מוצר ביום: טונה ריו

מה יש לטונה, שהיא כל כך שנויה במחלוקת? הרי אפשר לאכול אותה בסנדביץ' וסלט, לשלב אותה עם גבינות או עם מטבוחה, ובאופן כללי לתבל בעזרתה הרבה מאוד מאכלים עייפים ושחוקים. ובכל זאת, מסיבה לא ברורה כלשהיא, כשעברתי במסדרון המערכת עם צלחות מלאות בטונה מתובלת - יותר עובדים ברחו לפינת עישון כדי להתאוורר, מאשר ניגשו לראות מאיפה בא הריח.

הטונה השנויה במחלוקת

הטונה שעוררה את המחלוקת הנ"ל היא "טונה ריו מרה", הידועה בשם החיבה טונה ריו. מדובר בנתחי טונה איטלקית בשמן זית, ובתיבול אורגנו או שום ופלפל אדום. יש לציין כי הריח החזק הגיע בעיקר מכיוונה של הטונה המתובלת בשום ופלפל (להלן האדומה). כך שאם אתם רגישים לשום - כדאי שתשמרו מרחק.

מצד שני, דווקא הטונה האדומה והמסריחה היא זו שזכתה לציוני הטעימה הטובים ביותר במערכת, לפחות מכיוונם של אלו שהסכימו לטעום אותה. מסתבר שיש לה טעם פיקנטי ומיוחד, שמפתיע אותך בשניות הראשונות, ונשאר מעניין גם בהמשך. לעומת זאת, הטונה המתובלת באורגנו (להלן הירוקה) לא עשתה על אף אחד רושם. במקרה הטוב היא היתה טעימה אבל לא מיוחדת, ובמקרה הכי גרוע הזכירה לאחת מהטועמות ביסלי גריל. כך שבסופו של דבר, הטונה האדומה והמסריחה חוסלה לחלוטין, ואילו הטונה הירוקה נרקבת על שולחנו של עורך ערוץ התיירות עד עצם היום הזה.

לטונה ריו, על שלל צבעיה, יש שני חסרונות מהותיים. הראשון הוא שברגע שמפרידים אותה משמן הזית היא מתייבשת וגוועת בתוך מספר דקות. החיסרון השני הוא תג המחיר המוגזם עד כדי גיחוך - 13.40 לפחית שימורים במשקל 160 גרם. אני חוזרת: שלושה עשר שקלים בשביל פחית טונה, ולא, אין בתוכה זהב. בדקנו.

בשורה התחתונה

טונה ריו טעימה ומשובחת, אבל בהחלט יקרה מדי. התירוץ היחיד שיכול להצדיק את הקנייה שלה, הוא אם במקרה אתם מכינים ארוחה חגיגית, ומעוניינת לתבל אותה עם משהו מעניין. אם זה סתם בשביל לשים בסנדביץ' - חבל על הכסף.