חברות הנדל"ן המשפחתיות: הנסיון של דור המייסדים והיוזמות של הדור הצעיר

בשוק הנדל"ן הרוכשים הם על פי רוב משפחות, אך לא פעם נמצאת משפחה שלמה גם בצד המוכרים. במקרים לא מעטים בני הדור השני והשלישי משתלבים בחברה שהקים האב וממשיכים את המורשת.

5 חברות נדל"ן משפחתיות, שפועלות בשוק עשרות שנים ומנוהלות על ידי שני דורות, ובחלקן גם על ידי הדור השלישי, מספרות על הלקחים מהמשברים הקשים הזכורים להן בהיסטוריה של ענף הבנייה בישראל וגם על התקופות היפות של שגשוג ופריחה. כל המרואיינים משוכנעים כי ההאטה הנוכחית בתחום אינה משמעותית, וכי הניסיון והזהירות שהנחילו דור המייסדים יאפשרו לצלוח אותה בקלות.

דור הוותיקים עדיין זוכר היטב את תקופת המיתון של שנות ה-60. לא פחות טוב הם זוכרים את השגשוג שהגיע בעקבות מלחמת ששת הימים, תקופה שבה הפעילות במשק הואצה, וחברות נדל"ן רבות פרצו קדימה. האטה נוספת היתה בשנות ה-80, אך היא הסתיימה עם גל העלייה הגדול מארצות ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות התשעים.

ההאטה הנוכחית לא נראית להם משמעותית ביחס לתקופות ההן, ויש תמימות דעים: הקיפאון במכירות הוא זמני בלבד, ובעוד כמה חודשים יחזרו הרוכשים לאתרי המכירות, בעיקר אחרי שיתבהר להם שמה שהיה הוא שיהיה למרות המחאה חברתית והבטחות ממשלתיות להורדת מחירים.

יזמי הנדל"ן הוותיקים מתגעגעים להרבה יותר מאשר תקופות של תנופות בנייה. הם נזכרים גם בנוסטלגיה בימים שבהם חוזה מכר היה בעובי שלושה עמודים בלבד, הביורוקרטיה היתה קלה יותר, ועדות התכנון היו זריזות יותר וראשי ומהנדסי ערים שיתפו פעולה.

אז, כשהדירה הפופולארית היתה בת שלושה חדרים והפועלים באתרי בנייה היו ישראלים, חברות הנדל"ן באמת בנו ולא רק יזמו פרויקטים והעבירו את ביצוע העבודות לקבלני משנה. בימים ההם התחרות היתה קטנה בהרבה, קבלנים בנו פרויקטים קטנים יותר, אבל הרווחיות שנרשמה בכל פרויקט היתה גבוהה יותר.

יותר מכל, מתגעגעים הוותיקים למנהיגות פוליטית, כמו זו שפתרה את מצוקת הדיור עם העלייה מברית המועצות. כלפי הפתרונות המוצעים כיום יש להם בעיקר ביקורת קשה על העדר קו אחיד ויד מכוונת.

צ. לנדאו

"פעם אנשים הסתפקו במועט"

לצבי לנדאו, שהקים את חברת הבנייה צ.לנדאו, יש מספיק ותק כדי לזכור שוק מגורים שונה לגמרי מזה של ימינו. "התקופות הקשות ביותר היו בשנות ה-50 וה-60. אנשים לא קנו דירות בגלל המיתון הגדול והאופציה היחידה היתה מגורים בשכירות. חברות נדל"ן בנו דירות קטנות ומכרו אותן בעיקר לאגף השיכון. הדירות הגדולות היו בנות 3.5 חדרים ובשטח של 70 מ"ר, וגם הן נבנו רק בערים הגדולות. בשאר המקומות בנו שיכונים.

"הבנייה הפרטית החלה אחרי מלחמת ששת הימים, כשהמורל היה גבוה ואנשים קיבלו אומץ לקנות דירות. הנתח של הבנייה הפרטית גדל על חשבון הדירות הציבוריות, והדירה הפופולרית ביותר בזמנו היתה בת שלושה חדרים. הווילות נחשבו מותרות".

מה היתה תקופת השגשוג של הענף?

"אחרי מלחמת יום כיפור הוציא משרד הביטחון מכרזים לעבודות ביצוע של פרויקטים ממשלתיים ביטחוניים, ולאו דווקא למגורים".

והתקופה הקשה ביותר בעידן הבנייה הפרטית?

"ב-1984 החל מיתון של כשבע שנים. החזקנו דירות מוכנות ולא יכולנו למכור אותן כי לאנשים לא היה כסף. חלק מהקבלנים פשטו את הרגל".

בניו של צבי הם דודי וצחי, שניהם בשנות ה-40 לחייהם ושניהם הספיקו לראות את המשבר של שנות ה-80. לדעתם, אין מקום להשוות בין הקיפאון הנוכחי במכירת דירות לבין התקופה ההיא.

"אני התחלתי לעבוד בחברה ב-1986, בתקופת המשבר, וזה היה בית הספר הכי טוב. המצב השתנה כאשר העלייה הרוסית בתחילת שנות ה-90 הביאה לביקושים והתחלות בנייה רבות", מספר דודי, סמנכ"ל כספים וכוח אדם חברה, "אני לא יודע אם יש הרבה אנשים חוץ מאריק שרון שיודעים ויכולים לדאוג לדיור למיליון עולים בתוך שנתיים".

צחי, שמשמש סמנכ"ל ביצוע והתקשרויות בחברה, אומר: "השנה כנראה חסר איזה אריק שרון, שהיה מצליח לדחוף את ה-150 אלף דירות שחסרות בשוק היום. חסרה התנופה החזקה שהממשלה נתנה אז כדי למלא את המחסור שנוצר".

מתי אתם מתייעצים עם באביכם?

צחי: "יש לו השפעה משמעותית לגבי כל החלטה, שינוי, הרחבה או הקטנה של פעילות. אנו נהנים מחוכמת העבר ומהניסיון שלו".

דודי: "בעבר, בתקופות שאבא שלי מכר דירות, מכרו לאנשים פשוטים דירות פשוטות במחיר פשוט. לא היה מחסור בפועלי בניין - זה היה מקצוע מכובד שיהודים עבדו בו. כיום זה דור אחר. אף אחד לא שולח את הבן שלו להיות פועל בניין, כולם רוצים להיות בעלי תארים. יש מחסור של כ-15 אלף ידיים עובדות. פעם לא היו הבעיות האלה. המחיר של הפועלים עולה וגורם למחירי הדירות לעלות.

"עוד דבר שהשתנה הוא השיווק. השיווק כיום מהותי מאוד, ומשרדי שיווק נראים כמו בתי מלון מפוארים של חמישה כוכבים. חברות עושות לפעמים מאמצים לא שפויים לשווק פרויקטים".

אומרים שהקבלנים של פעם היו טובים יותר.

דודי: "הבנייה היתה פשוטה והחיים של הקבלן היו פשוטים יותר. כיום יזמים וקבלנים מנסים לשרוד, ובתוך כך מנסים לחסוך בעלויות בנייה. אנו מתמודדים עם משרדי ממשלה, כל שני וחמישי יש גזרות חדשות, תקנים חדשים ושינויי מס.

"פעם אנשים הסתפקו במועט, וכיום רמת החיים גבוהה ואנשים דעתניים יותר. מי שמשלם כיום 1.5 מיליון שקל צריך לקבל הרבה מאוד בתמורה, תקופות האחריות על הדירות ארוכות מאוד - ולכן החיים של הקבלן/יזם קשים הרבה יותר. הוא צריך להיות יותר מתוחכם כמו שהצרכנים חכמים יותר".

מנרב

"כולם רוצים להתעשר מהר"

"התקופה היפה שלי היתה כשהקמתי את חברה - אלה היו ימים של יצירה ובנייה", מספר אברהם קוזניצקי, יו"ר ובעל השליטה בקבוצת מנרב, "החברה התחילה בבנייה ציבורית, בתי ספר, מבני ציבור, והיו מכרזים ממשלתיים ועירוניים. כיום התחרות בין הקבלנים אגרסיבית מאוד, בגלל שיקולים שהם לאו דווקא מקצועיים. חברות מנסות לקבל עבודות גם במחירים שאי אפשר לבצע בהם את העבודה".

מה היתה התקופה הפחות יפה של הנדל"ן?

"20 השנים האחרונות, מאז שהחברות הקבלניות נהפכו לחברות ציבוריות - כי בחברה ציבורית יש אילוץ להגיע לתוצאות מיידיות. מחיר המניה הוא דבר חשוב מאוד כיום במערכת השיקולים של המנהל. מנהלי החברות הם לא בהכרח המייסדים, והפרמטרים האלה משפיעים על כל הענף. כולם רוצים להתעשר מהר.

"ענף הנדל"ן כיום הוא לא ענף רציני. נותרו פחות מעשרה קבלני ביצוע גדולים. לא ירחק היום שאת הביצוע בישראל יצטרכו לבצע באמצעות חברות זרות".

איך אתה רואה את התקופה הנוכחית שיש בה קיפאון במכירת דירות?

"לא ברור לאן השוק הולך. רוצים שמחירי הדירות יירדו ואני בעד, אבל לא מבינים שאם המחירים יתרסקו זה יגרום לכאוס בכל הענף והמדינה. משתעשעים בזה כאילו זה מחיר הקוטג'. כל הענף הזה עובד כמו מטוטלת, אין איזון - או שיש פריחה או שיש מיתון חריף. השוק לא מסוגל לשמור על המטוטלת במרכז".

בניו של אברהם דרור וערן עובדים במנרב כ-20 שנה וגם להם כבר יש פרספקטיבה די רחבה על הנעשה בשוק. "אני מסתכל על 20 השנים האחרונות ורואה מדיניות ממשלתית שהביאה כוח עבודה זר, וניקתה את השוק מכל עובד ישראל או ערבי. כיום יש מחסור גם בכמות ובעיקר באיכות בכל מקצועות הבניין. רוב האתרים כיום סובלים מפיגור בלוחות זמנים ואיכויות ביצוע נמוכות, וזה מתבטא בתמחור של הדירות", טוען דרור קוזניצקי, מנכ"ל מנרב פרויקטים.

למחאה יש כוח להשפיע על המחירים?

"נתח הרווחים של קבלני הביצוע כיום כל כך נמוך ואין מאיפה להוריד, שירידות המחירים יצטרכו להיספג אצל היזמים".

אומרים שהקבלנים של פעם ידעו לבנות יותר טוב.

"הידע ההנדסי כיום מתוחכם יותר, הבניינים מורכבים יותר אבל איכות ההקמה והביצוע ירודה. כדי למכור משהו בזול צריך להוריד באיכויות הביצוע, כמו שבגד לא מחזיק כיום יותר מעונה".

איך אתה מגיב לקיפאון הנוכחי במכירת הדירות?

"אני לא מתרגש מזה, אין סיבה שמשהו ישתנה. יש עכשיו אווירה שתעבור עוד חודש-חודשיים, והקבלנים לא מורידים מחירים".

ערן, אחיו של דרור, שמשמש סמנכ"ל מנרב הנדסה, זוכר תקופות קודמות של האטה: "כולם חושבים שמחירי הנדל"ן לא ישתנו ואין סיבה שייגרם משבר מחירים, אבל היזמים צריכים להמתין. לפני כחמש שנים, במשך ארבעה חודשים היה קיפאון במכירות, אבל אחרי זה קצב המכירות והמחירים זינקו. גם קפיצת המחירים של השנתיים האחרונות קרתה בגלל איזשהו ואקום שנוצר אחרי קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס".

בעתות כאלה, מה משקל האב בחברה?

"גם בעתות אחרות הוא הקברניט. הוא מכתיב מדיניות של רגיעה - פחות כניסה לעסקות חדשות, לא יוצאים לשיווק של בניינים חדשים".

מה למדת מאבא?

"הרבה. יזמות זה באיזשהו מקום לראות את הנולד ולהעז, ויש לו את זה - אבל הוא גם יודע להיות שמרן. לאורך 42 שנה מנרב לא קפצה מהר כמו כולם, ובתקופות משבר היינו במצב פנטסטי ביחס לאחרים".

יהיה דור שלישי בחברה?

"יש ילדים והם יבחרו. בלי לחץ".

פריזט חסון

בלוקים בהקפה

יחזקאל פריזט נכנס לתחום הנדל"ן ב-1965 בהחלטה של רגע. "מכר שעסק בבנייה הציע לי שותפות כאיש מכירות ויחסי ציבור בעסקה בהוד השרון. עד אז הייתי סוכן ביטוח באררט ונהג מונית", מספר פריזט, המשמש נשיא חברת פריזט חסון.

"התקופה הקשה ביותר היתה לפני מלחמת ששת הימים, כי היה מיתון כבד שהתחיל ב-1965 ובעקבותיו גם היה קושי גדול למכור דירות. בנינו בניין של מסחר ומגורים ומכרתי בו חנות ב-2,000 לירות כשהשווי שלה היה 20 אלף לירות. אבל היתה גם סולידריות ורצון לעזור כדי לעבור את התקופה הקשה. היה לי חבר שייצר בלוקים, יהודה פלג, שהסכים לספק לי בלוקים בהקפה עד שיהיה לי איך לשלם לו".

מה היתה התקופה הטובה ביותר בנדל"ן?

"ב-1966 הכנסתי משקיע כדי לצמצם סיכונים, ואף שלא הצלחתי למכור אפילו דירה אחת, החלטנו לרכוש קרקעות במקומות כמו רעננה ולחכות לימים טובים יותר - ואלה אכן הגיעו אחרי מלחמת ששת הימים. האופוריה מהניצחון היתה גדולה והחלה צמיחה כלכלית. האפקט הפסיכולוגי והעידוד הממשלתי גרמו לאנשים לרכוש דירות".

מה ההבדל הגדול בין התקופה ההיא להיום?

"רכישת הקרקע היתה קלה ופשוטה, במחירים ורווחיות טובים. היינו סוגרים עסקות בלחיצת יד ועורכי דין לא היו מעורבים. מהנדס העיר היה מאשר את הבנייה עוד לפני הגשת התוכניות. הכל התנהל על בסיס של אמון ורצון טוב. חוזה קנייה היה בן שלושה עמודים ולפעמים ללא מפרט טכני".

לפריזט הצטרף בהמשך בעלה של בתו, מנכ"ל החברה שלומי חסון. חסון מספר כי "אחרי הצבא נכנסתי לחברה בתור פקיד ומנהל עבודה, והתקדמתי. אחר כך הקמתי את פריזט חסון ביחד עם יחזקאל".

לניסיון יש יתרון או שזו חשיבה נדל"נית מיושנת?

"בוודאי שיש. הניסיון מלמד שאין קיצורי דרך. בנייה שמוקפדת יותר ועולה יותר היא בסופו של דבר הזולה יותר. אם בונים כמו שצריך, לפי כל תהליכי הבקרה, זה משתלם לאורך זמן כי אין תיקונים".

אתה זוכר התערבות ממשלתית בשוק כמו כיום?

"לא, ואני חושב שהיא יכולה להרוס את הענף ולא להשיג את ההתמתנות המבוקשת במחירים. זו התערבות אגרסיבית בלי חשיבה מעמיקה. יש רק שליפות ואוסף פתרונות ללא תוכנית אחת נכונה".

במה אתה שונה מיחזקאל?

"הוא מגיע להחלטות יותר בהססנות, ואני עושה את זה יותר בקלות. פעם היה קל הרבה יותר לעשות עסקים. כיום השוק יותר מסובך ומשוכלל, ואם אני אהסס כמה דקות מיותרות אני עלול לפספס את העסקה. הכל דינמי יותר".

עדנה, בתו של יחזקאל, עבדה בחברה לפני ואחרי השירות הצבאי, היתה בעלת בוטיק בגדים בהוד השרון ולפני 15 שנה חזרה לחברה. "נכנסתי כדי לשווק פרויקט קוטג'ים באזור פארק ארבע העונות בהוד השרון, וכך נוצרה מחלקת שיווק בתוך החברה, במקום להשתמש במשווקים חיצוניים. מאז, אבא נשיא, שלומי אחראי על היזמות וההנדסה ואני בשיווק והמכירות".

מה נשמע לך קוסם בתקופה שאבא שלך הקים את החברה?

"האמון בין בני אדם, התמימות של הקבלן והרוכשים. כיום ועדות התכנון מקשות, הקריטריונים לבנייה לא ברורים ואם מחלקה א' בעיריה מאשרת, מחלקה ב' מתנגדת. החיים נעשו קשים יותר גם ברכישת מגרשים. הקרקעות יקרות מאוד ועל ההיצע יש ביקוש מצד כל יזמי הנדל"ן".

מה למדת מאבא?

"להאיר פנים לכל מי שנכנס אלינו. כשלמדתי ליישם השיעור הזה, גיליתי שגישה זו פותחת דלתות ובונה אמון".

מה דעתך על תקופת הקיפאון הנוכחית?

"המשבר של לפני שנתיים בעולם הראה לי שהגודל הבינוני הוא דווקא חוסן. אנחנו לא תקועים עם מלאים של מאות יחידות דיור. אנחנו סולידיים וזה שומר עלינו. שיווק טוב, מזל והגודל עומדים לעזרתנו. אבא לימד אותנו להיות סבלניים".

צבי צרפתי ובניו

"אין כמעט קרקעות"

צבי צרפתי הקים את חברת הבנייה שלו, שהוא נשיאה, לפני כ-40 שנה וכיום שניים מתוך חמשת ילדיו עובדים בה. לדבריו, "התקופה הכי יפה היתה בתחילת שנות ה-90, כשהגיעו מיליון עולים, היתה עבודה בשפע ולא חסרו פועלי בניין. אריק שרון נתן אז הטבות ותמריצים, ובנו עשרות אלפי דירות. כיום לעומת זאת לא נותנים כלום וגם אין פועלים.

"הקמתי את החברה בשנות ה-70, והדירה הפופולרית היתה של 2.5-3 חדרים. אפשר היה לבנות כמה יחידות דיור שרוצים. כיום לכל מגרש יש הגבלה. יש לנו קרקע בנתניה ושם מכתיבים לנו שטח דירה של לא פחות מ-120 מ"ר נטו. מצד אחד אומרים שיש מחסור בדירות שלושה חדרים ומצד שני לא נותנים לנו לבנות דירות כאלה".

אתה חושב שראשי הערים דומיננטיים מדי?

"הבעיה הגדולה היא הוועדות המחוזיות. פעם לקח ארבע-חמש שנים לאשר תב"ע וכיום זה לוקח 10-15 שנה".

צבי העביר את רוב הניהול לבניו רפי ומשה. לדבריו, "אנחנו מתייעצים ביחד, אבל אני לא יכול לעשות הכול. קצב הבנייה שלנו גדל מאוד".

רפי צרפתי, הבן הבכור ומנכ"ל משותף, עובד בחברה כבר 30 שנה וגם הוא מתרפק על העבר: "אני מתגעגע לפשטות ולמצב שקונה היה יכול להגיע לדירה הרבה יותר מהר. כיום הדירות יותר יוקרתיות, והמחירים גבוהים - אבל רמת הרווחיות שלנו לכל דירה דווקא ירדה.

"פעם הוצאת היתרי בנייה נמשכה חצי שנה, וכיום המינימום זה 12-20 חודשים. כל הביורוקרטיה נהפכה למכבידה יותר, ועל זה אחראים ראשי הערים והרשויות. זה מזיק לענף".

מה יהיו האתגרים בשנים הבאות?

"השוק כרגע נמצא בהקפאה. אין ספק שזו תקופה של רגיעה בגלל המחאות, אבל לפי דעתי מצב זה לא יימשך הרבה זמן. תוך כמה חודשים המצב יתאזן. יש עדיין מחסור בדירות, והמחירים ימשיכו לעלות".

משה צרפתי, הבן השני, ששותף לניהול החברה, מתייחס לתחרות הגבוהה בענף שלא היתה בעבר: "תחרות יכולה רק לעזור לצרכן הסופי, אבל אנחנו מקווים שהחברות הצעירות לא ייקחו סיכונים גדולים מדי כדי שהן יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן. אנחנו בין החברות הוותיקות, שעובדות בשיטה הישנה. אנחנו יוזמים וגם מבצעים ונמצאים בקשר ישיר מול הלקוח בכל השלבים. אנחנו אוהבים להתחכך עם הדיירים ובעלי המקצוע".

בתקופה הזו מה המשקל של צבי?

"הוא נותן לכולם ביטחון. זה לא המשבר הראשון. היה משבר ב-2008 (המשבר הפיננסי) שגרם לקיפאון של כחצי שנה ועברנו אותו. כל הענף יצא ממנו מחוזק. באמצע שנות ה-80 היה משבר וגם בסוף שנות ה-90, ועברנו את הכל. יש מחזוריות ואי אפשר לברוח מזה, אי אפשר להיות תמיד בשיא. עם ראייה נכונה, ביצוע נכון והתייעלות - החזקים תמיד שורדים.

"בסך הכול לא חווינו בישראל קטסטרופה כמו בארה"ב ובאירופה. תמיד היתה פה ושם חברה שפשטה את הרגל, אבל לא היתה פשיטת רגל של עשרות חברות".

צמח המרמן

"פעם לא נזקקנו לבנקים"

צמח המרמן היא חברה שהוקמה ב-96' אחרי מיזוג של שתי חברות משפחתיות שפעלו בצפון. האחת, המרמן, שהוקמה על ידי צבי המרמן. השנייה, צמח, שהוקמה על ידי נתנאל פייגלין.

אבי בן אברהם נישא לבת של המרמן ומנהל כיום את החברה עם חיים, בנו של פייגלין. נציג הדור השלישי, רן בן אברהם, השתלב גם הוא בחברה ומשמש סמנכ"ל ייזום ושיווק. "חזרתי לישראל ב-64' אחרי שנתיים בשווייץ, שם עבדתי כמהנדס", מספר אבי בן אברהם, "הגעתי בתחילתו של מיתון, היה מחסור בעבודות, לממשלה לא היה כסף ולא היו הרבה פרויקטים. היה קשה מאוד לזכות בעבודות ומכרזים כי תמיד היתה חברה שהציעה מחיר נמוך יותר. עבדתי בחברה שבנתה את הטכניון, והיא נכנסה לקשיים תזרימיים.

"אחרי מלחמת ששת הימים עבדתי במשרד הביטחון כמהנדס ומפקח, וראיתי איך קבלנים שהציעו מחירים לפני המלחמה ביצעו את העבודה אחריה כשעלויות העבודה והחומרים עלו פי עשרה. הם פשטו את הרגל אחד אחרי השני".

אבל לצד פשיטות הרגל, המלחמה הביאה גם תקופה טובה בשוק הנדל"ן.

"הגלגל התהפך לגמרי. הוקמו מחנות של צה"ל, קו ברלב, החלה בנייה בכל הארץ, הממשלה שיחררה תקציבים וגם השוק הפרטי התחיל להריץ פרויקטים. עברנו ממיתון גמור לשגשוג גמור".

איך אתה רואה את המצב כיום בשוק הנדל"ן?

"המצב היה די טוב עד לפני חצי שנה. החברות לא יכולות להקים פרויקטים בלי בנקים שמלווים את הפרויקטים ונותנים משכנתאות. כשהבנקים עוצרים בגלל הנחיות מלמעלה, כולם עוצרים. הממשלה רוצה שיבנו פרויקטים ומצד שני מגבילים את האשראי, ואני מקווה שזה ייפתר. כולם עוצרים, הולכים לאט יותר, בונים בניין אחד במקום ארבעה בו-זמנית. פעם הפרויקטים היו קטנים ולא נזקקנו לבנקים".

מה שונה בדור שמנהל את הנדל"ן כיום?

"זה דור יותר מתוחכם, הם מתמצאים יותר בנושא הבנקים ובהנפקות. אנחנו מתמחים יותר בביצוע ומסירת הפרויקטים. הדור כיום יותר פיננסי אבל גם מקצועי, הוא מכיר גם את הבעיות בבניין, התכנון והשינויים הנדרשים על ידי הדיירים".

רן בן אברהם אומר כי "יש כיום יותר שחקנים, יותר תחרות והמצאות כמו קבוצות רכישה. פעם היה מספיק לשים שלט באתר בנייה כדי לשווק את כל הפרויקט, וכיום יש אמצעים מתוחכמים יותר.

"מצד שני, יש כיום גורם שמקל מאוד על השיווק - הליווי הבנקאי שמאפשר לרוכשים לקנות דירה על הנייר עם ביטחונות. בעבר המפרט היה די סטנדרטי והשיווק היה תלוי בשם והמוניטין של הפירמה. אנשים חששו יותר כי לא היה ליווי בנקאי. כיום לאנשים הרבה פחות אכפת אצל מי הם קונים, וזה חבל".

"מה נשאר לדור שלישי לפתח בחברה?

"אבא שלי אהב לשמור על חברה קטנה יחסית ומתונה, בלי הרבה התחייבויות, ולהיזהר כל הזמן. הדור שלנו רוצה להתקדם יותר מהר. הדרך שלנו היא להכניס יותר שותפים בפרויקטים וכך למזער סיכונים. דרך נוספת היא להפוך את החברה לציבורית, לקבל הון חיצוני ובאמצעותו לפתח את החברה".