אסור לפחד משינוי - בלעדיו יהיה מפחיד יותר

>> רבים מאתנו - קוראים, כותבים ומשתתפים במה שנקרא "כלכלה" - מתקשים לזכור תקופה סוערת כל כך בהיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והחברתית של ישראל ושל העולם.

משבר כלכלי קשה פרץ ב-2008 וזיעזע את אמות הספים בעולם כולו. בשנה האחרונה נחשפו סדקים מעמיקים והולכים במה שנחשב ליסודות איתנים, באמונות שכה רבים מאתנו הסתמכו עליהן שנים רבות, במידה זו או אחרת.

המשבר הכלכלי הוליד מחאה חברתית עמוקה וסוערת, שלובשת גוונים שונים מסביב לעולם, אך בלבה דרישה אחת חשובה שקשה להתכחש לה: רצונו של הרוב שאינו מקושר לשלטון ואינו מחזיק בזכויות יתר להחזיר לידיו את השליטה בגורלו.

יותר מבמשברים רבים אחרים, השינוי מלווה במחלוקת עמוקה, בתגובות נסערות, ובעיקר בפחד עמוק. דתיים רבים בישראל מפחדים להצטרף למחאה בטענה שהיא חילונית. ימניים מסרבים להצטרף בטענה שהיא שמאלנית. קפיטליסטים מגנים אותה בטענה שהיא קומוניסטית. אנשי הון נלחמים בה מחשש שתגזול את הונם.

הפחד הזה מובן. שינוי הוא דבר מפחיד. שינוי באמונות יסוד הוא דבר מבעית, אפילו. לרבים מאתנו החיים נוחים פחות או יותר, והשינוי אינו רצוי. איננו צריכים לעטות רעלה או להשתתף בפולחן אישיות של שליטים, איננו חוששים מדפיקה על דלת של המשטרה החשאית באישון לילה. אנחנו שבעים למדי.

אך לא כולנו באמת שבעים, כפי שמראים דו"חות העוני בארה"ב ובישראל מהשבוע האחרון. הפחד האמיתי צריך להתעורר כשבוחנים את התהליכים שהובילו לקריסת שוק המשכנתאות בארה"ב, להתמוטטות כושר הפירעון של ממשלות באירופה, לכרסום ההדרגתי בנתח העוגה של מעמד הביניים בכל המערב, ולריכוז עוצמה חסרת תקדים בידיהם של מעטים. התהליך הזה מפחיד יותר, והשלכותיו מסוכנות עד מאוד.

מעולם לא היתה הדמוקרטיה בישראל תחת איומים רבים כל כך מכיוונים רבים כל כך. במשך שנים לא היתה טובתם של המוני האזרחים באירופה בידיהם של מעטים ומוטים כל כך. דורות רבים לא עמדה ארה"ב, העשירה והחזקה באומות תבל, בפני דילמה קיומית כל כך של להיות או לחדול. ועוד לא הזכרנו את מדינות דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה ואת מדינות ערב, שכולן נתונות בדילמות דומות.

המחאה החברתית פתחה דיון אמיתי, רחב היקף, מעמיק ושקוף יותר משהורגלנו לו, בכמה מהנושאים הבוערים ביותר שיקבעו את פני החברה האנושית במאה הקרובה. זה צריך להפחיד רק את מי שגרם לנזקים הגדולים ביותר בשניים-שלושה העשורים האחרונים, אלה שהיטו את מגרש המשחקים לטובתם ולרעת הרוב. מבחינתם, הפחד של הציבור מהדיון במחאה, בשינוי בפרדיגמות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות, הוא מתנה. ולכן עלינו להתגבר על הפחד, ולנסות לקבוע את טיב השינוי המתחולל עתה, השינוי שיעצב את עתידנו, במו ידינו.