משקרים לנו ולעצמם

למשבר המנהיגות העולמי שמחמיר את המשבר הכלכלי מתלווה בשבועות האחרונים רעה חולה נוספת: הכחשה עצמית קיצונית. הכחשה שהמשבר הזה עלול לפרק את גוש היורו, הכחשה שיוון הולכת לפשוט רגל, הכחשה שאיטליה עלולה גם היא להיקלע לחדלות פרעון, ואחריה, אפילו צרפת.

הכחשה עצמית נהפכה לדרך חיים של מנהיגי העולם. מטבע הדברים, תפקידם הוא להשיב את האמון ולהבטיח לציבור הבוחרים שלהם שיהיה בסדר. אולם כשהדברים ממש ממש לא בסדר, וההכחשה היא לא רק בגדר מס שפתיים לציבור - המכחישים ממש קנו את השקר של עצמם, ופועלים בהתאם.

לא רק המנהיגים חיים בהכחשה. אפשר לצרף אליהם את פקידי הממשלות, את ראשי הבנקים, את האנליסטים ואפילו רבים מהמשקיעים. הכחשה עצמית יכולה להיות כלי נשק הגנתי פסיכולוגי לא רע בזמנים מסוימים. בזמנים קשים כמו עכשיו, היא הרסנית.

השקר הזה ניכר גם מחוץ למסדרונות השלטון באירופה, מחוץ לסערה של משבר גוש היורו. התקשורת של הזרם המרכזי בארה"ב לועגת למפגיני "לכבוש את וול סטריט", שולחת חיצים בתנועת המחאה, מכנה אותה שולית ורדיקלית, ומכריזה על מותה תדירות לבקרים.

בחומה הבצורה של השקרים נמצאים כמה סדקים. למתעוררים מההכחשה העצמית משתייכת כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע. היא שיגרה שלשום אזהרה על כך שהכלכלה העולמית עומדת בפני עשור אבוד - המונח המתייחס לכלכלת יפן שדרכה במקום (למעשה כבר יותר מעשור - יפן היא לכשעצמה סיפור של הכחשה מתמשכת). אולם לגארד וקרן המטבע לא עושים הרבה כדי לחרוג מהדוקטרינה המקובלת לטיפול במשברים - שלא הועילה רבות ליוון ושאר אירופה עד כה. כמובן, בצד הלא מכחישים נמצאים חוזי השחורות המקצועיים, בראשם נוריאל רוביני, שמזמן הזהירו שכל זה יקרה, אבל לא בדיוק.

מנהיגי אירופה ממשיכים להתכתש על הצעדים הנדרשים לחילוץ, כמו עכברים בספינה טובעת שרבים על הגבינה. מנהיגי ארה"ב מכל הצדדים ממשיכים להגן על הממסד הפיננסי בלי לדרוש ממנו לשלם את החשבון ולשאת באחריות, ונשיא ארה"ב ממשיך לרצות קונצנזוס במקום שבו צריך מנהיג שמבטיח דם, יזע ודמעות.

ואולם, ההכחשה הבסיסית והבעייתית ביותר היא זו שאומרת שנוכל להמשיך לקיים את אורח החיים של 30-40 השנים האחרונות ללא שינוי: להמשיך לצרוך יותר משאנחנו מייצרים, להמשיך לצאת לפנסיה שאין לנו כסף לממן אותה,להמשיך לנצל את משאבי כדור הארץ למרות שהם מתכלים, להמשיך לזהם למרות שזה הורג אותנו, להמשיך לריב עם השכנים במקום להשלים עימם, להמשיך להתעלם ממי שאין להם כח, כסף קשרים או קול רם דיו. כשההכחשה תסתיים, נצטרך למצוא דרכים חדשות להתנהל על פני כוכב הלכת שלנו. אולי צנועות יותר, אולי בנות קיימא יותר. ואולי גם התקווה האופטימית הזו היא הכחשה עצמית.