"הציבור צריך לדעת מה זה מוות מוחי, כמו שהם יודעים מה זו שפעת"

"מתאמת השתלות זה שם היסטורי שדבק בתפקיד הזה" מסבירה מיכל לוגסי, בת 42, אחות מתאמת השתלות, המשתתפת בעונה הנוכחית של איכילוב, סדרת הדוקו של רותי שץ ועדי ברש. "אני לא מתעסקת בהשתלות, אין לי שום נגיעה להשתלות, לא מכירה את המושתלים, לא מתאמת שום השתלה. התפקיד שלי בבית החולים הוא לנהל את התחום של המוות המוחי. מוות מוחי הוא הפסקה בלתי הפיכה של כל תיפקודי גזע המוח. כפועל יוצא של מוות מוחי, ההחלטות עוברות לידי המשפחה - או לנתק ממכונת הנשמה, או לתרום איברים או לחכות שהלב יידום. מן הסתם תרומות אברים ומוות מוחי מתקשר ביחד. אך קודם כל תפקידי הוא לנהל את תחום המוות המוחי בבית החולים".

זה נשמע תפקיד מאוד עוצמי וקשה, וכל עניין תרומת האיברים נראה לא פשוט במדינה בה הדת כה חזקה

הדת עצמה מאשרת תרומת אברים. אין שום בעיה עם הדת, יש בעיה עם ההטעיה לגבי הנושא הזה. יש אנשים שבאים ואומרים שהדת לא מאשרת, אבל גם הרבנות הראשית וגם הרבנים מישראל מאשרים תרומת איברים. יש אפילו סרטונים ביוטיוב שהרב הראשי לישראל,  גם האשכנזי וגם הספרדי, אומרים שזו מצווה גדולה לתרום איברים. אך יש גם זרמים קיצוניים כמו נטורי קרתה, חסידי גור, ישיבת שובו בנים, שהם אומרים שזה אסור.

אז ממה אנשים חוששים?  לדוגמא במקרה של אבי כהן ז"ל, שלמרות בקשתו של המנוח, התרומה לא יצאה לפועל

המנוח רצה, המשפחה שלו הסכימה, והרב הראשי לישראל אישר להם. אבל אז הגיעו שוב אותם רבנים, לא רבנים מוכרים וקובעי הלכה, שכנראה יש להם אינטרס מסוים, והם אמרו להם שאסור.  אבל כשהמשפחה של אבי כהן ז"ל התייעצה עם הרב הראשי לישראל, הוא אמר להם לתרום ושזו מצווה גדולה.

בעונה החדשה של איכילוב, היוצרים רותי שץ ועדי ברש, עקבו אחר צוות בית החולים למשך שנה וחצי, בה נחשפו לדילמות ולקשיים שבין כותלי בית החולים. דרך התיעוד המיוחד הזה, מסבירה לוגסי כי זו הדרך להסביר לציבור בישראל, בין היתר, את הנושא החשוב של מוות מוחי. "הגאונות של עדי ורותי, שידעו לקחת את הדברים הנכונים והחשובים ולהציג אותם כמו שהם לחברה, לשקף את המציאות כמו שהיא. לאנשים קל להבין מה זה מוות לבבי, אבל נורא קשה להם להבין מה זה מוות מוחי. ברגע שהציבור יבין מה זה, יהיה יותר קל לדבר על תרומת איברים", מסבירה מיכל. "כל העניין הזה לא היה מתאפשר לולא העבודה המדהימה של רותי ועדי. זה לא פשוט לצלם דבר כזה, והם ידעו ברגישות ובתבונה לעשות את זה", הוסיפה.

לאחרונה רבות דובר על המקרה המצער של הילד עילי ניר ז"ל שנפל למותו, ואימו החליטה לתרום את אבריו. זה נדיר שהמשפחה מראש מודיעה על תרומת איברים?

יש משפחות כאלו. זה לא נדיר, אמנם שיעורי ההסכמה במדינת ישראל הם מעל 50 אחוז, אבל עדיין זה לא הרבה. רשימת ההמתנה במרכז להשתלות היא מאוד ארוכה, ולצערנו אנשים מתים בזמן ההמתנה לאיבר. יש עדיין מחסור מאוד גדול. אבל יש אנשים כמו עילי ז"ל ויש משפחות כאלו. לצערנו קרה להם האסון הנורא מכל, אבל יש להם את פתיחות הלב ואצילות הנפש. לעומתם יש גם כאלה שמחבלים בתהליך, שבאים לתת עצות אחיתופל ומבטיחים ניסים ומספרים שזה קרה לשכן שלו, ושהדת לא מאפשרת, וכאלה שטוענים שזה רצח. זה מאוד מתסכל אותי כי אין לזה שום בסיס. אני לפעמים לא מבינה למה האנשים האלו מייעצים את העצות האלו, שאין סיכוי שזה נכון.

יש מקרה ספציפי שחרוט לך בזיכרון משנותייך בעולם הרפואה?

כל המקרים זכורים אצלי, אבל יש מקרה אחד שבאמת חרוט לי בזכרון – אישה בת 40, שהייתה בקאנטרי עם הילד שלה, התמוטטה מדום לב. הייתי צריכה להסביר לילד שהיה לידה, מה זה מוות מוחי, ולמה אמא לא תחזור הביתה. המקרה הזה די חקוק לי חזק. הוא היה ילד מאוד פיקח, התגובות שלו היו מאוד קשות. היה לי אישית מאוד קשה.

אז איך מצליחים לא לקחת את העבודה הביתה?

אין דבר כזה לנתק את העבודה מהבית. מגיעים עם התחושה הזו הביתה. אבל לומדים לא לתת לזה מקום כל כך גדול לאורך כל כך הרבה זמן, אחרת אני אחיה בדיכאון תמידי. אבל אי אפשר לא לקחת את זה הביתה. אתה לא יכול לצאת מהשער של בית החולים ולהגיד שאני משאיר את הכל אחורה. במיוחד שאתה עובד בתפקיד כל כך עוצמתי.

על החשיפה למצלמות, מיכל מספרת שההחלטה להיחשף נבעה מהסיבה העיקרית של שיקוף המציאות וניסיון להסביר לציבור הישראלי מה זה מוות מוחי. "חוסר ההבנה של מה זה מוות מוחי, ההטעייה של הציבור, הן מבחינת הדת, הן מבחינת שלמות הגופה, כי יש שחושדים שאם תורמים איברים אז אין מה לקבור, ושהגופה מגיעה, חלילה, מושחתת לקבורה. כל זה נובע מחוסר הבנה. אם נסביר אותו כמו שהוא, הציבור יהיה יותר פתוח לנושא הזה וזה לא יהיה נושא שלא מדברים עליו. סה"כ המשפחות שאני עובדת איתן, רובם המוחלט מבינים בסופו של דבר מה זה מוות מוחי, השאר מבינים את זה מאוחר יותר כשהלב מפסיק לפעום. לא צריך להגיע לבית החולים עם מוות מוחי כדי להבין מה זה. כמו שאנשים יודעים מה זה שפעת, סרטן, או דלקת מעיים, אנשים צריכים לדעת מה זה מוות מוחי", סיפרה מיכל.

למדת משהו על עצמך מצפייה בעונה?

נורא קשה לי לראות את עצמי ולשמוע את עצמי מהצד. זה נורא מביך. אני מסתכלת על זה כמין חוויה חוץ גופית.

איך התגובות בסביבתך הקרובה?

כולם אומרים לי שהם סוף כל סוף מבינים מה אני עושה. רובם.

איכילוב, ימי חמישי, ערוץ 2

ד"ר ענת מילמן בראיון אישי: "לא חושבים על כסף כשנכנסים לרפואה"

ד"ר רונית אלמוג: "אנשים לא מבינים מה באמת עובר על הרופאים"