בין אדריכלות למבנה
ביקור במבנה בשרון, שלצד היותו בית מגורים פרטי, משמש גם כהצהרה על אדריכלות לבנה, נקייה וחפה מקישוטיות מיותרת
האדריכל הגרמני מיס ואן דר רו, מאבות הסגנון המודרניסטי, הוכיח כבר שאדריכלות טובה אינה עושה בהכרח בניין טוב. מרבית המבנים שתכנן עוררו בזמנם מחלוקת, בעיקר בשל ה"חסכנות" בפרטים שאפיינה אותם. מרביתם הפגינו מצד אחד שקיפות, המאפשרת למתבונן מבחוץ לחוות את תבונת המבנה, ומצד שני הציגו חללים מופשטים המשדרים אנונימיות באופן מופגן.
הבית המוצג כאן, בית פרטי באזור השרון בתכנונו של האדריכל פיצו קדם, נחשב בעיני בעליו כאידיאלי. הבית אינו משדר צעקנות מיותרת כלפי הסביבה. עם זאת, משהו בצורך הכמעט-אובססיבי של הבניין להימנע מקישוטיות וליצור חלל נקי מכל פרט "ביתי" מקובל כמו צבעים, רהיטים, דלתות ומקרר, עלול לעורר מחלוקת אצל רבים.
בהתרסה המופגנת הזו של הבניין יש מידה לא מבוטלת של תעוזה. לצד היותו הצהרה אדריכלית, קיומו כבית פרטי חושף את המבנה לביקורת, אם בנושא חומרי הבנייה, החיבור המוקפד ביניהם או המקצב המבני. בהתאם לכך ראויים לתשומת לב מדרגות המתכת, הניצבות כפסל סביבתי בתוך תיבת זכוכית, רצפת הבטון המוחלק, ופרטי הנגרות המוסווים בקירות ואינם מבדילים בין ארונות לדלתות. כל אלה מובלטים על ידי משחקי אור וצל ביום, באמצעות אור טבעי החודר דרך הרפפות, ובשעות החשיכה באמצעות תאורה מתוכננת, המעניקה לכל פרטי האדריכלות את תשומת הלב הראויה.