המונופוליסט האחרון

ייתכן כי סלקום לא היתה המותג החזק ביותר בשוק הסלולר במהלך שש השנים שבהן ניהל אותה עמוס שפירא. ייתכן שלא היתה החברה החדשנית ביותר או זו שסיפקה את השירות הטוב ביותר ללקוחותיה. סלקום אולי לא היתה החברה הזוהרת ביותר, אך בתקופתו של שפירא סלקום היא היתה זו שהובילה את השוק כמעט ללא עוררין.

שפירא הוביל את סלקום, ויחד אתה את כל שוק הסלולר הישראלי - משלב הצמיחה לשלב קצירת הפירות; מחדשנות, לרווחיות; משלב הרדיפה אחר לבו של הצרכן לשלב הרדיפה אחר על לב המשקיעים.

בתקופתו נהפכה תעשיית הסלולר מאהובה ומוערכת על ידי לקוחותיה, לגרועה מהבנקים. מתחרותית - נהפכה תעשיית הסלולר למונופוליסטית. על כן, עמוס שפירא הוא לא סתם מנכ"ל של חברה סלולרית. שפירא הוא סמל לשינוי שהתרחש בשוק הזה בשש השנים שעברו, מאז שסלקום נרכשה על ידי נוחי דנקנר ובזק הופרטה.

כסמל, אין זה מקרי ששפירא עומד לסיים את תקופתו בסלקום בתום השנה הנוכחית כשבפתח שינוי היסטורי בתעשיית הסלולר המקומית. לקראת הרחבת התחרות בשוק הסלולר, הצפויה ב-2012, חוקי המשחק שאפיינו את תקופתו של שפירא עומדים לחלוף, ואתה יסתיים עידן "עמוס" בשוק הסלולר.

9.4 מיליארד שקל - זה המספר האחד שמייצג יותר מכל את פועלו של עמוס שפירא בסלקום. מספר זה הוא הדיווידנד הכולל שחילקה סלקום בתקופתו בחברה. יותר מכל דבר אחר, פעל שפירא למקסם מספר זה. הוא ייעל את סלקום עד הקצה והשטיח את בטנה לקראת ההנפקה המוצלחת ב-2007. הוא עצר את הידרדרות המותג שלה והפך את סלקום למכונת המזומנים הגדולה בתעשייה, לאחר שמזער השקעות ולא התרחב לתחומי תקשורת נוספים. הוא סימן את הדרך עבור מתחריו, שאימצו במהרה את אותה האסטרטגיה, והתיישרו סביב מודל "סחיטת הלימון" ששפירא שכלל לכדי שלמות.

שפירא כמנהל מילא כמעט לחלוטין את המשימה שהטיל עליו בעל השליטה נוחי דנקנר. הוא איפשר לדנקנר לרכוש את סלקום עם מרכיב מזערי של הון עצמי וסיפק לו תשואה פנומנלית על השקעתו.

אמנם שפירא הוא מנהל מצוין, אך מעולם הוא לא ראה עצמו רק מנהל או סוכן של בעלי השליטה. מאז ומתמיד הוא שאף למעמד של איש ציבור, ולשם כך היטיב לתחזק פרופיל תקשורתי גבוה. כאיש ציבור, שפירא כשל, שכן הוא לקח צד ברור ודאג רק לבעל הבית שלו. יחד עם שני מתחריו, הוא פגע במודע בשירות ללקוחות הסלולר תוך שהוא משכלל את האמצעים לסחוט מהם עוד ועוד כסף. הוא ערפל את עיני לקוחותיו, כבל אותם, גרם להם לשלם עבור שירותים שלא צרכו. הוא מנע מלקוחותיו זכות צרכנית בסיסית כמו השוואת מחירים.

שפירא ראה כיצד החברה שלו נהפכת שנואה ולא עצר זאת. יחד עם מתחריו, הוא מתח את סבלנותו של הציבור עד שזו פקעה ברעש גדול. הוא קיבל חברה שהתגאתה בסלוגן "ככה זה כשאוהבים" וימסור חברה שנואה מתמיד.