הריכוזיות הפיננסית חשובה יותר מהקוטג'

בדיקת TheMarker שפורסמה אתמול קבעה כי הציבור מפסיד כ-2 מיליארד שקל בשנה בשל ריבית נמוכה שהבנקים משלמים לו על פיקדונותיו. מדובר בריבית של כ-1% שהבנקים משלמים למשקי הבית על פיקדונות קצרים, בשעה שלקוחות מועדפים מקבלים לפחות ריבית כפולה, וריבית בנק ישראל היא 3%.

ההפסד של הציבור על ריבית הפיקדונות הוא פועל יוצא של חוסר התחרותיות במגזר הפיננסי. לפי נתוני ועדת הריכוזיות, חמשת הבנקים הגדולים מחזיקים ב-99% מפיקדונות הציבור. באותה מידה, ששת הגופים הפנסיוניים העיקריים (חמש חברות הביטוח ובית ההשקעות פסגות) מחזיקים בכ-70% מסך נכסי החיסכון לטווח ארוך של הציבור. עם ריכוזיות כזו, אין לציבור הרבה לאן ללכת, ובהתאם לכך - לגופים הפעילים אין סיבה להתחרות עליו.

מובן שחוסר התחרותיות הזה אינו גזירה משמים. לפחות בתחום הפנסיה, הריכוזיות העצומה בענף היא תולדה של החלטות רגולטוריות של השנים האחרונות. עד 2003 נחלק שוק הפנסיה בין שלושה שחקנים נבדלים - הבנקים ניהלו את קופות הגמל (לצד ברוקרים פרטיים שהיו פעילים בענף), ההסתדרות ניהלה את קרנות הפנסיה וחברות הביטוח ניהלו את ביטוחי החיים. הרפורמה בפנסיה ב-2003, ולאחריה ועדת בכר ב-2005, שינו את פני הענף מן הקצה אל הקצה, כאשר המדינה הפרידה בכוח את קופות הגמל מהבנקים ואת קרנות הפנסיה מההסתדרות.

ההפרדה של הקופות וקרנות הפנסיה נעשתה כדי להקטין ריכוזיות (במקרה של קרנות הפנסיה - גם כדי לפתור בעיות ניהוליות), בעיקר את הריכוזיות הפיננסית העצומה של הבנקים. עד כאן הכל היה בסדר. הבעיה היתה שבשלב זה הרגולטורים נרדמו בשמירה, והתירו לחברות הביטוח להיות הקונות העיקריות גם של קרנות הפנסיה וגם של קופות הגמל.

בהמשך המשיכו הרגולטורים לישון, גם כאשר חברות הביטוח רכשו אחת לאחת את סוכנויות הביטוח הגדולות בישראל - מנהלי ההסדרים - שהן צינור ההפצה העיקרי של תוכניות הפנסיה לציבור. כך, בתוך שבע שנים עברנו משוק חיסכון פנסיוני הנחלק בין שלושה גופים נפרדים, לשוק הנשלט באופן מוחלט כמעט בידי חמש חברות הביטוח הגדולות (עם תרומה נוספת של קבוצת פסגות).

אם בבנקים הציבור מפסיד, באופן ישיר, 2 מיליארד שקל ריבית על פיקדונותיו קצרי הטווח - בפנסיה סביר להניח כי ההפסד של הציבור הוא גדול הרבה יותר. לא רק בגלל חוסר תחרות על דמי הניהול, אלא בעיקר בשל חוסר תחרות בין קבוצות הביטוח הגדולות על הנבת תשואות מנוכות סיכון טובות יותר. לכך תהיה השלכה ברורה על גודלה של קצבת הפנסיה שהציבור יקבל לידיו בעוד עשרות שנים.

כשם שהריכוזיות בפנסיה היא תולדה של החלטות הפיקוח על הביטוח בשמונה השנים האחרונות, גם פירוקה של הריכוזיות הזו יכול להיות תולדה של החלטות רגולטוריות. בראשן מתבקשת, כמובן, ועדה שתבחן אם יש מקום להוציא חלק מנכסי הפנסיה מידי חברות הביטוח. עד כה עסקה המדינה אך ורק בהקטנת הריכוזיות בבנקים - ועדת ברודט הוציאה את הנכסים הריאליים מידי הבנקים, ועדת בכר הוציאה את קופות הגמל מידי הבנקים וועדת הריכוזיות הוציאה את אילי ההון הגדולים משליטה בבנקים. הגיע הזמן לבחון שינויים מבניים משמעותיים דומים בעולם הביטוח.

במסגרת ועדת הריכוזיות נקבעה החובה על אילי הון למכור את השליטה בבנקים ובחברות ביטוח. מאחר שההערכה היא כי אילי ההון ינסו להתחמק מהחובה הזו בטענה כי "אין למי למכור", ועדת הריכוזיות קבעה גם כי אפשר וכדאי למכור לציבור, ולשם כך יש כבר היערכות לחקיקה לגבי ניהול של חברות ביטוח וגופים מוסדיים ללא גרעיני שליטה. לפיכך, אם תיעשה גם הפרדה מבנית בתוך חברות הביטוח, לא תהיה להן בעיה למי למכור את הנכסים. הן יכולות בהחלט למכור את הניהול של קרנות הפנסיה, למשל, לציבור. זה יהיה מודל דמוקרטי ראוי ומעניין - נכסי הפנסיה של הציבור יהיו בבעלות הציבור ובניהולו.

למזער, יש מקום לבחון להוציא לפחות את מנהלי ההסדרי מידי חברות הביטוח, כדי שלפחות צינורות ההפצה העיקריים לא ישלטו בידי היצרנים העיקריים. אם באותה הזדמנות גם ישכילו להפוך את מנהלי ההסדרים ליועצים פנסיוניים - הציבור ירוויח גם הקטנה של הריכוזיות וגם ייעוץ זמין וטוב.

בנוסף, צריך לשקול לחזק מחדש את הגופים המוסדיים הקטנים, שעיקר המעורבות שלהם בחיסכון הפנסיוני היא באמצעות ניהול קופות גמל. קופות הגמל היו ונשארו האפיק הפנסיוני הפשוט והתחרותי ביותר, בגלל ריבוי השחקנים הקטנים בו. רק שבשנים האחרונות סבלו דווקא קופות הגמל מחולשה קשה, שוב בשל החלטות רגולטוריות שפעלו נגדן.

גם את התהליך הזה אפשר להפוך - המפקח על הביטוח שוקל כבר כיצד להחזיר לקופות הגמל את היתרון היחסי שאבד להן בניהול חיסכון פנסיוני הוני (אפשרות למשיכה חד-פעמית של כספי הפנסיה בגיל 65). פתיחה מחדש של מסלולים לחסכון פנסיוני הוני, למשל, כך שייקבע כי רק קופות הגמל יוכלו להציע חיסכון הוני לכל מי שהפנסיה שלו היא גבוהה יחסית (רובד שני), תחזיר את הצבע ללחי המכשיר הזה ואת התחרות לשוק.

להבדיל מהבנקים, שקשה מאוד להכניס להם תחרות, בעולם הפנסיה הגמישות היא גדולה יותר. כל מה שצריך זה רגולטור נחוש. זה נחמד שוועדת הריכוזיות טיפלה בריכוזיות בקוטג', אבל הריכוזיות בפנסיה ובבנקים היא יקרה ובעייתית הרבה יותר. הגיע הזמן לטפל בה ברצינות.