אפשר להתגאות בגלובליזציה

מניו זילנד ועד טוקיו, מסינגפור ועד לונדון, מתל אביב ועד ניו יורק: 950 ערים, 82 מדינות ומאות אלפי מפגינים התאחדו אתמול במחאה כלל עולמית שמטרתה לשנות את השיטה הפוליטית-כלכלית-חברתית הקיימת.

15 באוקטובר 2011 צריך להירשם בהיסטוריה כיום שבו הגלובליזציה נהפכה למשהו שכל אדם באשר הוא יכול להתגאות בו. הארצות העשירות ביותר והעניות ביותר, המערביות והמזרחיות, המתעוררות והמפותחות - בכל אחת מהן בעיות משלה וסיבות לצאת להפגנות; ואולם בכולן התאחדו בני אדם בקריאה להפסיק את ריכוז העושר והכוח בידי מעטים.

באירופה כוונה המחאה תחילה נגד הצנע הממשלתי; בישראל - נגד יוקר המחיה; בצ'ילה - נגד מערכת חינוך שאינה שוויונית; בארה"ב - נגד העוצמה המופרזת של הבנקים וההעדפה שמעניק להם הממשל. תנועת המחאה בארה"ב, "לכבוש את וול סטריט", היא המצטרפת האחרונה לגל המחאה. שורשי המחאה הם בפערים בשכר ובהכנסות שנוצרו בעשורים האחרונים בין המאיון העליון לשאר האוכלוסייה - ומכאן הסיסמה שהניפו המפגינים אתמול: "אנחנו 99 האחוזים". הם קוראים לכינונה של שיטה פוליטית וכלכלית שתאפשר חלוקה צודקת יותר של משאבים ותפסיק את העדפת המעטים - העשירים והמקורבים - על חשבון הרבים.

ההפגנות הכלל עולמיות הן עליית מדרגה במחאה שהיתה עד כה מקומית בעיקרה. אפילו התמונות מרומא, שבה הפכו אתמול ההפגנות אתמול למהומות אלימות, לא יצליחו להעיב על ההישג ועל מה שמסתמן לא רק כתנועת מחאה, אלא כתחילתה של מהפכה.