היציבות של הביטוח הלאומי נדחקה הצדה

>> הממשלה חגגה בשבוע שעבר ברוב הדר את אישורו של הפרק הראשון בדו"ח ועדת טרכטנברג - פרק המסים. רק שמרוב הדר שכחו, כמובן, לציין בפני הציבור כי שני סעיפים בפרק המהודר לא עברו בשלמותם. באורח מפתיע, או שמא לא, שני הסעיפים כאחד קשורים לענייניהם של העסקים הגדולים במשק - התעשיינים.

אחד משני הסעיפים, ביטול המכסים, נפרש על פני יותר שנים. כלומר, ביטול המכסים נכנס להחלטה הממשלה בגרסה מרוככת. הסעיף השני, לעומת זאת, פשוט נעלם. הוא יצא מהחלטת הממשלה, וכרגע כלל אין כוונה לחוקק אותו בכנסת. במלים אחרות, סעיף זה של המלצות ועדת טרכטנברג פשוט בוטל, למרות ההבטחות המפורשות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי המלצות הוועדה יאושרו במלואן. הסעיף הנעלם הוא של העלאת הביטוח הלאומי על מעסיקים.

כיום מפרישים המעסיקים 5.9% משכרו של העובד, על חשבונם, עבור הביטוח הלאומי של העובד. בנוסף, מפריש העובד, על חשבונו, 7% נוספים, כך שבסך הכל מופרשים 12.9% משכר העובד לביטוח לאומי. ועדת טרכטנברג המליצה כי במקרה של שכירים שאינם משתכרים שכר מינימום (60% מהשכר הממוצע) חלקו של המעביד יגדל ב-1.6% ל-7.5% מהשכר.

כתוצאה מכך, סך ההפרשות משכר העובדים לביטוח הלאומי אמור היה לגדול ל-13.5%. התוספת כולה, בסכום של 2.5 מיליארד שקל בשנה, צריכה היתה לזרום לכיס הביטוח הלאומי, ולתרום להגברת יציבותו.

ועדת טרכטנברג נימקה את החלטתה לייקר את הביטוח הלאומי על המעסיקים בכך ש"הבטחת תשלומי קצבאות הביטוח הלאומי, בדגש על קצבאות הסיעוד והזיקנה, והקטנת תלותן במצב כלכלי נקודתי זה או אחר במשק ובגירעון הממשלה, הוא צעד בעל חשיבות רבה על רמת אי השוויון לאורך זמן".

נימוק נוסף הוא שהמעסיקים בישראל פשוט משלמים ביטוח לאומי נמוך מאוד. כך, ברוב הגדול של מדינות העולם חלקו של המעביד בביטוח הלאומי גדול מחלקו של העובד, וזאת פרט לכך שבמדינות רבות המעביר גם משלם את ביטוח הבריאות של העובד. לעומת זאת, בישראל הצליחו המעסיקים לחסוך לעצמם לחלוטין את ביטוח הבריאות לעובד, וגם חלקם בביטוח הלאומי קטן מחלקו של העובד.

כתוצאה מכך, גם סך המסים שמשלמים המעסיקים לביטוח הלאומי קטן במיוחד. השוואה שערך מינהל הכנסות המדינה בתחילת השנה, בדקה את נטל המס בישראל בהשוואה למדינות OECD, והיכן קיימות סטיות גדולות בין נטל המס בישראל לבין זה הקיים בחו"ל. באורח מובהק, הסטייה הגדולה ביותר נמצאה בסעיף של תשלומי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים: הנטל בכל מדינות OECD היה 5% מהתוצר שהמעסיקים משלמים לביטוח הלאומי. במדינות אירופה (שיטת המס האמריקאית היא שונה, ולכן קשה מאוד להשוות אליה), מדובר בנטל מס של 7.1% מהתוצר. נטל המס שמשלמים המעסיקים בישראל הוא 1.4% מהתוצר בלבד - 5.7% פחות מכפי שמשלמים המעסיקים באירופה.

התעשיינים לוחצים - נתניהו משתכנע בקלות

עוד הרבה לפני המחאה החברתית והקמתה של ועדת טרכטנברג, ביקש משרד האוצר לתקן את העיוות הזועק לשמיים, ולהעלות את הביטוח הלאומי המוטל על מעסיקים.

גם הביטוח הלאומי, שמאז הופחת המס של מעסיקים לרמתו הנוכחית ב-2004, איבד בעקבות זאת הכנסות מצטברות של 12 מיליארד שקל, זועק כבר שנים כי זהו עיוות המחייב תיקון. הנה נקרתה ההזדמנות לבצע את התיקון, עם הרוח הגבית של המחאה הציבורית. רק שברגע האחרון, התיקון נגנז ובוטל.

לחץ של התעשיינים, בראשות שרגא ברוש, הביא כמובן לגניזת התיקון. ברוש טען באוזני השומעים - שר האוצר יובל שטייניץ, שר הרווחה משה כחלון ובעיקר ראש הממשלה כי אין טעם לגזול 2.5 מיליארד שקל מכספי המעסיקים, כשאלה מתמודדים עם משבר כלכלי, וכי הדבר יפגע במעסיקים חלשים ויביא לפיטורים.

ברוש טען גם כי העלאת הביטוח הלאומי תביא להתייקרות מוצרים - המונופולים הממשלתיים (חשמל, מים) יגלגלו זאת לתעריף שהם גובים, ושאר העסקים במשק ייאלצו לייקר מחירים. הטענה האחרונה מעניינת במיוחד, מכיוון שבשוק תחרותי עסקים לא אמורים להיות מסוגלים לייקר מחיר רק מכיוון שההוצאות שלהם גדלו, ואם הם מצליחים לגלגל את המס על הצרכן, המשמעות היא שהשוק אינו תחרותי. מהדברים של ברוש ניתן לגזור הודאה עד כמה השווקים בישראל אינם תחרותיים.

ולבסוף שלף ברוש את טיעון המחץ, שכבש את ראש הממשלה: מה הטעם לזעזע את המעסיקים כעת, הוא אמר, רק כדי לטפל בגירעון האקטוארי העתידי של הביטוח הלאומי? שהגירעון האקטוארי יחכה עד לזמנים טובים יותר, דבר לא בוער כרגע.

לראש הממשלה, מתברר, היה קל להשתכנע. המחאה החברתית, שבעטיה קמה ועדת טרכטנברג, הרי דיברה על העלאת המסים לעשירים כדי לממן הפחתת מסים למעמד הביניים או קניית שרותים נוספים למעמד הביניים. הזרמת כסף לביטוח הלאומי, לכאורה, לא עושה דבר מאלה, ובהכרח לא תקנה לממשלה אהדה ציבורית מיידית.

בשביל מה להתעקש על מס נוסף של 2.5 מיליארד שקל רק כדי להבטיח שלביטוח הלאומי יהיה כסף לשלם קצבאות בעתיד? העתיד הוא עוד רחוק, ואנחנו עוסקים בכאן ובעכשיו. לכן, היציבות של הביטוח הלאומי נדחקה שוב הצדה, וכנראה שלא תשוב לעלות על שולחן הפוליטיקאים בקרוב.