הורגים את המפלצת
ספר על הפסקת עישון גורס שלא בטחון עצמי או הנאה אחראים לעישון, כי אם מפלצת הניקוטין
מדוע אנשים מעשנים למרות שהם יודעים שעישון הופך אותם לאנשים חולים יותר, חלשים יותר, מכוערים יותר (זרימת דם איטית לעור גורמת להתקמטות מוקדמת, צבע עור אפרפר ושינים צהובות) ועניים יותר (מעשן ממוצע מוציא 60 אלף שקל על סיגריות בעשר שנים)? איך הפחד לא גורם להם להפסיק?
אלן קאר, רואה חשבון שעישן 5 קופסאות ביום, נגמל וכתב על זה מדריך להפסקת עישון, טוען שהסיבה ששיטות ההפחדה לא עובדות, היא שניקוטין זה חומר ממכר מאוד, וכשהגוף כמה לו, כל השאר נעלם. ב"הדרך הקלה להפסיק לעשן", טוען קאר כי לא איכפת למעשן שהעישון הרג כבר יותר אנשים מכל המלחמות גם יחד, לא איכפת לו לשלם כסף טוב כדי לגסוס מסרטן, התקף לב ושאר מחלות. בלי הניקוטין, המכור הופך להיות אדם אומלל כל כך, עד שמי בכלל רוצה לחיות?
לעשן זה לא כיף
מעשנים מוכנים לסבול את הדברים האיומים ביותר, מכיוון שהם מאמינים שהעישון גורם להם עונג. מוחם נשטף בגיבורים קולנועיים קשוחים שמדליקים סיגריה ברגעי ניצחון, נשים מתוחכמות שמסלסלות עשן בברים. אבל ההנאה לא נגרמת מעצם העישון אלא מסיום הכמיהה המייסרת לניקוטין. זו הסיבה שהסיגריות המהנות ביותר הן הסיגריות ששברו משך המתנה ארוך.
כלומר: העישון דומה לנעילת נעליים לוחצות רק בשביל ההנאה הנובעת מחליצתן.
סיגריה לא מרגיעה
רוב המעשנים מתקשים להפסיק לעשן כי הם משוכנעים שהסיגריות עוזרות להם להירגע, אבל האמת היא שניקוטין הוא מעורר כימי ואחרי כל סיגריה הדופק מואץ ומערכת העצבים נכנסת לפעילות מוגברת. לא בכדי מעשנים הם טיפוסים עצבניים למדי. כשאדם מתמכר לניקוטין, אומר קאר, זה דומה למפלצת קטנה שהשתכנה בגופו, תולעת טפילה שתובעת עוד ועוד ניקוטין וכשהיא לא מקבלת את המנה שלה היא מתחילה להשתולל ולהציק. הסיגריות עצמן יוצרות את המתח רק בכדי להפסיק אותו, ורק אז נוצרת אשליית הרוגע.
כלומר: עישון דומה להנאה של אדם שדופק את הראש בקיר רק כדי לחוש את ההקלה ברגע שהוא מפסיק.
סיגריות לא מגבירות את הריכוז
התרכזות היא ניסיון להימנע מהסחות דעת, רעש שבוקע מחוץ לחלון, חום, קור, פה גירוד ושם מחשבה טורדנית. אך אצל מעשנים יש הסחת דעת נוספת שמפריעה להם להתרכז - מפלצת הניקוטין מציקה להם, הכמהה לניקוטין מסיחה את הדעת וכדי לחזור לריכוז הם חייבים להדליק סיגריה.
מי לקח את האנרגיה שלי?
אחד הדברים המתוחכמים במלכודת העישון היא שההשפעות הנפשיות והגופניות הן הדרגתיות והמוח לא מסוגל לתפוס אותן. אם השינוי הזה היה מתרחש בין לילה, היה המעשן הולך לישון עם גוף של טרום עישון ומתעורר עם גוף שספג עישון של שלושה שבועות בלבד, ואז תופס מיד איך העישון גורם לדליפת כל האנרגיה שלו.
סיגריות לא הופכות אותך לאמיץ יותר
מעשנים מאמינים שהסיגריה משמשת להם משענת ברגעים של לחץ, שעמום, ומבוכה ולכן הם אנשים בטוחים יותר בעצמם. אבל האמת היא שמעשנים הם אנשים שנמצאים בפאניקה תמידית מפני התלות, מפני הפחד שהם לא יוכלו להתמודד עם לחץ בלי סיגריה, ונשלטים על ידי כוח חזק מהם. בעוד שדווקא האנשים שלא נשלטים על ידי צורך בסיגריה מתנהלים בעולם כשהם משוחררים ונינוחים יותר.
מי ינצח?
עישון הוא יצירת תגובת שרשרת לכל החיים: כל סיגריה יוצרת את הצורך בבאה אחריה. הדרך היחידה להפסיק את השרשרת היא על ידי חיסול מפלצת הניקוטין. לשם כך אתם צריכים להרעיב אותה, לא לתת לה ניקוטין במשך שלושה שבועות רצופים, ולא משנה כמה היא תצרח ותתפרע. אם במשך שלושה שבועות תצליחו להרעיב אותה היא תגווע ואז תוכלו לצאת לחופשי.