אין מנהיגות

>> צדק ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו כשדרש להעמיד למשאל עם את ההסכם שבו יוון אמורה היתה לוותר על חלק ניכר מריבונותה, לטובת תכתיבים של האיחוד האירופי, שקובע את גורלה לשנים הבאות. טעה ראש ממשלת יוון כשבמה שנראה גחמה פתאומית, זרק לפח הסכם שהיה אמור לפתור את המשבר הפיננסי החמור ביותר בתולדות גוש היורו. מה הוא חשב לעצמו?

מי צודק, מי טועה? כרגע זה לא חשוב. כולם צודקים וכולם טועים. המשבר הוא חמור כל כך, מכיוון ששורשיו עמוקים יותר מבזבוזים של ממשלות, מהעברות כספים ומהסכם בין מדינות. השיטה בכל מדינה בעולם מבוססת על הנחות שעבדו יפה במשך עשרות שנים - בערך מאז סוף מלחמת העולם השנייה. ההנחות האלה לא נכונות בהכרח עכשיו.

מערכות היחסים בין עובדים למעסיקים, בין אזרחים למדינה, בין יוזמה פרטית לבין טובת הכלל, בין נותני שירותים לבין הלקוחות שלהם - כל אלה משתנות לנגד עינינו, מאחר שהן לא יכולות לענות על הצרכים של האנושות כיום. הבעיה היא שלא אנגלה מרקל, לא ניקולא סרקוזי, לא ברק אובמה ולא בנימין נתניהו יודו בכך. הם חושבים שהנוסחאות שעבדו בעשור הקודם למשבר יעבדו שוב. ההכחשה העצמית המופלגת הזו בלטה בדברי שר האוצר הבריטי, ג'ורג' אוסבורן, בשיחה עם TheMarker בשבוע שעבר. אוסבורן דיבר נגד חלוקת "מתנות לעניים" ובעד חינוך למקופחים. אלא שבארצו, ובמדינות רבות אחרות, אנשים משכילים שהיו פעם עמוד התווך של הכלכלה, מידרדרים והולכים למעמד של עניים ומקופחים.

אולי דווקא פפנדריאו צדק, כשאמר שהוא לא רוצה לקבל בעצמו החלטה גורלית כל כך, שאולי תמיט מצוקה קשה על מיליוני אנשים. אבל אין בכך נחמה רבה. מנהיגות ראויה נחוצה יותר מתמיד בעת משבר, ומעשיו הצביעו על האמת המרה: אין מנהיגות.