עקרות הבית באירופה מרוויחות

עקרות הבית באירופה הן המרוויחות הגדולות מקריסת אגרקסקו. וכשאחד מרוויח יש גם מפסיד - והמפסיד הגדול הוא החקלאי הישראלי ולא מדובר כאן רק בחוב של עשרות מיליוני שקלים, שאגרקסקו נותרה חייבת לחקלאים.

התמוטטותה של אגרקסקו הותירה ואקום ודרכו של ואקום להתמלא במהירות - כל המקדים זוכה. חלק מאותו ואקום התמלא בחברות היצוא החקלאי הפרטיות בהן מהדרין, תנופורט ואביב שחקלאי אגרקסקו נהרו אליהן וחלק אחר התמלא בחברות "יצוא" שהוקמו מהיום להיום, רובן על ידי מגדלים שהחליטו לייצא בעצמם את תוצרתם.

ריבוי החברות, ייצר מצב של תחרות מסוג "תפוס כי יכולתך" את מדפי הרשתות באירופה, שננטשו על ידי אגרקסקו. דרכה של תחרות שהיא מורידה מחירים ואין בעולם שמחה כשמחת ההוזלה. אלא שהוזלה והתייקרות הם ברוב במקרים משחק שסכומו אפס וכשיש מרוויח יש מפסיד. במקרה זה המפסיד הוא החקלאי הישראלי, שמקבל תמורה נמוכה יותר לתוצרתו.

אמנם התופעה הזו היא רק בחיתוליה, אך יש סכנה ממשית שתצבור תאוצה. בוועידת ארגון מגדלי הפירות בישראל שהתקיימה בשבוע שעבר, דיווח מנכ"ל הארגון אילן אשל, על התפתחות המגמה הזאת, שלעת עתה כוללת בעיקר את יצוא הרימונים, אך לדבריו, כל מגוון יצוא הפירות של ישראל במצוקה.

אלא שירידת התמורה למגדלי תוצרת חקלאית ליצוא, היא לא הסכנה הגדולה באמת. הסכנה הגדולה היא פגיעה במוניטין שצבר היצוא החקלאי הישראלי. אגרקסקו מעולם לא הייתה רק קבלן הובלת למכולות עם פלפל, גזר צנונית ושאר ירקות. היא הייתה חברה שריכזה ידע, קשרים ויכולת שיווק לרשתות הגדולות ביותר באירופה וללקוחות רבים אחרים בעולם.

ביזור פלח שוק היצוא שלה בין חברות רבות ומתרבות, אילץ באין ברירה את המגדלים להפקיד את התוצרת בידי גורמים חסרי ניסיון וידע ביצוא בכלל ובידי גורמים חסרי יכולת להתמודד עם כמויות גדולות של תוצרת.

אף יותר מזה, היו מצבים בהם נתבעו מגדלים לספק פרי לא בשל ופרי שלא באיכות יצוא בכדי להקדים יצואנים אחרים. גם היו חקלאים שמסרו ליצוא פרי לא בשל מיוזמתם הם כדי לקבל מחירים גבוהים יותר. התופעות הללו הן עדיין בשוליים בלבד, אך כדאי לחזור על המשפט הנדוש, שדי בתפוח רקוב אחד במכולה כדי לפסול את המשלוח כולו ודי ב"יצואן" אחד שישלח לרשת שיווק יוקרתית בלונדון רימונים המכהים את שיני הצרכנים, כדי לפגוע במוניטין של הענף כולו.

שלושה יתרונות אפיינו ועדיין מאפיינים את היצוא החקלאי הישראלי; איכות, חדשנות ויכולת אספקה במועדים בהם למתחרים אין תוצרת. אלא שפערים הללו נסגרים בהדרגה. ישראל כבר מחוץ למשחק ביצוא תפוזים ממדינות אגן הים התיכון לאחר שמצרים, טורקיה ומרוקו השתלטו על הענף. גם האשכוליות הישראליות נדחקות ממדפי הרשתות מפני שאינן יכולות להתחרות במחירים במצרים טורקיה ירדן ומרוקו. פרדסני ישראל הפסיקו לנטוע אשכוליות.

לאחרונה דווח כי מרוקו פיתחה קלפים (קלמנטינות) מאוחרות, המסכנות את הבלעדיות הישראלית בענף הרווחי הזה. יצוא הפרחים מישראל גם הוא הצטמק בעשור האחרון בשל התפתחות מהירה של גידול הפרחים באפריקה, שנהנה מעבודה זולה, מחיר מים אפסי ומהדרכה (גם ישראלית).

בשל כל אלה ועוד, חיוני שאגרקסקו שנרכשה לאחרונה מהמפרק כעסק חי בידי מגדל הפרחים ואיש העסקים גדעון ביקל, תחזור להיות גורם מוביל ביצוא החקלאי הישראלי כפי שהייתה 56 שנים וביקל הכריז שזו בדיוק כוונתו.