מה יוצא ממגהץ ומאוורר?

אי שם בדרום הארץ, בין אופקים לרהט, נמצאת המזבלה הלאומית דודאים. ערימות והרים של פסולת ביתית מתקיימים להם בדרומה של המדינה, בית קברות לחפצים שנס ליחם, מוטלים כאבן ללא הופכין, לאחר שבמשך שנים רבות קישטו את בתינו ושימשו אותנו בחיי היומיום: קומקומים, טלפונים, מכשירי חשמל שונים ומחשבים, לצד בגדים ישנים, בקבוקים ריקים ושאריות מזון. מה קורה עם כל הפסולת הזאת, לאן הולכים הקומקומים והטלפונים הישנים? עבור רוב הבריות, הם נעלמו כלא היו, אך יש מי שיודע לקחת את מוצרי העבר, תוך רצון לייצר חיים ומשמעות חדשה למוצרים שכבר איבדו את ערכם הפונקציונלי ולהפוך אותם למוצרים אוריגינליים. כאלה הם ינון ודנית שמחי מסטודיו גרובי, שהציגו לאחרונה את עבודותיהם בגלריה פריסקופ, בתערוכה "לאן הולכים קומקומים אחרי שהם מתים?".

בסטודיו "גרובי", שמקדם עיצוב עכשווי, מתמודדים עם מוצרים מן העבר. המעצבים עוסקים בפירוק ובהרכבה מחדש של מוצרים תוך הנצחת הזהות המקורית עם "טוויסט", ואגב כך מביעים גם ביקורת על המרדף חסר המעצורים אחרי החדש והפלאי.

זוג המעצבים - הוא בוגר בית הספר לעיצוב ויטל, שהתפתח כמודליסט בחברה לבניית מודלים ואבות טיפוס לתעשיה, והיא שבאה מתחום האמנותי - מפיחים חיים חדשים במוצרים "מתים", תוך הבעת ביקורת הומוריסטית לתרבות הצריכה אבל גם עם סוג של הנצחה לערכו האלמותי של עיצוב נכון, עיצוב שניתן להערכה גם ללא הייעוד המקורי שלשמו נוצר האובייקט.

מפרקים ומרכיבים מחדש

כיצד יוצרים מוצר חדש, שימושי ומפתיע מפסולת שהושלכה לרחוב? בשלב ראשון אוספים אנשי "גרובי" את החומרים - כולם מוצרים שנזרקו לזבל, ולאחר שיש בידיהם כמות גדולה של מוצרים, הם מתחילים בעבודת התאמת הגופים זה לזה כדי שייצרו יחדיו את התוצאה האמנותית הראויה והמפתיעה. מתוך אינספור קומבינציות ובמקרה של העבודות המוצגות כאן, נבחרו גופים וחפצים מהם הרכיבו המעצבים כעשרה גופי תאורה שונים.

בשלב השני בתהליך העבודה הוצא המנגנון הפנימי של כל גוף וגוף והוא נחתך והודבק לגוף שני ולפעמים לשלישי באופן שנקודות החיבור לא ייראו והצורה החדשה תיראה הומוגנית וזורמת. בשלב השלישי חיברו המעצבים בתוך הגופים את התשתית לנורות וניסו להתאים לכל גוף את סוג הנורה וסוג התאורה שיתאימו לו (נורות ליבון, הלוגן ופלורוסנט).

בשלב הבא טושטשו סימני ההיכר מהגופים המוכרים מהחברות השונות ובעזרת חומר פחחות המשמש את תעשיית הרכב, צבע יסוד והרבה ליטוש, החלה עבודת הפיניש. השלב הסופי היה הצביעה. גם הצבע שבו השתמשו משמש לתעשיית הרכב.

הבחירה בצבע הלבן, מסבירים המעצבים, נובעת מהרצון לאחד את המוצרים וליצור גוף תאורה חדש בעל אופי שונה, מבלי שיהיה מזוהה עם מותג זה או אחר. בחירת הצבע הלבן מאפשרת לצרכן ליהנות ממוצר הכלאיים ומהאסתטיקה החדשה שלו, שאינה דומה כלל למוצרים רגילים שאותם הוא מכיר.

והתוצאה: גופי תאורה חד פעמיים שמהווים מוצרי כלאיים חסרי צבע, שהושקע בהם מאמץ לעיצוב נכון ופונקציונלי, המיוצרים בסדרות קטנות או one-offs, עשויים, כאמור, בעבודת יד, וזאת גם הסיבה ליוקר המחירים. אמנם לא כל אחד יכול להרשות לעצמו אך שוחרי אמנות שמעריכים מקוריות ודאי ישמחו להציב בבית ולהתגאות בפריט ישן-חדש שכזה.