הדשא של השכן ירוק יותר?
הגשמתם את החלום לבית עם גינה או לפחות איזו ערוגה? לכו על דשא, ירוק תמידי במרחק נגיעה מדלת היציאה
החלום הישראלי על בית עם גינה, ובשפה נדל"נית "בית צמוד קרקע", נטוע עמוק בהיסטוריה של העם היהודי הנודד: 12 השבטים שהתהלכו בארץ וחיו בה, דנו ביניהם וקבעו נחלה לכל שבט ושבט ואף את החלק שירשו צאצאיהם. איש תחת גפנו ותחת תאנתו, רצוי בלי שכנים "דלת מול דלת", בלי סתימות משותפות בביוב, עם מרחב משחק לילדים, נוף ירוק מהחלון ויציאה פרטית לחצר שהיא רק שלך.
החלום הישראלי על בית עם גינה הוא כה נכסף, שבבתים משותפים רבים בישראל ניתן לראות כיצד דיירים המתגוררים בקומות הקרקע ניכסו לעצמם חלקה מהרכוש המשותף והצמידו אל דירתם את חלק החצר הקרובה אליה במעין "מובלעת ירוקה". משפחות רבות בישראל עושות את דרכן בימים אלה דרומה לנגב כדי לממש את חזונו של הזקן (לא בן גוריון, אלא שמעון פרס) ולהקים במינימום משאבים ובמקסימום תמיכה ממשלתית את בית החלומות המשקיף לא רק אל חצר פרטית אלא גם אל מרחבי הנגב. וכמו שאומרת הזוגה הצעירה בפרסומת: "ויש גם גינה". גם רכבת ישראל תרמה בשנים האחרונות למימושו של החלום באמצעות מערך הרכבות שלה, והיום הרבה פשוט לשתות את הקפה של הבוקר על הספסל בגינה בבית בכפר, ולהגיע בתוך פחות משעה אל העבודה במרכז הארץ.
תרגילי קרקע
בהנחה שהצלחתם להגשים את החלום לבית עם גינה, הקדישו מחשבה לאופי הגן שתרצו, סגנונו, בחירת המרכיבים, הצמחים, הכדים ושאר אלמנטים דקורטיביים. סגנון אחיד ושימוש בחומרים ובמספר מוגבל של צבעים לאלמנטים השונים יחזקו את אופי הגן ויעצימו את תחושת גן העדן שלכם.
יש כמה דרכים עיצוביות שבהן תוכלו להתענג על חצר ביתכם הצנוע. לפני שתקימו את גינת החלומות שלכם והרבה לפני שתזמינו את הגנן לשתילת הצמחים, השיחים והפרחים, עליכם לעבור את שלב הריצוף והחיפוי לגינה. תוכלו לבחור בריצוף וחיפוי באמצעות לוחות דק, שמגיעים במגוון רחב של עצים: אורן, ארז, מהגוני, אגוז, אקליפטוס, אדני רכבת, איפאה, ג'טובה, אירוקו ועוד. יש לזכור כי משטחי חוץ מעץ חשופים לנזקי מזג אוויר, שמש חזקה ושינויי טמפרטורה ולחות ודורשים תחזוקה של ליטוש ושימון העץ, לפחות אחת לשנה, וזאת על מנת לשמור על העץ לאורך זמן ולמנוע את התבקעותו והתייבשותו.
אפשרות אחרת היא לרצף את הגינה ממש כאילו היתה מדרכה במרצפות אבן מסוגים שונים, באבן כורכר או אבן צפחה, אבן ים, אבן ג'ומעין, אבן בזלת, ואף משטחי בטון צבעוני, קרמיקה, חלוקי נחל ועוד אפשרות אחרונה, הכי ירוקה שיש, שעליה נתעכב בשורות הבאות, היא מדשאה בחצר הבית.
אמריקה ומפלס הכנרת
שוו בנפשכם: בית נחמד עם דשא רחב ידיים סביבו, ילדים רצים ומשחקים על המדשאה, רחש ריסוס הממטרות כפסקול רקע, וקשת שנוצרת משבירת האור על מניפת הממטרה. פסטרוליה בשלמותה במרחק נגיעה. ואכן, דשא הוא רצף של ירוק תמידי בחצר, מקום שאפשר לדרוך, להתגלגל, לשחק, לנפנף ולהרגיש קרוב לאמא אדמה ממש בית.
ה"שם הרע" שיצא לדשא קשור לעובדת היותו שתיין מים רציני, וכאזרחים טובים המודעים לכך שמפלס הכנרת בירידה תמידית, אנו צריכים להביא את העובדה הזאת בחשבון. מצד שני כדאי לדעת כי ביישום נכון של ההשקיה מבחינת כמויות המים ומועדי ההשקיה, צריכת המים של צמחי הדשא עשויה להצטמצם עד כדי השתוות עם הצריכה של צמחי גן אחרים.
כדי שהדשא שלכם יהיה ירוק תמידי תצטרכו להעסיק גנן או לטפל בו בעצמכם. או אז תצטיידו במכסחת ותרגישו שהגשמתם לא רק את החלום הישראלי אלא גם שפיסת אמריקה נחתה בחצר ביתכם. טוב לא הכל ורוד בירוק הזה, הטיפול בדשא הוא הרבה יותר מאשר איסוף עיתון הבוקר תוך כדי כיסוח. כן, הטיפול מצריך ציוד לא זול, מערכת השקיה טובה וגם מקום אכסון עבור כלי העבודה. אבל אם אתם בראש דשא, גם את המכשלה הזאת, סביר להניח, תעברו בשלום.
של נעליך מעל רגליך
נחזור להתחלה, אחרי שהחלטתם ש"הולכים על דשא", ותתפלאו, דווקא אפשר לדרוך עליו, עליכם לבדוק לאיזה מטרה צריכים אותו: האם עבור פינה קטנה למשחקי ילדים, למילוי חלל מסוים בחצר או כמשטח רחב כדי שבעתיד תוכלו לחגוג אירועים בחוץ?
השלב הבא הוא שלב בחירת סוג הדשא: כמו שלא הייתם קונים מזרן מבלי לשכב עליו קודם ולבדוק איך זה מרגיש, כך גם עם דשא. הקדישו זמן לנושא וכן, צאו לבדוק דשאים. בידקו במשתלות, נסו את הדשא של השכן, של חברים וגם את זה של הפארק. שלו נעליכם מעל רגליכם והלכו יחפים עליו. דוקר לכם מדי? חפשו סוג אחר.
שני סוגי דשא נפוצים בישראל: "סופר אלטרו" הוא הסוג הנפוץ ביותר, עם מגע רך ונעים ועמידות סבירה למזיקים ופטריות. החיסרון היחידי שלו הוא שהוא מצהיב בחורף ובשל חוזקו הוא מתחפר חזק באדמה ואף פולש אל ערוגות אחרות בגינה. לתופעת הפלישה יש פתרון בדמות קוטל עשביה. הסוג אחר הוא דרבן גרס, דשא איכותי, עמיד למחלות ומזיקים שנשאר ירוק כל השנה, ממלא שטחים בנקל ושלא כמו האלטרו, הוא בעל שורשים חלשים ולכן קל מאוד לעצור את פלישתו לערוגות אף בטיפול ידני ללא צורך בהדברה. החיסרון היחידי שלו הוא בעובדת היות דליל, ואם נופלים עליו, בהחלט מרגישים קרוב לאדמה. לכן, אם אתם מתכננים מגרש קטרגל בחצר, ותרו עליו.
מעבר לאלה, כיום מצויים בשוק הדשא כשישה זנים מסחריים שניתן להתאימם לתנאי האקלים, למטרות השימוש במדשאה ולרמת האחזקה שאתם מוכנים להקדיש לשם קבלת מדשאה יפה.את הזנים ה"חמים" הללו מרבים ביחידות צמחיות כגון: שלוחות דשא, שתילים, מרבדיות ומרבדי דשא. לא נתייחס לזני דשא "קרים" שמרבים אותם מזרעים וברובם הגדול אינם מתאימים לתנאי ארצנו.
ראש דשא
אם החלטתם להפשיל שרוולים ולוותר על שירותי גינון מקצועיים, כדאי שלפחות תתייעצו בהם. תנאי ראשון ויסודי להצלחת המדשאה הוא עיבוד הקרקע המיועדת לשתילת הדשא. זה כולל הפיכת הקרקע לעומק 30-20 ס"מ לפחות, זיבול השטח בקומפוסט מובחר, עיבודים נוספים לפירור הרגבים ויישום הקומפוסט לתוך הקרקע, יישור, החלקה והידוק פני השטח לקראת הנחת מרבדי הדשא – השתילה.
תנאי שני וחשוב מאוד הוא התקנת מערכת השקיה קבועה שתכסה את כל השטח בכמות מים אחידה. חשוב שהתקנת המערכת תעשה על ידי אנשי מקצוע (כותבת שורות אלו התייעצה עם מומחי משתלת גבעת ברנר), שמתמחים בכל הקשור לכמויות המים הנדרשות, לחפיפה מושלמת בין ממטירים ופיזור מיטבי של המים על פני השטח. תנאי שלישי הוא התאמת זן הדשא לתנאי האקלים השוררים באתר השתילה. כאן מדובר בכמות הקרינה היומית (שעות שמש ישירה) על פני השטח, בטמפרטורות קיצוניות (במיוחד אירועי קרה) ובסוג הקרקע, זו הקיימת וזו שתשמש כאדמת מילוי.
על פני השטח המוכן (מעובד, מזובל, נקי מעשביה, מוחלק ומושקה), מניחים את מרבדי הדשא כפי שמניחים מרצפות, או שותלים את השלוחות, המרבדיות או השתילים. עם גמר ההנחה, מהדקים את הדשא במעגלה (חבית מלאה חציה במים), ונותנים השקיית "הנחתה" ממושכת. בשבוע שלאחר מכן, דואגים באמצעות השקיות קצרות לשמור את השתילים או המרבדים והקרקע מתחתיהם במצב לח. מדשנים ומדברים על פי הוראות היצרן והמשתלה. אז מי אמר שהדשא של השכן ירוק יותר?