האם אירופה שוב תשאיר אותנו מאחור?

מה מרגיש ישראלי ששומע וקורא על המשבר הכלכלי באירופה? למיטב ידיעתנו לא בוצע סקר שכזה - אבל אפשר להציע כמה הערכות על בסיס העיקרון "אמור לי היכן אתה יושב, ואומר לך מה אתה חושב".

מי שעובד בחברה העוסקת ביצוא או בפעילות בינלאומית כנראה מוטרד מאוד. המשך של המשבר בגוש היורו, שיחליש את כל הכלכלה הגלובלית, יפגע בו ישירות.

מי שעיסוקו בשוק המקומי כנראה פחות מודאג, אולי מתוך מחשבה שכל העסק רחוק ממנו. זוהי טעות. ברגע שמאות אלפי הישראלים המתפרנסים ישירות ובעקיפין מיצוא ירגישו עשירים פחות, גם לאחרים יהיה קשה יותר.

מי שנמנים עם מאות אלפי הישראלים המסודרים-מחוברים, העובדים בגופים ממשלתיים ובמונופולים הגדולים, כנראה אדישים לכל העניין. המשבר של 2008 הוכיח, הם חושבים, שהם מחוסנים מפני אירועים שכאלה.

עובדי הנמלים, חברת החשמל, הבנקים, המונופולים, הרשויות ושירותי הביטחון חושבים שהמשרה והמשכורת שלהם מובטחים. הם אולי רואים במשבר האירופי הזדמנות, למשל אם חופשת הסקי הקרובה באירופה תהיה זולה יותר.

אלא שגם אנשי השוק המקומי הרגועים, גם המחוברים האדישים וגם הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות מתעלמים מסיכון מרכזי אחר: המשבר באירופה עשוי לגרום נזק ארוך טווח לישראל.

אירופה יכולה ללכת עכשיו בשתי דרכים. הראשונה היא פירוק גוש היורו חזרה לחלקיו השונים, יריבות כלכלית-לאומית בין מדינות ומשבר כלכלי חריף עוד יותר. זהו תסריט שרק יחמיר את מצבם של כל תושבי העולם, כולל הישראלים. האפשרות השנייה, הסבירה יותר, היא שמדינות אירופה ישנסו מותניים, יטפלו לפחות בחלק מהחוליים שלהן, יתייעלו - וייצאו לדרך חדשה.

רוב הכלכלנים מסכימים כיום לפחות על דבר אחר: כדי לצאת ממשבר החובות והאבטלה הקשה שממנו סובלות חלק מדינות אירופה עליהן לחדש את הצמיחה שלהן. לשם כך עליהן להתייעל, לפתוח שווקים סגורים ולשנות חלקים נרחבים במבנה החברתי-כלכלי שלהן.

בספרד, למשל, נהנית שכבת ותיקה ומתבגרת של עובדי מדינה משכר גבוה ומביטחון כלכלי מושלם. אי אפשר לפטר אותם, בעוד שמחצית מהצעירים מתחת לגיל 30 אינם מסוגלים למצוא עבודה. ב-2009 עלה, על פי ה"אקונומיסט", השכר הריאלי של הקבוצה הזו ב-3.2%, בעוד הכלכלה כולה התכווצה ב-3.7%.

לפי טענה אחרת, ברומא, בירת איטליה, יש יותר עורכי דין מבצרפת כולה - ולמרות זאת המערכת המשפטית עובדת כה לאט עד שהאיטלקים מספרים ש"מכניסים אותך לכלא בעת האישום, ומוציאים אותך בעת ההרשעה".

איך מחדשים את הצמיחה? באמצעות רפורמות עמוקות והתייעלות חריפה במגזר הציבורי ובחלקים נרחבים של המגזר הפרטי, הנהנים מתנאים מיוחדים בחסות השלטון.

עבור אירופה החולה, התרופה היחידה המוכרת בספרים של הכלכלנים ושל ההיסטוריונים היא שילוב של הקטנת הוצאות ציבוריות עם רפורמות והתייעלות - כולל עדכונים למודל מדינת הרווחה שרבות ממדינות אירופה אימצו במחצית השנייה של המאה ה-20.

אלא שיש סימני שאלה סביב היכולת של מדינות אירופה לבצע את השינויים. אלה יפגעו בשכבות המחוברים, שכפי שיודע כל ישראלי לא אוהבים לוותר על הפריבילגיות שלהם, ולכן צפויים להפעיל את כל הלחצים הפוליטיים כדי למזער את הרפורמות.

נכון להיום, נראה שאירופה מתחילה להפנים את הצורך להתייעל: ביוון ובאיטליה התפטרו בשבוע שעבר ראשי הממשלות, ובמקומם מונו טכנוקרטים שתפקידם לתקן את הכלכלה. בספרד הסקרים חוזים שבקרוב תעלה לשלטון מפלגה שמרנית שמציגה מצע כלכלי מחמיר.

זה לא צריך להפתיע. ב-1985, עם משבר כלכלי ואינפלציה של מאות אחוזים, הפעילה ישראל תוכנית כלכלית שהביאה להישגים רבים. שוודיה, שנקלעה למשבר בנקאי חריף בתחילת שנות ה-90, בנתה אחריו מערכת פיננסית חדשה ויעילה שהתמודדה בהצלחה עם המשבר של 2008.

ואיפה זה משאיר את ישראל?

תוצאה אפשרית של המשבר באירופה היא זו: לאחר תקופת התארגנות ורפורמות, אירופה תתייעל ותצמח - בעוד ישראל תעמוד במקום, תיתן לחוליים להתגבר ובסופו של דבר תגלה שהיא שוב נשארה מאחור. זו לא תהיה הפעם הראשונה: כך זה היה בשנות ה-80 וה-90 ובמחצית הראשונה של העשור הקודם.

לכאורה, השילוב בין מחאת האוהלים והפגנות הענק בתל אביב למצב באירופה ובארה"ב היה צריך ליצור גם אצלנו תחושה של דחיפות. אלא שאצלנו מצליחים בינתיים המחוברים ובעלי האינטרסים להסיט את דעת הקהל - למשל באמצעות האיום הביטחוני.

אם יבוצע סקר, סביר להניח שרוב הישראלים יעריכו שהמחאה לא שינתה דבר מהותי בישראל, ומה שהיה הוא שיהיה. אם זה באמת כך, המשבר כנראה לא היה חריף מספיק. הרפורמות והשינויים הנדרשים, שכולם כבר כתובים על הקיר, יגיעו רק לאחר המשבר הבא - שיהיה חריף יותר, עמוק יותר וכואב יותר.