הכר את המומחה: מהם ההבדלים בין רופא שיניים לאורתודנט?

מומחה ליישור שיניים ולסתות (אורתודונט) בישראל הינו רופא שיניים בעל רישיון תקף לעסוק ברפואת שיניים, שלמד בתוכנית התמחות בארץ או בחו"ל במוסד המוכר על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים (הר"ש) ועבר בהצלחה את בחינות המומחיות מטעם משרד הבריאות. לכל מומחה ישנה תעודה מטעם משרד הבריאות או המועצה המדעית של הר"ש המעידה על היותו מומחה וכן מספר רשיון מומחה.

על מנת לבדוק האם רופא שיניים המציג עצמו כמומחה ליישור שיניים, הוא אכן כזה, ניתן להיכנס לאתר משרד הבריאות,  להקליד את שם הרופא, ולראות האם יש לו תואר מומחה ובאיזה תחום. רשימת המומחים מופיעה באתר "האגודה האורתודונטית בישראל" תחת הקטגוריה "חברי האגודה – מומחים ליישור שיניים ולסתות". רופאי שיניים, חברי האגודה האורתודונטית שאינם מומחים, מופיעים באתר כרופא/ת שיניים בלבד, כפי שהחוק מחייב.

עוד ב"בריאות"

זה מה שאנשים בריאים עושים לפני השעה 10 בבוקר

באיזה גיל מומלץ לבצע טיפול אורתודונטי?

עקרונית ניתן לבצע טיפול אורתודונטי בכל גיל, כל עוד יש שיניים ומצב התאחיזה שלהן תקין, אולם השפעה על גדילת הלסתות אפשרית רק כאשר המתרפא גדל. שלבי ההתפתחות של הלסתות עוקבים באופן כללי אחרי שלבי ההתפתחות של השלד כולו.

חשוב לציין את תקופת גיל ההתבגרות ואת סיום הגדילה שהיא מקדימה אצל הבנות (בסביבות גיל 14 שנים) ומאוחרת יותר אצל הבנים (בסביבות גיל 17 שנים).

גורמים פסיכולוגיים כמו בגרות מספקת, מוטיבציה וכו' חשובים לשם השגת שיתוף הפעולה הנחוץ מהמתפרא ועל כן ישפיעו גם הם על עיתוי הטיפול. אולם, ישנם מקרים בהם יש צורך בהקדמת הטיפול לגיל מוקדם יותר, 8-9 שנים (ואף מוקדם יותר) עוד לפני החלפת שיני החלב, משום שבגיל מבוגר יותר הטיפול קשה יותר או אף בלתי אפשרי.

ההמלצה - הביאו את הילד/ה לבדיקה ראשונית אצל מומחה ליישור שיניים בסביבות גיל 8-9.

האם יש מגבלות לטיפול במבוגרים?

עקרונית ניתן לטפל באורתודונטיה במבוגרים בכל גיל. המגבלות היחידות הן מצבו הבריאותי של המטופל (ויכולתו לשיתוף פעולה), והמצב הבריאותי של השיניים (לא ניתן למשל לטפל בפה שסובל מדלקות חניכיים, ויש לטפל קודם כל בדלקת). ניתן לטפל גם בנשים הרות – אולם אז, בגלל רגישות החניכיים בהריון, יש צורך בשמירה קפדנית במיוחד על היגיינת הפה.

לטיפול באנשים מבוגרים, שלא כמו בילדים, יש בכל זאת מגבלות מסוימות. אצל מבוגרים ניתן להפעיל פחות לחץ על השיניים, משום שצריך להיזהר יותר מפני פגיעה בעצם שבה תקועות השיניים.
אצל ילדים העצם בונה את עצמה ללא הפסק (וזו גם הסיבה ששברים בגפיים אצל ילדים מתרפאים בקלות רבה יותר) בעוד שאצל מבוגרים מסת העצם צפופה פחות, ולכן יש להיזהר מהפעלת לחץ חזק, שיגרום לעצם להיפגע ולשיניים ללכת לאיבוד.

מגבלה נוספת בטיפול במבוגרים היא שאצל ילדים אפשר ליישר גם לסת בולטת ו"להכניס" אותה פנימה ע"י משיכת שיניים. אצל מבוגר, ניתן לכל היותר להכניס פנימה את השיניים כדי לשפר את המראה, אולם אם הלסת בולטת מאוד, רק ניתוח "פלסטי" שבו מוזזות הלסתות יעזור.

דווקא הסתימות, הכתרים ושאר התוספות שאספנו במשך השנים לא אמורים להפריע ליישור השניים, והם אפילו יכולים לעזור. אם קיים שיקום בפה, כמו כתרים או תותבות, לפעמים ישתמשו בהם כעוגן אורתודונטי שאליו מושכים שיניים או ממנו דוחפים אותן.

*חשוב לדעת: לא כל רופא שיניים הוא בעל התמחות נוספת. חשוב לבדוק שהרופא שמטפל בנו הוא אכן מומחה.

*מקור – זה האגודה האורטודונטית בישראל