חלום בצוק העתים: 3.5 מיליון שקל לקרקע בשום מקום

>> בשעת אחר צהריים של אוקטובר נראה היישוב צוקים שבערבה כמו ההגדרה המילונית לשלווה. הורים מלווים את ילדיהם לאורך הרחוב הארוך - והיחיד - אל גן השעשועים שבמרכז היישוב. בקדמת הבתים ניצבים זוגות אופניים לא נעולים - נראה שאין כאן גנבים - וגם גדרות כמעט שאין. סביב רק מרחבים פתוחים ורכסי ההרים הקרחים באופק שהולכים ומאדימים עם השקיעה.

כמה עשרות מטרים משם, במזכירות היישוב, שאינה אלא קרוואן המוצב ליד שביל הגישה לצוקים, מתכנסים כמה תושבים נסערים. על הפרק: ההכנות לקראת ביקורה של שרת החקלאות, אורית נוקד, במועצה האזורית. נציגי המדינה אינם בדיוק האורחים הכי קרואים ביישוב בימים אלה, ובקרוואן המזכירות מתנהל דיון אינטנסיבי - כיצד יש לנהוג בעת הביקור. "צריך לתלות כרזות ולחסום את הכניסה ליישוב", שוצף אחד הנוכחים. "להפך, צריך להגיע אליה עם פרחים, קפה ועוגה ולדבר עמה", מציע אחר.

הכי רחוק משדרות רוטשילד, מגוש דן ומגורדי השחקים היקרים, בתוך השקט המדברי, קשה מעט להאמין, אבל שיחת השעה - בגינה הציבורית כמו גם במזכירות היישוב - היא דווקא בענייני נדל"ן. 42 המשפחות המתגוררות בצוקים, בעיקר זוגות בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, אמנם הגיעו ליישוב מאזור המרכז כדי לחיות חיים מדבריים-אקולוגיים שקטים - רבים מהבתים בנויים לבני קש וטיח בוץ - אבל בשנה האחרונה נקלעו לסכסוך קשה עם המדינה. על מה? על אדמות וכסף כמובן.

חלוצים במדבר

כדי להבין על מה נסוב הסכסוך הנדל"ני ביישוב המבודד, צריך לחזור לתחילת המילניום: לפני כעשר שנים החליטה הממשלה על הקמת יישוב מסוג שכמוהו טרם הוקם בישראל - "יישוב קהילתי-תיירותי", שמיועד להיהפך למוקד תיירות גדול בערבה ולהכפיל את מספר היחידות המלונאיות באזור.

את החזון סיפקה קבוצת אנשים מהמרכז, שביקשו לשנות את אורח חייהם, חלקם אמנים ובעלי מלאכה זעירה, ועל הביצוע היו אמונים משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל. הנקודה שנבחרה היתה היאחזות הנח"ל הנטושה בלדד הסמוכה לכביש 90, מרחק 100 ק"מ מאילת ו-150 ק"מ מבאר שבע.

ב-2004, לקראת העלייה על הקרקע, סופקו למועמדים שנמצאו מתאימים 50 מגרשים בחינם. על המגרשים, בגודל 800-900 מ"ר כל אחד, בנו ראשוני המתיישבים את בתיהם בסגנון "בנה ביתך". כיום, 41 מתוך 50 המגרשים ששווקו בשלב א' כבר בנויים. הביקוש הגבוה עשה את שלו ובשלב ב', שבו שווקו 48 מגרשים נוספים, כבר היו צריכים המצטרפים לשלם על המגרש 100-150 אלף שקל - מחיר לא נמוך בהתחשב במיקומו המבודד של היישוב - מתוכם 35 כבר נמכרו ו-13 עדיין פנויים.

בנוסף, לראשוני התושבים שהגיעו למקום נמכרו כעשרה מתחמים מסביב ליישוב, בני עשרות דונמים כל אחד, לשם הקמת מיזמים תיירותיים שאמורים להיות מוקד המשיכה העיקרי של היישוב, כמו צימרים, מרכז ספא ומרכז ניווט מדברי. הקרקע נמכרה לתושבים במחירים נוחים, ללא מכרז, תמורת 1,500-4,000 שקל לדונם, תוך שהמדינה מספקת למיזמים תשתיות כמו ביוב וחשמל.

בסך הכל השקיעה המדינה כ-16 מיליון שקל בפיתוח היישוב בשלביו המוקדמים. בינתיים כבר הוקם המיזם התיירותי הראשון, "ימי מדבר" - בקתות אירוח אקולוגיות - שהחל לפעול לפני שלוש שנים וזוכה להצלחה, ומיזמים תיירותיים נוספים נמצאים בשלבי בנייה מתקדמים וצפויים להיפתח תוך שנתיים-שלוש.

עד כאן זהו סיפור יפה של חלוציות מדברית בעידן המודרני. ואולם על הסיפור מעיבים בשנה האחרונה חילוקי דעות קשים עם המינהל, שבמרכזם שאר המגרשים של היישוב המיועדים למיזמי תיירות ותעשייה זעירה.

מקרקע חינם לשווי של מיליונים

"שוקולדות", כך מכנים התושבים המקומיים את קרקעות המחלוקת. מדובר ב-50 מגרשים בני 2-2.5 דונמים שמיועדים למיזמים תומכי תיירות ולתעשייה זעירה, כמו טיולי גמלים והשכרת אופניים - כך שאלה למעשה הקרקעות שאמורות לפרנס את מרבית תושבי היישוב החדש. לטענת התושבים, "השוקולדות" יועדו בתחילה להימכר לתושבי צוקים בלבד, אך המינהל החליט לקיים במקום זאת מכרז פתוח לכלל האוכלוסייה. המשמעות: כל אדם יוכל לרכוש קרקע לבניית מיזם תיירותי ביישוב, ללא קשר למקום מגוריו.

החלטת המינהל מדירה שינה מעיני התושבים, כי המשמעות שלה פשוטה: לא יהיה להם די כסף לרכוש את הקרקעות האלה אם הם יתמודדו עליהן עם יזמים חיצוניים.

טעימה ראשונה מערך הקרקע המאמיר ביישובם קיבלו התושבים לפני שנה, כשהמינהל הוציא למכרז שטח של שלושה דונמים מקרקעות היישוב, המיועד להקמת תחנת דלק. גם אז מחו התושבים בטענה כי קרקעות היישוב אמורות היו להיות מיועדות לתושביו.

המחאה לא עזרה, ובסופו של דבר התאחדו התושבים כדי להגיש הצעה משותפת בסך חצי מיליון שקל לרכישת הקרקע. לאור המחירים שבהם קנו את הקרקעות עד כה, הם היו בטוחים שהמינהל יודה להם ובזה יסתיים העניין.

אלא שהסכום שאספו התושבים כלל לא התקרב לסכום שבו נמכרה בסופו של דבר הקרקע - 3.5 מיליון שקל, לזוג יזמים מהמרכז. הסכום הזה היכה את תושבי צוקים בהלם. גם עתירה שהגיש היישוב בעניין לפני כמה חודשים נגד המינהל, נדחתה על ידי בית המשפט. תוצאות המכרז המחישו לכל המעורבים, ובמיוחד לתושבים ולמינהל, כמה שווה כיום הקרקע בצוקים, קרקע שלפני כמה שנים חולקה כמעט בחינם.

"נאבקים כדי לשרוד"

עבור משפחת זאבי-בלה מדובר בלא פחות ממהלומה. לפני ארבע שנים עקרה המשפחה - האם אילת, האב אלש ושני ילדיהם - מביתם שבמושב ינון הסמוך לקרית מלאכי, כדי להגשים שניים מחלומותיהם: מגורים ביישוב מדברי והקמת עסק עצמאי.

"כשהודיעו לנו שהתקבלנו ליישוב לקראת סוף 2005, ידענו שאנחנו צריכים לבוא עם מיזם, וחלום חיי היה להקים מפעל קטן", מספרת אילת. במשך שנה למדה זאבי-בלה את תחום ייצור הסבונים, וזמן דומה השקיעה בלמידת תחום מוצרי הטיפוח. בתחילת 2008 עברה המשפחה לשכונת הקרוואנים הארעיים שבכניסה ליישוב, המיועדת למצטרפים החדשים, תוך שהיא בונה את ביתה בהשקעה של כמיליון שקל. לפני כשנתיים עברה המשפחה לגור בבית הקבע שלה.

באותם ימים הגיעו בני הזוג לישיבת מליאת מועצת הערבה התיכונה, שם הציגו את העסק שבכוונתם להקים, וקיבלו את אישור המועצה להקמתו ב"שוקולדות", בעלות של 30% מעלות הפיתוח של הקרקע. אלא שלאחר שלל עיכובים בקבלת הקרקע, הודיע לפני כמה חודשים ועד היישוב לבני הזוג כי לעת עתה אין בכוונת המינהל לעמוד באישור שניפקה המועצה האזורית.

כיום מפעילה זאבי-בלה את חנותה באחד מחדרי ביתה, ובעלה אלש מחזיק בכמה עבודות כדי לפרנס את המשפחה. "אם לא אוכל להמשיך להתפרנס מהעסק שלי, שבניתי אותו מלכתחילה כשידעתי שאני עוברת ליישוב, לא תהיה לנו ברירה אלא לעזוב", אומרת זאבי-בלה. "אני כבר שש שנים בעסק הזה, ובאיזשהו אופן מוותרת על חלק מהמשפחתיות שלי כדי לקיים אותו. אני נותנת את כל כולי כדי שהוא ימשיך לפעול. אם הייתי מקימה אותו בתל אביב זה היה הרבה יותר פשוט, אבל במקום כל כך מבודד אני צריכה להיאבק כדי לשרוד - ואין מי שיעזור לי".

יכול להיות שפשוט הייתם נאיבים מדי? הרי לא קיבלתם חוזה כתוב שמבטיח לכם את הקרקעות האלה.

זאבי-בלה: "אנחנו ועוד הרבה אנשים באנו לכאן מתוך אהבה למקום ומתוך אידיאולוגיה, אבל חשוב להבין לגבי הקרקע, שזו לא איזו הבטחה שנזרקה לאוויר. זה תהליך של שנים שעברנו מול הרבה גורמים, כשלאורך כל הדרך היה ברור שיש קרקע להקמת מיזם. מה שקרה זה שבמינהל נהיו חזירים. הם התחילו עם שיווק הקרקעות הראשונות למיזמים בקצת יותר מ-1,000 שקל לדונם, וכיום המחירים נהפכו למטורפים".

"תנו לנו את החכה - ואנחנו נדוג לבד"

"באנו לכאן כי הבטיחו שהתושבים יוכלו לרכוש קרקע למיזם תיירותי במחיר נמוך ללא מכרז", אומרת ענת אברהם, מעצבת אופנה שנכנסה למגורי קבע ביישוב רק לפני שלושה חודשים. "יש קצת תחושה שמוכרים אותנו. יש שטח שיועד לצוקים, וכעת המינהל מוכר אותו לכל המרבה במחיר. זה כאילו שלא נותנים לנו צ'אנס. לאף אחד מאלה שגרים כאן אין את ההון כדי להתחרות במכרז פתוח. אין כאן בעל הון שיגיד 'אני שם 4 מיליון שקל כדי לזכות'".

את ההבטחות, טוענים התושבים, נתנו להם הנציגים שישבו בוועדת הקבלה ליישוב. בוועדות ישבו נציגים של מינהל מקרקעי ישראל, המועצה האזורית, משרד התיירות והסוכנות היהודית. גיל סלוין, מנהל הפיתוח של המועצה האזורית ערבה תיכונה, שישב ברבות מוועדות הקבלה האלה, מאשר את הדברים: "בתחילת ההתיישבות בצוקים זה מה שנאמר למועמדים, וכך שווקו 500 דונם למיזמים תיירותיים.

"חייבים להבין שצוקים הוא היישוב המרוחק ביותר בישראל ממוקדי תעשייה ותעסוקה", אומר סלוין. "אין ליישוב עיר בקרבת מקום שבה אדם יכול למצוא פרנסה. לכן, כל השטחים ששייכים לצוקים בתב"ע צריכים לשרת את התושבים המתגוררים בו. ואם כבר לחלק את המגרשים בצורה של מכרז, אז לפחות שההשתתפות במכרז תוגבל למתגוררים ביישוב, כך שלא יהיה מצב שאנשים חיצוניים זוכים בקרקעות".

מי שמוביל את המאבק בהחלטת המינהל הוא מזכיר צוקים, לבקו לביא, קיבוצניק משופם ואדום פנים מיטבתה. "איך ייתכן שבקצה העולם המדינה נוהגת ככה באנשים שמגשימים את החזון הציוני?", שואל לביא בלהט. "הרי בשביל לבוא לכאן צריך להיות או אידיאליסט או משוגע. הנדל"ניזם הזה, ועוד באזור כל כך מרוחק, הוא פשוט פשע נגד הציונות. מבחינת המינהל, את השטח יכולים לרכוש בעלי ממון צפונים (בסלנג הערבה הכינוי מכוון בעיקר לתושבי המרכז, נ.ב) שיפתחו במקום מפעל שבו יועסקו תאילנדים, בדווים או כל כוח עבודה זול אחר, וככה גם תיראה ההתיישבות פה".

לולה קדם, תכשיטנית המתגוררת במקום מוסיפה: "מה שקורה כרגע, זה שהמינהל ראה כי טוב, ואומר: 'צוקים תפס, הגיעו אנשים טובים, נבנו בתים יפים, יצא מדליק', התיאבון של כולם נפתח והמינהל החליט להוציא את השוקולדות למכרז בניגוד להבטחות שניתנו לנו. זה מקום של אנשים רגועים, ויש מי שמנצל את זה".

אם אכן יימכרו לבסוף מגרשי השוקולדות ברמת מחירים שנמצאת מחוץ להישג ידם של מרבית תושבי המקום, עשוי הדבר להביא לעזיבת תושבים, כמו במקרה של משפחת זאבי-בלה.

אך גם אם לא תהיה הגירה המונית, היזמים במקום מודאגים: "דינן של 90 משפחות הוא להיות שכירים במעמד הנמוך, וגם השאר - מה הם יעשו כשהילדים יגדלו? אין פה אופק. זה חבל, כי יש כאן אנשים עם כמויות אדירות של יצירתיות וחריצות, ועם קצת רצון טוב אפשר לקחת את המקום למרחקים אדירים", אומר אחד היזמים ביישוב. "אף אחד כאן לא מבקש כסף - רק תנו לנו את החכה, אנחנו נדוג לבד".

גם עשרת היזמים שכבר הצליחו לזכות בקרקע מוזלת לטובת מיזמיהם אינם מרוצים מההתפתחויות. "אני אופטימי בטירוף לגבי צוקים. זה יישוב ייחודי, מקום לאנשים שרוצים להגשים את החלום שלהם", אומר אורן תופוט, בעל מיזם למלון בוטיק מדברי. "אבל עכשיו הולכים וחונקים אותנו. לא נותנים לזה להמשיך. השוקולדות הם שטחים עם תב"ע מאושרת ומישהו מנסה לחבל בזה. אלה עתודות הקרקע שלנו, אלה השטחים שעתידים לשמש לעסקים תומכי תיירות, כמו טיולי גמלים, מבשלת בירה והשכרת אופניים. זה העתיד. זו פשוט טיפשות להשקיע ים כסף, להרים פנינה, ואז על הגרושים של המכרז לקבור אותו".

המינהל: "אין מחויבות לתושבים"

יזם נוסף שביקש להישאר בעילום שם הוסיף: "לי כבר יש מיזם, אני לכאורה כבר הרווחתי. אבל לא יכול להיות מצב שלעשר משפחות יש פרנסה ביישוב ול-90 אין. אתה לא יכול להחזיק יישוב לבד. ממה תחזיק אותו? ממסי חבר? ליישוב הזה, להבדיל מכל היישובים בערבה, אין מקור הכנסה משותף לכל התושבים".

במינהל מקרקעי ישראל לא מתרגשים מטענות התושבים. "צוקים הוא יישוב קהילתי ולא מושב, ולכן אין לתושבים כל זיקה וזכות לגבי השטחים, מלבד מגרש המגורים שהוקצה להם בפטור ממכרז לפי המלצת הסוכנות היהודית (שהיתה שותפה בהקמת היישוב, נ.ב)", אומרים במינהל. "לגבי שאר המגרשים - בייעודי קרקע של תיירות, תעסוקה, מסחר וחקלאות - אין כל מחויבות כלפי התושבים. לצערנו, כנראה שהתושבים הוטעו על ידי גורמים מחוץ למינהל.

"לגבי מיזמי התיירות, הוקצו מגרשים לכמה יזמים ללא קשר להיותם בני המקום. לגבי מגרשי תעסוקה ומסחר - למינהל אין סמכות להקצות מגרש בפטור ממכרז, אך המינהל ישקול הקצאה בפטור לחקלאות. לגבי יתר השימושים הסחירים - המינהל מחויב למכרז פומבי ובודק כיצד ניתן מבחינה משפטית לאפשר הוצאת מכרז לתושבי האזור בלבד למגרשים קטנים עד דונם אחד, אך נושא זה עדיין נמצא בבדיקה".

"תגובת המינהל מאוד מקוממת אותנו", אומר סלוין. "בהחלט יש דרך חוקית, על פי חוק חובת המכרזים, להקצות שטח לצורכי תיירות ותעשייה ללא מכרז, ועובדה שזה כבר נעשה. זה עניין של מדיניות, שמשום מה משתנה מעת לעת. צריך להבין שהיישוב חייב אמצעי ייצור משלו".

ממשרד התיירות נמסר בתגובה: "המשרד תמך, עודד וליווה את הפרויקט מראשיתו, וימשיך ללוותו גם בשלבי הפיתוח הבאים. מדובר ביישוב ייחודי, המושתת על עיסוק בתיירות בלבד - המהווה עוגן כלכלי-תיירותי ליזמים. המשרד סייע בתחום אישור הקצאות הקרקע בפטור ממכרז, ובמתן מענקים לעידוד השקעות הון. בכל הקשור למדיניות הקצאת הקרקעות, הרי שתחום זה באחריות מינהל מקרקעי ישראל".

מיזמי תיירות ותעשייה בצוקים שאמורים להתחיל לפעול בקרוב

המיזם: מרכז ספא וצימרים

היזם: שלומי שלו (41), נשוי + 2

הפרויקט: מרכז צימרים המתמחה בטיפולי רפואה משלימה. המתחם, על שטח של 33 דונם מצפון ליישוב, כולל שמונה צימרים כשבמרכז תיבנה בריכה מחוממת ומקורה לטיפולי ווטסו (שיטת טיפול סינית)

המצב כיום: הצימרים בשלבי גימור אחרונים, המתחם עוד לא חובר לחשמל

זמן פתיחה משוער: תחילת הרצה בתוך כמה חודשים

המיזם: אלת הערבה - מפעל לייצור סבונים ומוצרי טיפוח

היזמת: אילת זאבי-בלה (44), נשואה + 2

הפרויקט: מפעל סבונים עם חנות צמודה, על מגרש של שני דונמים

המצב כיום: בשל אי הבהירות לגבי שטח המתחם, מחזיקה כיום זאבי-בלה חדר ייצור וחנות בביתה

זמן פתיחה משוער: בהתאם להתפתחויות הנדל"ניות במקום. כיום פועלים החנות והמפעל בביתה של זאבי-בלה

המיזם: free be -סטודיו אופנה למכנסיים

היזמים: ענת אברהם (39) ורן פרנס (37), בני זוג + 2

הפרויקט: מפעל וחנות בוטיק שיעסקו בפיתוח וייצור ליין של מכנסיים, באריזה וביצוא המוצרים לחו"ל

המצב כיום: אברהם מוכרת את המוצרים מביתה, בעיקר באמצעות האינטרנט

זמן פתיחה משוער: בהתאם להתפתחויות בנושא הקרקע

המיזם: רוכבי צוקים - מרכז ניווט מדברי

היזם: תומר לינצנברג (54), נשוי + 4

הפרויקט: המקום מתכוון לשלב בין בית הארחה לפעילות רכיבה על סוסים ואופניים, ופעילויות משפחתיות כמו המשחק "חפש את המטמון". המתחם, בן 60 דונם, גובל במסלול שביל ישראל לאופניים, ומתוכננות בו 24 יחידות הארחה. במרכז המתחם תיבנה אורווה, כך שחובבי רכיבה יוכלו להביא עמם לנופש את סוסם הפרטי

המצב כיום: שבע יחידות האירוח הראשונות נמצאות בשלבי בנייה מתקדמים

זמן פתיחה משוער: במהלך 2013

המיזם: בית קפה-גלריה

היזמים: לולה (43) וארקדי (46) קדם, נשואים + 3

הפרויקט: מבנה רב-תכליתי שישלב בית קפה, מרכז הרצאות וגלריה ליצירות אמנות של תושבי צוקים והערבה, לצד מיזם תכשיטנות

המצב כיום: בני הזוג מנהלים עסק תכשיטנות בביתם, המעסיק 27 נשים מדימונה, שמייצא בעיקר למרכזים תיירותיים בספרד - איביזה, ברצלונה ופלמה דה מיורקה

זמן פתיחה משוער: לולה: "חודשיים מרגע קבלת הקרקע"

המיזם: ארץ ערבה - מלון בוטיק במדבר

היזם: אורן תופוט (40), נשוי + 3

הפרויקט: 11 סוויטות מבודדות ומפוארות על שטח של 24 דונם, שכל אחת מהן כוללת ג'קוזי, אח עצים ובריכה. המתחם יכלול מסעדה, חדר טיפולים וחנות של מוצרי הערבה. כמו כן יהיו בוסתן אורגני, משק חי וגן ירק - שיספקו את מוצריהם למסעדה במקום

המצב כיום: הבנייה לקראת סיום, אך המקום עוד לא חובר לחשמל

זמן פתיחה משוער: בעוד כמה חודשים תחל הסוויטה הראשונה תקופת הרצה. השאיפה היא להפעיל את רוב הסוויטות בתוך שנתיים

המיזם: מרכז לסדנאות מודעות

היזמים: צפריר (39) וטל (35) אורטס, נשואים + 1

הפרויקט: מרכז אירוח לסדנאות מודעות וסדנאות לבנייה אקולוגית. המתחם יתפרס על 32 דונם, ויכלול שישה מבני הלנה בעלי קיבולת של עד שישה אנשים, אולם פעילות בשטח 100 מ"ר ובעתיד - אולם נוסף בגודל 260 מ"ר. בנוסף, המקום יפעיל מטבח צמחוני ואוהל הסעדה, והבנייה תהיה אקולוגית ברובה

המצב כיום: אולם הפעילות ומבני המשרד והשירותים כבר נבנו; הבקתות בבנייה

זמן פתיחה משוער: 8-12 חודשים