סקר מנהלים בכירים: "מחירי הנדל"ן ימשיכו לרדת גם בחצי השנה הקרובה"

זה כמה חודשים מופצות שמועות על כוונת ראש הממשלה, אריאל שרון, לפטר את נגיד בנק ישראל. הפעם הקודמת היתה רק באחרונה, בסוף 2002 ותחילת 2003. הפעם השמועות קיבלו תאוצה ולא הוכחשו בלשכת רה"מ. להפך.

סעיף 15 לחוק בנק ישראל קרוי "הפסקת כהונתו של הנגיד". את הסעיף הזה מכירים בלשכת רה"מ לפני ולפנים. הסעיף קובע ארבע עילות לפיטורי נגיד: "א. נשיא המדינה רשאי, על פי הצעת הממשלה שהוגשה בכתב, להפסיק את כהונתו של הנגיד, (1) קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין הנגיד בשאלות עקרוניות של מדיניות הנוגעות לתפקידי הבנק והמונעים, לדעת הממשלה, שיתוף פעולה יעיל. (2) עשה מעשה שלדעת הממשלה אינו הולם את מעמדו כנגיד. (3) פעל בניגוד לאמור בסעיף 13 (איסור התעסקות אחרת - מ"ב). (4) איבד את הכושר לבצע תפקידיו. ב. הצעת הממשלה לנשיא תובא לידיעת ועדת הכספים של הכנסת, עם הגשתה לממשלה".

מהחוק עולה כי הסיכוי היחיד, אם בכלל, לבצע מהלך דרמטי, מסוכן, חסר תקדים, של פיטורי נגיד, הוא להפעיל את סעיף (1). ואולם כידוע, חילוקי דעות בין הממשלה לבין הנגיד בשאלות עקרוניות קיימים בישראל כבר 49 שנה, מאז הוקם בנק ישראל, בין כל הממשלות לכל הנגידים. חילוקי הדעות בין שרון לקליין אינם שונים במהותם, היקפם ועומקם, מחילוקי הדעות שהיו, למשל, לממשלות ישראל של שנות ה-90 עם הנגיד דאז, יעקב פרנקל. ופרנקל הוא כידוע מועמדו הכמעט אולטימטיווי של שרון לתפקיד שר האוצר בממשלתו החדשה. חילוקי הדעות נוסח שרון-קליין קיימים בכל המדינות המפותחות בעולם. להפך, תמימות דעים מוחלטת בין ממשלות ונגידים היא שצריכה לעורר דאגות. ואסור לשכוח שמעולם לא פיטרה ממשלה בישראל נגיד. גם בעולם הגדול והמודרני קשה להיזכר במקרה כזה.

בלשכת רה"מ אומרים, נכון, קשה מאוד יהיה לפטר את קליין לפי סעיף 15. הסיבות ברורות: קודם כל צריכה להיות הסכמה בממשלה למהלך חריג כזה; שנית, ההחלטה צריכה לעבור את ועדת הכספים של הכנסת; שלישית היא תובא לאישור הנשיא; ואחרי כל אלה עומד בג"ץ, ובו יצטרך היועץ הממשלתי לממשלה לשכנע שלושה שופטים של בית המשפט העליון כי חילוקי הדעות בין הממשלה לנגיד מחייבים את המהלך הקיצוני, חסר התקדים.

לאור כל אלה, גם בלשכת רה"מ מודים כי אם הנגיד יגלה התנגדות אקטיווית ויסרב להתפטר, "אז חבל על הזמן". במקרה של התנגדות פאסיווית (הנגיד לא מתנדב להתפטר, אבל לא מפעיל לובי נגד פיטוריו), המהלך יכול לצבור תנופה. גם דעת הקהל יכולה לעזור. בלשכה מסרבים לומר אם רה"מ הציע לנגיד התפטרות מכובדת.

ייתכן כי מפיצי השמועות מנסים להפחיד את הנגיד, או "לשכנע" אותו למתן עמדות. בשני המקרים הם טועים. נגיד בנק ישראל אינו טירון. הוא מורגל, כבר שנים ארוכות, במאבקים קשים על עקרונות ודעות. לעזרתו תבוא היוקרה הרבה מאוד שממנה נהנה בנק ישראל בציבור. רבה יותר מזו שיש למשרד רה"מ או לאוצר, למשל. ניסיון להדיח את קליין מהתפקיד, ולא כותרות בעיתונים, יביא לתגובה נזעמת של השווקים הבינלאומיים והמקומיים ואולי אף להורדה בדירוג האשראי הבינלאומי והמקומי של ישראל.

מדוע יצא קצפו של רה"מ על הנגיד? רה"מ סבור כי הנגיד תוקע מקלות בפעילות הכלכלית של הממשלה. לדעת שרון, הריבית הגבוהה מאוד במשק מחבלת במאמציו להוצאת המשק מהמיתון, להחזרת כלכלת ישראל למסלול של צמיחה, ולהקטנת האבטלה. לדוגמה, אומרים בממשלה, הריבית הנומינלית בישראל היא כבר חודשים ארוכים הגבוהה בעולם המפותח. אותו עולם אתו ישראל מתמודדת בשווקים. מה היה קורה אילו הנגיד בחודשיים האחרונים, במקום להותיר את הריבית הגבוהה (8.9%) ללא שינוי, היה מוריד אותה כל פעם ב-0.2% ואפילו ב-0.1%? בנוסף לכך, הנגיד ביציאותיו לתקשורת פוגע לדעת רה"מ ומקורביו לעתים קרובות מדי בכלכלת ישראל, בממשלה, ובמוניטין של ישראל בשווקים הבינלאומיים.

כל הניסיונות לסכור את פיו של הנגיד, כולל פגישה בארבע עיניים של רה"מ עם הנגיד ב-30 בדצמבר 2002, לאחר עוד התבטאות אומללה של הנגיד ("בנק גדול בישראל עלול לקרוס"), ולאחר פגישה שעל קיומה לא פורסם בתקשורת בינואר, העלו חרס. בלשכת רה"מ אומרים: "האדם האחראי על המדיניות המוניטרית, מי שמופקד על היציבות במשק, הוא שגרם במעשיו ובהתבטאויותיו, יותר מכל גורם אחר בחודשים האחרונים, לפיחות המואץ בשקל. זה בדוק. מה הוא רוצה, להביא את ישראל גם לריבית שיא וגם לדולר בשמיים?"

כזכור, לפני כחצי שנה אמר הנגיד ל"הארץ" כי בנק ישראל אינו מתכוון להתערב במסחר במט"ח, גם אם הדולר יגיע ל-5 שקלים. אז התסריט הזה נראה דמיוני. בתגובה הגיע הדולר, כעבור ימים מספר, עד לקו ה-5 שקלים. דבריו של הנגיד בסוף 2002 על האפשרות לקריסת בנק גדול שוב הריצו את הדולר צפונה. ביום חמישי האחרון אמר קליין: "התפוררות כלכלית וחברתית איננה יכולה להתנהל על מי מנוחות לאורך זמן. עשוי להגיע רגע, ואיש אינו יכול להעריך מתי ובשל מה בדיוק, בו עצם יכולתה של הממשלה לשלוט תועמד בסימן שאלה". התוצאה הבלתי נמנעת: הדולר תוסף ביחס לשקל בצורה בולטת.

בבנק ישראל אומרים בתגובה כי חוק בנק ישראל, אף שנחקק ב-54', מבטא הבנה של חשיבות תפקיד הנגיד, והותיר לו עצמאות רבה וחופש להתבטא, כדי שלא רק אנשי הממשלה והפוליטיקאים יהיו בתקשורת. הנגיד הוא איש מקצוע מובהק, היועץ הכלכלי של הממשלה, ולא רק זכותו אלא גם חובתו לומר את האמת, גם היא כואבת למישהו. עוד אומרים בבנק, הנגיד והממשלה רואים על פי רוב את מצב המשק בצורה דומה מאוד ופועלים במשותף לקידומו. עובדה, בשני מהלכים חשובים ביותר שנעשו באחרונה, עסקת החבילה בדצמבר 2001 והמאמץ למניעת מפולת פיננסית במאי ויוני 2002, הנגיד היה במרכז התמונה, יחד עם רה"מ ושר האוצר.

בלשכת רה"מ ובמשרד האוצר אומרים כי קשה להאמין כי מהלך כל כך דרמטי, של הדחת נגיד, נעשה מבלי שרה"מ שרון קיבל אור ירוק ממקורבו, יועצו הכלכלי, ומועמדו לתפקיד שר האוצר: הנגיד לשעבר יעקב פרנקל. בשתי הלשכות אומרים גם כי אחד התנאים המוקדמים להדחת נגיד הוא קיומו של מועמד אלטרנטיווי ראוי מאוד, שיזכה לברכת השווקים בישראל ובחו"ל. ההערכות בשתי הלשכות הן כי מועמדו של רה"מ לתפקיד, וגם של פרנקל, הוא שר האוצר לשעבר יעקב נאמן. פרנקל הציע בשעתו לרה"מ אהוד ברק את נאמן למחליפו כנגיד. המינוי לא יצא לפועל בשל הווטו של שר האוצר דאז, אברהם שוחט. מאוחר יותר הציע פרנקל את קליין לתפקיד. גם אישים בכירים המקורבים לרה"מ, כמו השר המיועד אהוד אולמרט, דוחפים למינוי של נאמן לתפקיד.

בירושלים אומרים שרה"מ סבור כי כינון ממשלה חדשה מספק הזדמנות ראויה להחליף את כל הצוות הכושל שניהל את כלכלת ישראל בשנתיים האחרונות. לפיכך, הוא יעשה הכל כדי להחליף גם את שר האוצר וגם את הנגיד. מבחינת שרון, צוות הכולל את פרנקל באוצר ונאמן בבנק ישראל (היפוך תפקידים ביחס לשנים 97'-99') יכול להיות צוות מנצח, שיוביל את כלכלת ישראל למקומות חדשים.