה אומר שאפשר להניח אותו על המדף כאילו הוא צמח שם פרא. בהחלט אפשר לוותר על סיפור הולדתה של ג'מילה, התופס כ- 30 שורות בחוברת, ולהוסיף כמה מילים על המשמעות הבריאותית שלו ואופן השימוש.

רק אחרי שנכנסתי לאתר האינטרנט של הסבונים, גיליתי את החלק בו ניתן למצוא תשובות לכל השאלות הנ"ל ועוד, אבל רק באנגלית, צרפתית, הולנדית או פורטוגזית. כך שאם אתם חוששים שיש לכם רגישות מסויימת, רצוי ליצור קשר עם מישהו שדובר את אחת השפות הנ"ל באופן שוטף.

שורה תחתונה

יתרון: האריזה הנאה הופכת את המוצר לרעיון נחמד בתור מתנה. אם יש לכם רגישות מסויימת בעור, לא משהו קריטי אבל מציק - הסבון עשוי להקל על המצב.
חיסרון: לא מתאים לכל אחד, ועוד יותר מזה - קשה לדעת למי בדיוק הוא מתאים. לא נעים להתקלח איתו, אין לו קצף או ריח, וכמו כן לא מורגש שינוי מיידי לאחר השימוש.

מחיר: בין 21 ל-25 שקלים. הגזמה פראית בדילוגים.