אני גייל זאבי ציבלין ואני בולמית של קניות
אם בולמיה מאופיינת בהתקפי זלילה של כמות עצומה של אוכל ואז פעולה של הוצאת המזון שנכנס, הרי שאצלי, זה קנייה של דברים שאני לא באמת צריכה, ומסירה של בגדים שאני לא באמת צריכה. אבל לפני שחודש הקניות יהרוס את כולנו, החלטתי ליישם כמה נקודות חשובות | סטייליסטה
אני גייל זאבי ציבלין ואני סוג של בולמית. בולמית של קניות. לפני שיקפצו עלי עכשיו כל המטפלים למיניהם בהפרעות אכילה, ויבקרו אותי על כך שאני מוזילה את המושג, נכון, אני לא אוכלת יותר מדי וגם לא מקיאה, אבל גם שופוהוליק זה סוג של בולמיה.
כי אם בולמיה מאופיינת בהתקפי זלילה של כמות עצומה של אוכל ואז פעולה של הוצאת המזון שנכנס, הרי שאצלי, זה קנייה של דברים שאני לא באמת צריכה. וכדי לפנות להם מקום, אני מסירה בגדים שאני לא באמת צריכה. להגנתי אני אומר, שאני לא באמת קונה יותר מהממוצע. לא כל יום וגם לא כל שבוע. לא כמות מטורפת של פריטים וגם לא בכל כך הרבה כסף (וכן, ברור לי שהכל יחסי) – ועדיין, אני קוראת לעצמי בולמית קניות, מהסיבה הפשוטה שאני לא באמת קונה כי חסר לי משהו, אני קונה בשביל הכיף, בשביל לחדש, בשביל להרגיש שאני נראית טוב יותר.
כתבות נוספות:
לא מזמן, חברה טובה שלי חזרה מפריז. רגע לפני נסיעתה היא הבטיחה לי שהיא לא מתכוונת לקנות כלום - "אני בגמילה", הצהירה. כשהיא חזרה שאלתי אותה אם היא הצליחה לעמוד ביעד. "לא קניתי כלום", אמרה לי בצורה נחרצת", ממש כלום. רק 3 זוגות נעליים וחליפה אחת ממש יפה ואיזה טופ הורס, שאני חייבת להראות לך. אבל חוץ מזה, כלום"!
נובמבר הוא חודש שכולו קדחת קניות. רק סיימנו את שופינג IL וכבר בא עלינו לטובה יום הרווקים הסיני, בלאק פריידיי, סייבר מאנדי וכו'. אנחנו מוצפים בפרסומות, במיילים ובהודעות על מבצעים חסרי תקדים (אם אפשר לקרוא ל-10% הנחה משהו חסר תקדים). בחדשות מדווחים לנו מה כדאי לקנות ואיפה, וכמות הלחץ המופעל עלינו לקנות הפך להיות בלתי סביר בעליל. עם יד על הלב, כמה אנשים יכולים לעבור את החודש הזה מבלי באמת לקנות משהו?
המפיקה ואשת העסקים אירית רחמים חשפה לפני כשבוע את ההתמכרות שלה לקניות. כמות הבגדים שהיא הוציאה למכירה (ואני סופר מתבאסת שלא הוזמנתי) היתה באמת מטורפת. חלל עצום של בגדי מעצבים, שנחטפו כמו לחמניות חמות מהתנור על ידי נשים, שיש להם כמות מטורפת של בגדי מעצבים. היא, לפחות, כבר מודעת לעצמה ומנסה להפחית רכישות.
בעגה המקצועית קוראים לזה "אוניומאניה" - התמכרות לשופינג, ובתרבות הנוכחית כולנו קצת חולים בזה. אין ספור מאמרים נכתבו על הסיבה למה כולנו קצת חולים בה, ועל קצת המזלג, הנה כמה מהסיבות:
1. תרבות האינסטגרם, הסלפי והלייקים
אנחנו לא יכולים ללבוש בגד שיופיע פעמיים בפיד שלנו. את הדבר הנורא הזה מזינה גם התקשורת, שיורדת על סלבס שנצפים באירועים לובשים את אותו הבגד. הזלזול במי שנתפסה לובשת את אותה שמלת גאלה לשתי גאלות שונות או במי שלובש את אותו הג'ינס בכל מסיבה מעבירה מסר ברור – למחזר זה להיות קמצן. למחזר זה להיות לא מעודכן. ואנחנו צריכים להיראות במיטבנו בתמונות, שונים מתמונה לתמונה ואם אפשר גם לתייג את המותגים, אז בכלל נגרוף פה אקסטרה עוקבים.
2. האופנה המהירה
האופנה היום היא מה שנקרא - "האופנה המהירה" (fast fashion), אופנה זולה ונגישה. כל טרנד שתראו היום על מסלולי תצוגות האופנה תוכלו לרכוש בזול על ידי חברה שתחקה אותו. חברות אופנה ענקיות מוציאות קולקציות שונות מדי שבועיים – זה גורם לנו לרוץ ולראות מה פספסנו כל הזמן, ונותן לנו את הבטחון שאם נקנה אצלם נהיה ייחודים.
3. דופמין
חווית הקניה מעוררת אצלנו תחושת סיפוק ושלמות רגעית שמגובה בכימיה. מחקרים מראים שבזמן קנייה משתחרר אצלנו דופמין, אותו הורמון ומוליך עצבי שאחראי, בין השאר, על תחושת העונג. כמה זמן נשארת אותה תחושת עונג? אצל אחד חמש דקות, אצל אחרת שבוע – זה כבר אישי. הקניות זמינות, קלות ואין תחושה טובה כמו להתרגש מחבילה חדשה שמגיעה הביתה. אנבוקסינג כבר עשיתם היום?
4. אנחנו הבגדים שאנו לובשים
אנחנו מאמינים שמה שיש לנו מעיד על עצמנו. הבגד שאנחנו לובשים או הנעל שאנחנו נועלים מספרים לעולם כמה אנחנו שווים, מי אנחנו, ואיך אנחנו בוחרים להציג את עצמנו לעולם.
אם ההורים שלנו היו חסכנים וקנו רק כשהיה באמת צריך – הרי שהדור הצעיר מצא עוד דרך למרוד. אנחנו לא קונים כי אנחנו צריכים, אלא כי אנחנו יכולים. וביננו, זה הבילוי האולטמטיבי.
אין לי ספק שלטור דעה אחד אין באמת יכולת לשנות ושהתוצאות ההרסניות לסביבה של תרבות הצריכה המוגזמת הן ברורות לחלוטין. אבל, אם הגעתם עד לכאן בקריאה, קחו מפה רק כמה נקודות למחשבה, שאני מתכוונת ליישם בעצמי:
1. אסור לנו להימדד על פי מה שאנחנו לובשים. בטחון עצמי מגיע מבפנים ולא מהטייץ החדש של לולו למון.
2. תפסיקו להעיר לטובה ולרעה לסובבים אתכם בנוגע ללבוש שלהם. אם נוריד את הלחץ של מה הסביבה תחשוב עלינו, נקנה פחות. לא חייבים בכל מפגש חברי לשאול מאיפה יש לך את זה? כמה עלה? אגב, על הדרך – אולי נפסיק גם עם ההערות על המשקל?
3. הוציאו את עצמכם מכל רשימות הדיוור של מפרסמים למיניהם. הפיתוי לקנות ייקטן.
4. אל תפסיקו לקנות, זה לא ריאלי לצפות את זה מעצמכם, אבל עשו לעצמכם חוק קטן אחד – על כל פריט שאתם קונים, אתם תורמים פריט אחד מהארון – ככה תחשבו פעמיים לפני כל קניה.
5. רגע לפני שאתם לוחצים על אישור סל הקנייה שלכם תעשו סיבוב בבית – הכינו לעצמכם כוס קפה, תראו פרק באיזו סדרה בטלוויזיה. לפעמים, כשרגע מחכים הדחף עובר. וכן, לפעמים הוא לא... וגם זה בסדר – כל עוד זה במידה.