הרגולציה חייבת להצדיק את קיומה

>> אז מה קרה בשימוע של אנשי ערוץ 10? אנו יודעים רק מעט מאחר שעל חברי המועצה נאסר לדבר על הנושא ובהודעה הרשמית של הרשות השנייה בנושא לא נמסרו פרטים רבים. הדבר החשוב יותר הוא מה יקרה בהמשך, כשעל הגוף הרגולטורי מוטלת האחריות לבדוק את הפרשה לעומק - ולא לפחד מקבלת החלטות כבדות משקל.

הגיע הזמן לומר זאת בקול רם: לרגולציה על הטלוויזיה כמעט אין משמעות. בשנים האחרונות רבו והלכו הסימנים לכך. כשהזכייניות המסחריות סירבו למלא את הלוח במשדרים שבעיניהן לא ימשכו את הצופים - הרשות הגמישה את חוקיה.

אם הערוצים ממלאים את חובות ההשקעה שלהם במשדרי תעודה עם תוכניות כמו "המסע לארץ הציצים", תיאור דרכו לצמרת של זוכה ריאליטי, או אפילו "לילה כלכלי" ו"תוכנית חיסכון" (שנחשבו תוכניות תעודה במשך זמן רב) - הרי שאין להגדרת התעודה משמעות. גם הדו"חות השנתיים של הרשות, המתפרסמים חודשים ארוכים לאחר התקופה שבה הם עוסקים, נעשים פחות מפורטים מבעבר.

כל זה מתרחש כדי ליצור מצג של "רגולציה מוצלחת". בתחום התוכן השיווקי, הרשות טמנה את ראשה עמוק בחול ואיפשרה לזכייניות לעשות כמעט את כל מה שרצו. שעות הבוקר והצהריים נהפכו מזמן לכר פורה לכל רופא או מטפל המוכן לשלם כמה אלפי שקלים בעבור הופעה על המסך. בשנים האחרונות פורסמו בעיתונות הכלכלית כתבות רבות שעסקו בנושא, אך גם אלה לא עוררו את הרשות מתרדמת החורף שלה. מדי פעם מטילה הרשות עונש הפרה כלשהו על אחת הזכייניות, עונש שמגיע מיד בצורת כותרת באחד העיתונים.

גם כשהרשות כבר בוחרת לפעול, היא עושה זאת בדרכים שלא ברורה מידת האפקטיביות שלהן. לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון, הרשות הטילה סנקציות כספיות רק בגין שלוש הפרות במסגרת שידורי הטלוויזיה, אף שזיהתה 336 הפרות כאלה. ביתר המקרים אופן הטיפול בהפרות היה שיגור אזהרות או נטילת זמן פרסום. מבקר המדינה אף העלה נקודה חשובה: מאחר שהזכייניות לא מצליחות למכור את מלוא זמן הפרסום שלהן, קשה לדעת אם ענישה בצורת נטילת זמן פרסום אפקטיבית כלל.

פרשת אדלסון-ערוץ 10 היא נקודה קריטית לרגולציה. מדובר במקרה תקדימי שבו שלושת הבכירים ביותר בתוכנית "השבוע" - מנכ"ל חברת החדשות והעורך הראשי ראודור בנזימן, עורכת התוכנית רותי יובל, והמנחה גיא זהר - עזבו אותה בעקבות הפרשה. בנזימן ויובל אף התפטרו באופן גורף מהחברה ומתפקידיהם הנחשקים. עיתונאי ערוץ 10 הבכירים הודו מפורשות: שמו מאכלת על צוואר המנהלים, אמרו להם שאם לא יקבלו את דעת בעלי המניות בנושא ההתנצלות - הזרמת הכספים לערוץ תיפסק.

בדיוק בשביל מקרים כאלה קיימת מועצת הרשות השנייה: כדי להבטיח שחברות החדשות ישרתו את הציבור, ולא את בעליהן. הפרדת הבעלים מהחברה ועצמאותה מוסדרת בכל החוקים והכללים הרלוונטיים - חוק הרשות השנייה, כללי הרשות השנייה ולנוסח זיכיון חברות החדשות. אם במקרה זה תקצר ידה של הרגולציה מלהתערב, גם לאחר הקריאה הברורה לעזרה מצד עובדי ומנהלי החברה, הרי שגם הסיבה התיאורטית האחרונה לקיומה של הרגולציה לא תהיה קיימת עוד, ואפשר יהיה לסגור את שעריה.