הבעלים של בננה ביץ' ישלם 2.5 מיליון שקל תמורת זכיון המסעדה בחוף פרישמן בתל אביב

(פאלו אלטו, קליפורניה). אמרו על קארלי פיורינה, המנכ"לית של חברת היולט פקארד (HPQ:NYSE) כמעט הכל: שהיא מפטרת אנשים ובו בזמן מחזיקה צוות של ספרית, מאמן כושר צמוד ופמליה של אנשי ביטחון; שהיא מקצצת ללא רחמים, אבל מעסיקה שלושה עוזרים אישיים במקום אחד כפי שנהג קודמה; שהיא חותכת בבשר החי, אבל קונה עוד מטוס פרטי שיוביל את חדר הכושר שלה כשהיא בנסיעות.

שום דבר, פרט לכך שמוצבת עליה שמירה, אינו נכון, אבל זה לא הפריע לאנשים לומר ולעיתונאים לכתוב בכל מקרה. במשך המאבק שניהלה לשכנע את בעלי המניות של HP לאשר את המיזוג שיזמה עם חברת קומפאק, היא נוכחה לדעת כי יהיה לה קשה לשמור על פרטיות. העיתונות היתה פולשנית עד כדי כך שבאחד מדיוני הדירקטוריון, כשהנוכחים הרימו את עיניהם, גילו עיתונאית שנתלתה על החלון בניסיון להציץ לתוך חדר הישיבות.

פיורינה שרדה את העיתונות, שרדה את וולטר היולט, בנו של ביל היולט ממייסדי החברה שנלחם כדי למנוע את המיזוג, שרדה את המאבקים המשפטיים, ונבחרה בחודש שעבר בפעם החמישית ברציפות לאשה החזקה ביותר בעולם העסקים בדירוג של המגזין "פורצ'ן" - תואר שהיא, אגב, שונאת. בראיון בלעדי ל"הארץ" אומרת פיורינה, המקבלת בין 30 ל-40 פניות של עיתונאים ביום ודוחה את רובן המוחלט: "אני לא אוהבת את הרעיון של אשת השנה. עסקים לא צריכים להיות כמו ספורט, שבו יש טעם להפרדה בין גברים לנשים".

על השאלה מהי משמעותו של כוח מבחינתה, עונה פיורינה: "אומר מה זה לא. כוח הוא לא מותרות, לא כיבודים, לא עמדה, לא תואר, לא תקציב, לא משרה, לא כמה אנשים כפופים לך. שום דבר מכל אלה אינו מייצג כוח. בעיני כוח הוא היכולת ליצור שינוי חיובי. ולכן אני חושבת שלאנשים רבים במקומות רבים יש כוח. זה נכון גם לגבי מנהיגות. כוח בא מבפנים, והשאלה היא איך משתמשים בו כדי להנהיג שינוי".

החודש שעבר היה החודש שלה. השינויים שהנהיגה החלו לשאת פירות; היא הכריזה על תוצאות טובות ברבעון, ודיווחה לאנליסטים: "אנחנו משלימים את המיזוג שנה שלמה לפני לוח הזמנים המתוכנן, ומצליחים לחסוך באמצעותו חצי מיליארד דולר - יותר מהצפוי. עכשיו אנחנו חברה שמוכנה להתקפה. השאיפה שלנו היא להיות חברת הטכנולוגיה מספר 1 בעולם".

קל היה לראות שהיא כובשת את הקהל, אבל פיורינה מתייחסת למחיאות הכפיים, וגם לגילויי השנאה, מעמדה של ריחוק. ב-99', כשנכנסה לתפקיד, בעת שהבועה התקרבה לשיאה, הכסף צמח בעמק הסיליקון על העצים והמשקיעים בבורסה אהבו את כולם וסגדו גם לה, היא אמרה לסוזט סטיבנס, האחראית על יחסי הציבור שלה: "את אף פעם לא נהדרת כפי שמציירים אותך ולא גרועה כמו שהם אומרים".

והם אמרו. במאי 2000, השנה השנייה לכהונתה כמנכ"לית HP, כאשר החל המשבר בשוק ההיי-טק ו-HP לא עמדה בתוצאות הרבעוניות, החל כוכבה לדעוך.

אמרו עליה שהיא מבטיחה יותר מדי ומקיימת פחות מדי, וכשהחלה לדבר על מיזוג הטיחו בה שהיא הורסת את HP ואת תרבות החברה, זו שזכתה לכינוי HP Way The והתאפיינה בפתיחות, שוויון וקבלת החלטות באמצעות קונסנזוס.

HP שפיורינה קיבלה לידיה היתה ענק שהתנהל באיטיות; חברה הידועה בכך שיש לה עובדים מבריקים, אבל כאלה שיפסידו את ארוחת הצהריים שלהם ב-12:00 רק אם העולם יתהפך. בעמק הסיליקון נהגו לומר שאם מישהו רוצה לפרוש לפנסיה בגיל 30, עליו לעבור ל-HP. לחברה היו 83 חטיבות, ומתוך קרוב ל-200 אלף עובדיה 36 אלף עבדו בעסקים מפסידים. מדפסות הזרקת הדיו התחרו באופן ישיר במדפסות הלייזר, וזה לא היה המוצר היחיד של HP שהתחרה במוצר אחר. השיווק היה קטסטרופאלי. הבדיחה על HP היתה שאילו היתה מוכרת סושי, היתה מפרסמת מודעת ענק בנוסח: "כאן מוכרים דגים מתים וקרים".

פיורינה, שקמה ב-4:30 בבוקר כדי לבדוק את הדואר האלקטרוני שלה, להתכונן לפגישות ולהתאמן על מכשירי כושר, היא לא האדם שלא יחמיץ ארוחת צהריים. היא רוצה להשפיע ורוצה לעשות את זה מהר. "הטעות של קארלי היתה, שהיא הגיעה מבחוץ ולא טרחה להיות אחת מאתנו למשך זמן מה", צוטט אחד העובדים בתקשורת. "היא באה עם התייחסות שכאן זה קאנטרי קלאב וצריך לזעזע אותו". פיורינה השיבה: "אני לא הבאתי את הדירקטוריון הזה לכאן. הם הביאו אותי. הם הביאו אותי בגלל שלחברה הזאת יש עניינים שצריכים לטפל בהם".

הרעיון שמאחורי המיזוג עם קומפאק היה ליצור חברת ענק שתוכל להתחרות ביבמ, בייחוד בתחום של שירותי מחשוב, מיקור-חוץ והתקנת מערכות בארגונים גדולים; חברה שתיתן ללקוח פתרון כולל של מוצרים ושירותים. על אף שפיורינה מעולם לא אמרה זאת, הרעיון היה גם ללא ספק להחדיר רוח חדשה ב-HP; להביא רעננות, מוטיווציה ובשורות טכנולוגיות חדשות.

היכולת לזהות חזון ולקדם אותו באה לידי ביטוי כמה ימים לפני ההכרזה על המיזוג עם קומפאק, בעסקת ענק אחרת - רכישת אינדיגו הישראלית תמורת 680 מיליון דולר. אינדיגו היתה במידה רבה הבייבי של פיורינה, ובני לנדא, המייסד והמנכ"ל של אינדיגו, נהפך לחבר אישי.

על העבודה עם אנשי אינדיגו היא אומרת: "יש להם להט עצום לעסק שלהם, וזה דבר חשוב מאוד. אם הלב שלך לא בעסק, את משיגה הרבה פחות, מכיוון שהצלחה דורשת את כל מה שיש לך לתת. זו נקודה שבני ואני מסכימים עליה. מבחינת מיומנויות, אנשי אינדיגו נמצאים ברמה עולמית. הם אגרסיוויים מאוד ונטולי פחד. זה טוב. לפעמים הם עוזרים לנו להיות אגרסיוויים יותר ולפחד פחות.

"היה לי עניין בישראל עוד לפני העסקה עם אינדיגו, מכיוון שיש במדינה כישרון עצום ואפשרויות רבות. אנחנו בני מזל שיש לנו את בני לנדא כיועץ לי ולחברה. הוא בעל שם ומעמד עולמיים בתעשיית הדפוס והאימג'ינג. יש לנו חברי דירקטוריון שמכירים את שמו כבר שנים. הניסיון והחזון שלו הם נכס ל-HP. מעבר לכך, זה עוזר שיש חבר אשר מכיר אותך ואת החברה היטב, מפני שחברים יכולים לומר לך דברים שעליך לשמוע, אבל ברוח שברור לך שהם מנסים לעזור". לנדא מדבר על פיורינה באותו האופן, בהערכה ובחיבה. "היא אחד האנשים המרשימים ביותר שפגשתי בימי חיי", הוא אומר.

את תהיי מנכ"לית

הראיון עם פיורינה מתקיים במשרדה במטה HP בפאלו אלטו. פיורינה, 48, היא אשה נאה מאוד, לבושה בטוב טעם, זוהרת. בשנות חייה הראשונות נדדה עם משפחתה בין טקסס, לונדון, קונטיקט, גאנה וצפון קרוליינה. כשהיתה בת שמונה עברה המשפחה לאזור עמק הסיליקון כאשר אביה, פרופסור למשפטים, התחיל ללמד באוניברסיטת סטנפורד. גם קארלי עשתה בסטנפורד את התואר הראשון שלה, בהיסטוריה ופילוסופיה. תוך כדי הלימודים עבדה בסלון לתסרוקות, הנמצא סמוך לקמפוס. עבודה מזדמנת זו משמשת עד היום כלי לניגוח בידי מתנגדיה, שאוהבים לקרוא לה: הספרית.

"הספרית" סיימה בהצטיינות תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה של מרילנד, והתחילה לעבוד ב-AT&T. שם היא פגשה את פרנק פיורינה, שהיה סגן נשיא. על פי הסיפורים, בדייט החמישי אמר לה שהיא תהיה פעם מנכ"לית חברה, והוא רוצה להיות שם כדי לתמוך בה. הוא היה גרוש ואב לשתי בנות. היא מתייחסת לבנותיו כאל בנותיה. אחת מהן קראה לבתה קארה על שמה.

פיורינה התקדמה בחברה במהירות. ב-96' היה לה חלק מרכזי בניהול הפיצול של לוסנט מ-AT&T. פיורינה היתה הכוכבת של מנכ"ל לוסנט, ריץ' מגין, בשלב שמגין היה בעצמו כוכב-על ולוסנט סיפור הצלחה. ב-98' היא נבחרה לאשת העסקים מספר 1 של המגזין "פורצ'ן" - בחירה שמשכה את תשומת הלב של דירקטוריון HP, אשר היה בעיצומם של חיפושים אחר מנכ"ל.

דירקטוריון HP העדיף אותה על פני מנהלים ידועים ובעלי ניסיון רב משלה. "קארלי היא אחד האנשים הכריזמטיים ביותר שפגשתי בחיי", אומר עורך הדין רב העוצמה בוריס פלדמן. "התכונה הבולטת שלה היא אינטלקט אדיר. היא מבריקה. יש לה יכולת יוצאת דופן להבין דברים שלא נחשפה אליהם לפני כן במהירות ולעומק. היא קולטת ידע חדש כמו ספוג - מסננת כמויות עצומות של מידע ומנפה את העיקר מן הטפל. זהו כישרון נדיר.

"הצמידו לה את הכינוי כוכבת רוק. אני חושב שהיא באמת כוכבת, במובן החיובי. במשך כל השבועות שבהם היתה תחת לחץ אדיר, היא לא התפרצה אפילו פעם אחת, ואפילו לשבריר שנייה לא איבדה את הקסם האישי שלה. היא רגועה מאוד תחת אש.

"הסיבה להתנגדות כלפיה היא, לדעתי, העובדה שקארלי מייצגת שינוי. אנשים החוששים משינוי או לא מעוניינים בו, נלחמים בה".

דיק למפמן, ראש מעבדות HP, העובד גם הוא ישירות עם פיורינה, אומר: "אלה שמתנגדים לקארלי ומדברים על אופיה הם אלה שלא מכירים אותה".

מייחסים לי סטריאוטיפים

בתשובה לשאלה, מהי הטעות הגדולה ביותר שאנשים עושים ביחסם אליה, אומרת פיורינה: "אנשים מייחסים לי שני סטריאוטיפים. יש מחנה שאומר: 'היא אשת עסקים גדולה שמנהלת חברת ענק ולכן מוכרחה להיות קרה, מרוחקת וארוגנטית; בקיצור, כלבה'. במחנה השני אומרים: 'לא ייתכן שהיא אדם בעל תוכן; היא רק אשת שיווק וספרית, שדואגת לתסרוקת שלה יותר מאשר לעסקים'. אלה שני הסטריאוטיפים ושניהם שגויים. הלוואי שהייתי יודעת ממה נובעים הרגשות השליליים כלפי. אני לא מבינה את זה, והדבר גורם לי לתסכול וגם לצער רב. לדעתי, ההתייחסויות האלה נובעות בחלקן מכך, שאני לא מי שאנשים מצפים שאהיה, החל בכך שאיני נראית כפי שאנשים מצפים שמנכ"ל ייראה. מכיוון שאיני עונה על ציפיות, אנשים פונים לסטריאוטיפים ולדעות קדומות".

"הדרך שלי להתמודד עם הסטריאוטיפים היא לדבוק באמונה, שבסופו של דבר מה שחשוב הוא מה אני עושה ומי אני באמת. זה חשוב פי כמה יותר מאשר הדברים שאומרים עלי. לכן, על אף שבלתי אפשרי להתעלם לחלוטין ממה שאומרים, אני מתמקדת במה שאני עושה. זה כולל גם איך אני מתקשרת עם אנשים, ואיך אני משיגה את המיטב מעצמי ומאחרים. השאלות שאני שואלת את עצמי הן אם אני עושה את הדברים שאני חושבת שהם נכונים, ואם אני עושה אותם בדרך הנכונה ומהסיבות הנכונות. השאר כבר יסתדר מאליו".

מהוריה, מוסיפה פיורנה, למדה שלושה עקרונות חשובים שמלווים אותה כל חייה: "אחת: אין תחליף לעבודה קשה; שתיים: אל תמכרי את נשמתך - צריך שיהיה לך מצפן פנימי, אחרת מיליון פיתויים ולחצים מדי יום עלולים להסיט אותך מהמסלול; והעיקרון השלישי: הכל אפשרי. לא גדלתי בתחושה של מגבלות בגלל מין, רקע או מצב כלכלי. התחושות המלוות אותי מגיל צעיר הן שאם את עובדת מספיק קשה ונשארת נאמנה לעצמך, תוכלי להשיג הרבה; שאנשים המאמינים ביכולתם לעשות משהו, משיגים יותר מאלה הסבורים שאינם מסוגלים; שבני אדם המתמקדים באפשרויות משיגים יותר מאלה המתמקדים במגבלות. התפקיד שלי הוא להיות ריאלית לגבי המגבלות ופרגמטית לגבי המחסומים, אבל גם להישאר ממוקדת באפשרויות".

ידעתי פחד כל חיי

פיורינה נשארה ממוקדת במטרה גם כשרבים אמרו לה שלא ניתן לבצע את המיזוג עם קומפאק, שמעולם לא התבצע מיזוג טכנולוגי גדול שלא נכשל, שמדובר בהר שלא ניתן לכבוש. על השאלה כיצד השפיעו הקרב המתוקשר נגדה, המאבקים והכתבות הלא מחמיאות על ביטחונה העצמי היא משיבה: "לפעמים אנשים חושבים שאדם כמוני אינו פוחד - וזה לא נכון. ידעתי פחד כל חיי; מכישלון, מעשיית שגיאות, מהפסד בקרב. אני חושבת שכולנו, וגם אני, מתמודדים עם הפחדים הפנימיים שלנו מדי יום, אבל למדתי במשך הזמן שאני יכולה לכבוש את רובם.

"בעיני, שורש העניין הוא למצוא איזון בין ביטחון לענווה. מצד אחד צריך שתהיה לך רמה מסוימת של ביטחון לעשות את התפקיד מדי יום. דרוש לך ביטחון לקחת סיכונים, וביטחון כדי שתרשה לעצמך לפתח שאיפות. מצד שני, צריך שתהיה לך מספיק ענווה כדי לדעת ששום דבר חשוב לא קורה מעצמו. הצלחה היא תמיד, אבל תמיד, עבודה קבוצתית. צריך להיות עניו מספיק כדי לבקש עזרה".

מקורביה של פיורינה ואלה העובדים עמה ישירות, מספרים שהיא אינה נוטה לדבר על רגשותיה ואינה נחשפת בקלות. לעיתונאים שכיסו את המאבק המתוקשר על המיזוג נהגה להשיב כששאלו שאלות אישיות: "זה לא רלוונטי, אני לא הסיפור, לא חשוב איך אני מרגישה; החשוב הוא שיש לנו עבודה לעשות". בראיון עמה היא אומרת: "קשה להיות תחת עין בוחנת כל הזמן. יש בכך תחושה של בדידות רבה. אני לא פיגורה, אני אדם שרוצה לתקשר עם אנשים. אין ספק שהחיטוט הזה הוא לא החלק הנעים של התפקיד, אבל יש לי עבודה לעשות".

העבודה העומדת בפניה עצומה. פרט למכשולים התרבותיים הכרוכים בכל מיזוג, יש ל-HP גם בעיות עסקיות קשות. המיזוג היה אמור לחזק את עסקי ה-PC, אבל בינתיים החטיבה זוללת כסף ומפסידה נתח שוק לחברת דל. דל גם משתדלת בכל הכוח להיכנס לתחום הרווחי ביותר של HP - המדפסות. עסקי האחסון והשרתים של HP אינם ממריאים. עסקי השירותים הרוויחו מהמיזוג, אבל לא מספיק כדי להחזיק את החברה כולה. פיורינה שבה ואומרת: "אנחנו נבצע את המיזוג הזה בהצלחה".

ואולם, מצבה של פיורינה קשה משל קודמיה גם בשל הרגשות החזקים שהיא מעוררת. כשתלתה את תמונתה בלובי הראשי לצד תמונות המייסדים, כפי שעשו כל המנכ"לים הקודמים, קמה צעקה עד שהורידה אותה מהקיר. כשהחליפה את דלת הזכוכית בחדרה בזכוכית שאינה שקופה לחלוטין, ספגה קיתונות של ביקורת על כך שהיא משנה סדרי עולם. HP היא חברה הסוגדת למייסדיה. שוב ושוב שואלים העובדים את עצמם, מה ביל היולט היה עושה וכיצד דייב פקארד היה נוהג.

כשהיא נשאלת אם היא מקווה לפעמים שבעוד כמה שנים ישאלו את עצמם העובדים מה פיורינה היתה אומרת, היא משתהה קלות ומשיבה: "אחת האמרות האהובות עלי ביותר לגבי מנהיגות היא: 'המנהיג הטוב הוא זה שאנשים מעריצים, המנהיג הרע הוא זה שאנשים מתעבים, והמנהיג הנפלא הוא זה שעליו אנשים אומרים - עשינו את זה בעצמנו'.

"החלק החשוב הוא לבנות יכולת, לבנות ביטחון עצמי בארגון. ולכן אני לא מקווה שבעוד כמה שנים אנשים ישאלו את עצמם מה קארלי היתה אומרת. אני מקווה שהאנשים של HP יאמרו: 'קארלי היתה אומרת לנו שאנחנו יכולים לפתור את זה בעצמנו'. לא חשוב מה אני אומרת, חשוב מה הם יכולים לעשות".