האם השופט מדבר יותר מדי?

ככל שנוקף הזמן מתברר עד כמה קשה ומורכב תיק הולילנד - לא רק מבחינת התביעה והסנגוריה, אלא גם מבחינתו של שופט בית המשפט המחוזי היושב בדין, דוד רוזן.

רוזן צריך להתרשם מהראיות, מהעדים ומהחקירות, להעריך את המסמכים ולבחון אם משלל החומרים שהונחו בפניו נרקם סיפור קוהרנטי של שוחד, כפי שטען לפני מותו עד המדינה שמואל דכנר. לא פשוט בכלל. לא פשוט כשעדים מספרים סיפור אחד במשטרה ואחר בבית המשפט, והיו לא מעט כאלה בתיק הזה, במיוחד סביב נקודות מפתח ‏(למשל בעניין הצ’קים שקיבל לכאורה יוסי אולמרט מדכנר‏). לא פשוט כאשר העד המרכזי דכנר נחקר בחקירה נגדית שלא הושלמה, אם כי בעדותו הראשית והנגדית עומת דכנר עם לא מעט מסמכים וטענות נגדיות וניתן היה לגבש התרשמות לגביו.

הפרקליטות ניסתה להתעקש בתחילת המשפט שימונו שלושה שופטים. לשם השוואה, משפט קצר ופשוט יחסית כמו משפטו של אביגדור ליברמן בפרשת השגריר, התנהל מול שלושה שופטים בבית משפט השלום בירושלים. הכרעת הדין שם תינתן בתוך חודש. למה לא בהולילנד? קשה שלא לתהות בדיעבד אם נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, לא טעתה כשהתעקשה שתיק הולילנד ינוהל על ידי שופט יחיד.

לא כל התערבות פסולה

השופט רוזן צלל לתוך החומר. הוא כולו בתיק, ואי־אפשר שלא להתרשם מכך. מנגד, רוזן מרבה להתערב בהתנהלות המשפט. התערבות של שופט בהתנהלות הדיון אינה דבר טריוויאלי, גם אם אינה פסולה לחלוטין. שיטת המשפט האדוורסרית הנהוגה בישראל אמורה לאפשר לכל אחד מהצדדים במשפט להציג את טיעוניו ולחקור את העדים - בעוד השופט מתרשם, מנתח ומנפיק פסק דין על סמך המשחק שהתנהל בפניו. התערבויותיו של רוזן בדיון לובשות שתי צורות עיקריות. האחת היא הערה לעורכי הדין לגבי קו החקירה. כך, רוזן מורה לחדול מקו חקירה שנראה לו מיותר. עורכי הדין, בעיקר הסנגורים, לא תמיד מוותרים על קו הגנה שנראה להם חיוני. בכמה מקרים התיר להם רוזן להמשיך בקו החקירה לאחר התדיינות קצרה.

סוג ההתערבות הזה אינו חריג אצלנו. ראו למשל מה אמרה הנשיאה ברלינר, שופטת פלילית ותיקה מאוד, באפריל 2012 בערב עיון בלשכת עורכי הדין, שבו השיאה עצות כיצד לנהל חקירות בבית המשפט: “מותר לי להבין מהו קו החקירה, לאן היא הולכת. אני לא אוהבת חקירה שבה עורך דין שנכנס לחקירה אינו יודע לאן הוא הולך. אם אראה חקירה של דקות ארוכות של עורך דין שנתפס לנקודה ורוצה להתיש את העד, מתפקידי לעצור את החקירה הזאת”.

לעומת זאת, צורת ההתערבות השנייה של רוזן - חקירה של העדים - חריגה. התערבותו של רוזן בחקירתה הראשית של שולה זקן מתמיהה במיוחד. רוזן לחץ על זקן בנקודה הרגישה ביותר: אופי מערכת היחסים שלה עם דכנר. סביר להניח שהשאלה הזאת עוד תעלה במשפט. זו שאלה חשובה, וצריך יהיה לברר אותה כדי להבין מה מהות המתנות שזרמו מדכנר לזקן. מי שאמורים לשאול את השאלות האלה הם אנשי הפרקליטות בחקירה הנגדית של זקן. לא ברור מה בער לשופט ללחוץ כבר עכשיו. ברור שגם רוזן הבין שחצה את הגבול.

סנגורה של זקן, עו”ד עופר ברטל, העיר לשופט על השאלות החודרניות ביחס למערכת היחסים בינה לבין דכנר. “אני אומר לכבודו, אנחנו מדברים תמיד באנדרסטייטמנט, אני רוצה לומר לכבודו שהגברת זקן מאוד נעלבה והיא מאוד פגיעה לפעמים מההערות של בית המשפט. אני לא יצרתי קו הגנה, העובדות הן עובדות, אנחנו רק טוענים אחר כך את הטענות המשפטיות”, אמר ברטל. רוזן הפנים: “אדוני צודק, ההערה במקומה, ואני מודה לאדוני”, אמר לסנגור.

אם נחזור להרצאתה של הנשיאה ברלינר, היא הסבירה שם: “התפקיד שלי הוא למנוע חקירה נגדית שמטרתה לבלבל ולהתיש את העד. בית המשפט לא ייתן להשתלח בעד, ולצערי אני רואה גם את זה. מניסיוני, בזה שאתם מטיחים בו מלים בוטות אתם מכניסים אותו לעמדת התגוננות. מה התשה יכולה להשיג? רק מלה מקרית שאמר העד. כשאני כותבת את פסק הדין, אני לא אבסס אותו על אמירה מקרית”.

מחפשים נקודת איזון חדשה

הלורד דנינג, מהשופטים המיתולוגיים של בריטניה, כתב לפני עשרות שנים רשימה קצרה על “השופט שדיבר יותר מדי” - שופט מצטיין ויעיל שהודח מכהונתו לאחר שהתערב יותר מדי בניהול המשפט על ידי הצדדים. זה היה מקרה חריג שנועד לאותת ליתר השופטים. ברשימה ההיא ציין דנינג כי בעקבות אותה הדחה נהגו עורכי דין לספור את ההתערבויות של שופטים במהלך הדיון בניסיון לפסול פסקי דין שנטו נגדם - ללא הועיל. בתי המשפט הבריטיים דחו את רוב הניסיונות הללו. עם זאת, היו בבריטניה מקרים חריגים ‏(אחד אירע ב–2009‏) שבהם זיכה בית המשפט נאשם פלילי בגלל שופט שהתערב יותר מדי, בבוטות ותוך סיכול קו ההגנה.

זקן אמורה לחזור ולהעיד השבוע, אחרי שרוזן ביטל יום עדויות לבקשתה. האם סניגוריה של זקן חותרים לשם? ספרנו את ההתערבויות של רוזן בכמה מימי הדיונים, על סמך הפרוטוקול. את הנתון חילקנו במספר עמודי הפרוטוקול כדי למצוא את ממוצע ההתערבויות של השופט לכל עד. לנוכח גישתה של הנשיאה ברלינר, טבעי שממוצע ההתערבויות יהיה גבוה יחסית בחקירה נגדית ונמוך יחסית בחקירה ראשית.

כך, בחקירתו הראשית של עד המדינה דכנר היה ממוצע ההתערבויות של השופט בכל עמוד 0.28 ביום אקראי אחד שבחרנו ו–0.45 ביום אחר. בחקירה הנגדית של דכנר עלה הממוצע ל–0.64 ביום אקראי שבחרנו. במקרה של דכנר היו ההתערבויות מכוונות בעיקר להדוף את העד עצמו, כי דכנר נחקר חקירה לא קלה על ידי עו”ד גיורא אדרת, סנגורו של היזם הלל צ’רני. במהלך החקירה פנה דכנר בעצמו מדי פעם לבית המשפט בבקשות שונות, ורוזן התערב כדי להדוף אותו.

בחקירה הראשית של אהוד אולמרט היה ממוצע ההתערבויות של רוזן 0.47 לעמוד פרוטוקול. כאן כבר היו אלה בעיקר שאלות שהופנו לעד והערות לסנגור. זה ממוצע גבוה מעט יותר מזה שנרשם בימי חקירה של עדים אחרים שנבחרו באקראי, כמו עד התביעה אברהם נתן ‏(0.38‏) או הנאשם אורי שטרית ‏(0.41‏).

עדותה הראשית של זקן שברה את השיא: ממוצע של 0.82 התערבויות לעמוד פרוטוקול. זה ממחיש כמובן שזקן היא הכוכבת האמיתית של המשפט הזה. דמות המפתח. ספק אם התערבויותיו של רוזן מגיעות לכדי עילה לפסול אותו או את המשפט. סביר יותר שרוזן עצמו הבין בשבוע שעבר, כפי שאמר, כי עליו למצוא נקודת איזון חדשה בכל הקשור למעורבותו הפעילה במשפט שבפניו.