מחקר חדש: הבעיה אינה כמות השטחים הפתוחים, אלא איכותם
לדעת עורכי המחקר, חלק גדול מהשטחים אינו מנוצל ולפיכך צריך לשים את הדגש על תכנון איכותי, ולא על הקצאה של שיעור קבוע של שטחים פתוחים בכל שכונה כפי שנעשה כיום
>> האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף יערוך בשבוע הבא, בבית חיל האוויר בהרצליה, את הכנס השנתי התשיעי שלו. אחד הנושאים המרכזיים שבו יעסקו המשתתפים יהיה תכנונו ועיצובו של המרחב הציבורי העירוני. לנושא יש חשיבות מיוחדת בהקשר של ישראל, שבה אחוז גבוה במיוחד של אוכלוסייה עירונית. בשנים האחרונות נקבע גם בתוכניות המתאר הארציות והמחוזיות כי רוב הפיתוח העתידי ירוכז במרחבים עירוניים.
הגישה המקובלת על מתכננים ואדריכלים רבים בישראל היא שיש לקבוע הקצאה של שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) לנפש שתהיה גדולה ככל האפשר ולהקפיד לקיים אותה באזורים העירוניים. משרד הבינוי והשיכון אף קבע שהקצאת השטחים הציבוריים הפתוחים תהיה 5 מ"ר לנפש, ברמה השכונתית.
ואולם, אחד המחקרים שיוצגו במהלך הכנס, טוען שיש לשנות גישה זו ולתת עדיפות לאיכות השטחים הפתוחים בסביבה העירונית - ולא לחלוקה הכמותית שלהם. ד"ר יודן רופא, מהמכון לחקר סביבות צחיחות באוניברסיטת בן גוריון, והאדריכליות ענבל זרחין וגבריאלה פייירשטיין, חקרו את הכמות והאיכות של שטחים פתוחים באזורים שונים ואת השימוש שעושים בהם תושבים. המחקר נערך בשנים 2007-2010 וכלל שישה יישובים ועשר שכונות, בערים כמו באר שבע, אשדוד ובת ים וביישובים להבים ושוהם.
על פי המחקר, ברוב שכונות המגורים אין מחסור בשטחים פתוחים, אלא יש בעיה של העדר שטחים איכותיים ומגוונים. עוד הוא קובע כי איכות השטחים הפתוחים ביישובים באזורים המדבריים נמוכה לעומת היישובים באזור החוף. אנשים רבים מעדיפים טיול ברחובות שכונותיהם על פני בילוי בשצפי"ם כמו גינות עירוניות - שלעיתים מנותקות ממערך התנועה היום-יומית.
לטענת רופא, הנחיות התכנון להקצאות שטחים ציבוריים שקיימות כיום יוצרות אחידות שאינה לוקחת בחשבון את הגיוון הרב שקיים בסביבה העירונית. "אין אפשרות להבדיל בין מקומות מרכזיים בעיר לפאתיה; בין אזורים הרריים למישוריים, אין הבחנה בין אזורי אקלים שונים", הוא אומר.
לטענת רופא, בעקבות הצורך בהקצאת שטח ציבורי באופן אחיד ובהיקף משמעותי, נוצר הכרח בהקמת בניינים גבוהים המרוחקים זה מזה, וכך נוצר אזור עירוני שאינו נוח לציפוף. לדבריו, המשרד להגנת הסביבה וארגונים ירוקים דורשים להגדיל עוד יותר את הקצאת השטחים הפתוחים. ההשלכה הישירה של הגדלה אחידה כזו תהיה הקטנה נוספת של הצפיפות העירונית של יישובים בישראל, פגיעה בתפקודם הכלכלי והחברתי והרחבת ההתפשטות העירונית על חשבון שטחים פתוחים ערכיים יותר, כמו שטחי חקלאות ואזורים טבעיים.
לטענת רופא, יש להגביל את ההקצאה הכוללת של שטחי ציבור משטח כל תוכנית, והוא מציע לא לעבור את הרף של 40% משטח התוכנית.
לדבריו, "הנדירות היחסית של שטחים ציבוריים פתוחים באזורים עירוניים תאפשר לפתח אותם באיכות גבוהה יותר. ככלל, יש לפתח את השטחים הציבוריים כמכלול של רחובות, כיכרות וגנים ולקשר את השטח המגונן לרחבות עירוניות. זה משתלב בתפישה של רחובות כמרחבים חברתיים של שהייה ומפגש - ולא רק כמעבירי תנועה. לכן, יש להפנות חלק ניכר מההשקעות בגינון וייעור ציבורי אל הרחובות ולהכפיל ואף לשלש את כמות העצים בהם. אנו קוראים לאדריכלי הנוף להוביל את המהלך הזה ולשנות את דפוס החשיבה המוכר ביחס לשטחים ציבוריים פתוחים - מכיוון כמותי לכיוון איכותי".
הירוקים מתנגדים
התפישה שיציג רופא אינה מקובלת על ארגונים סביבתיים, כמו החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין, שטוענים שכיום יש במקומות רבים מחסור בשטחים ציבוריים פתוחים, גם לעומת ההקצאה שקבע משרד השיכון והבינוי. לטענת ארגונים אלה, התפישה של תכנון שטחי ציבוריים באזורים עירוניים צריכה להתבסס על קיום מגוון של שטחים כאלה, ובהם אתרי טבע שבהם נשמרים בתי גידול של צומח וחי ומשמשים אתרי טיול ונופש.
מרצה נוסף בכנס שידבר על אקולוגיה אורבנית, אדריכל הנוף ליאור לוינגר מסטודיו ארבנוף, סבור שעמדתו של רופא אינה תואמת את הגישה המקובלת כיום בעולם. לטענתו, בכל רחבי העולם יש מגמה של הגדלה של השטחים הציבוריים באזורים עירוניים ואף נעשו עבודות שמראות שיש לכך יתרונות כלכליים.
"הגישה של אקולוגיה אורבנית בתכנון ערים, שצוברת תאוצה כיום בכל העולם, מתמקדת באלמנטים נופיים, בדינמיות ובהמשכיות שלהם", הוסיף לוינגר, "ההתמקדות היא בתפישה של טבע בעיר וחשיבות המגוון הביולוגי, תוך כדי מודעות גם לתהליכים טכנולוגיים. המרכיב הנופי באורבניזם שואף להסיט את מרכז הכובד של עיצוב עירוני מהבניין למרחב ולאדם, כשבמרכז נמצא הולך הרגל".
ייתכן שהמחלוקת על פיתוח שטחים ציבוריים יכולה להיפתר באמצעות שילוב של גישות כמו זו שמנסה לקדם עיריית תל אביב. סגנית ראש העיר, מיטל להבי, מנסה בחודשים האחרונים לקדם תכנון עירוני כולל של "צירים ירוקים", שיחברו אזורים שונים של העיר.
ציר ירוק יתבסס, בין השאר, על תשתית של רחוב קיים, שתורחב ותכלול שביל אופניים, צמחייה טבעית ועצים. הצירים הירוקים יקשרו בין שטחים ציבוריים קיימים, כמו גינות שכונתיות ופארקים, ובכך ייצרו רשת ירוקה ברחבי העיר.