האומן והאשלייה
מסתבר ששיטת האומן והשוליה זה לא מושג ארכאי שפס מהעולם לפני מאות שנים. בסטודיו ברזין-שוהם לאדריכלות פנים מאמינים שעדיין לא נמצא תחליף ראוי להתנסות מעשית ויומיומית באָטֶלְיֶה של בעל המקצוע
החלל המעוצב בחמימות של סטודיו ברזין-שוהם שוקק חיים. בין קירות הבניין התל אביבי מתחילת המאה הקודמת הטלפונים זורמים, תלמידים נעים בין החדרים עם שרטוטים, ובכיתת הלימוד המכונה "הפעוטון" בונים מודלים בניחוח דבק. גם הפגישה עם בעלות הסטודיו- ברברה ברזין ורקפת שוהם- מתקיימת בלב ההמולה והעשייה.
ברברה ורקפת נפגשו לפני 26 שנים כסטודנטיות צעירות ב"סדנא לעיצוב ואדריכלות". אחרי הלימודים דרכיהן נפרדו לכמה שנים וכשנפגשו שוב, הפעם כשתי אדריכליות פנים מנוסות ומצליחות, הן הפכו לשותפות מקצועיות ולחברות טובות. ביחד הן ריכזו מגמה לעיצוב פנים בסדנא, וביחד הקימו בשנת 1998 משרד לאדריכלות פנים שהוא גם סטודיו לימוד ייחודי בשיטת האומן והשוליה הקלאסית. רקפת: "זיהינו צורך חזק מאוד, נישה שמחכה לנו מבחינת היכולות הנדרשות ומבחינה אידיאולוגית. הסטודנטים חוששים ממה שמחכה להם אחרי הלימודים ורובם יוצאים בלי ידע מעשי להתנהלות מול הגורמים השונים בעולם האמיתי. בשיטת השוליה התלמיד חווה את התחום כפי שהוא ביום-יום. בעיה נוספת שזיהינו היא שלימודים רגילים נמשכים מעל ארבע שנים. בנינו תוכנית שמבדילה בין העיקר לטפל ונמשכת שנה וחצי, כולל התמחות. מצאנו את הנוסחה לרכז את הלימודים ולהפוך אותם ממי קולון לפרפיום, לתמצית של הבושם".
ברברה ורקפת מסתובבות ברחבי הממלכה שלהן בלי שמץ דיסטנס: מחבקות, מלטפות ועונות לשאלות בסבלנות. החלוקה המקצועית ביניהן ברורה: ברברה ממונה על הצד הטכני, רקפת על הצד התכנוני אומנותי. בחלוקה האימהית בין רקפת השלווה והחייכנית לבין ברברה השוצפת והנחרצת, די ברור מי מהן היא 'השוטר הרע'. ברברה מחייכת לשמע ההבחנה: "אנחנו משלימות זו את זו אבל בעיניי 'שטיפה' קטלנית ומשפילה נובעת מהאגו של המורה. אצלי גם ביקורת קשוחה היא ביקורת בונה".
כנשים, האג'נדה שלכן היא גם פמיניסטית?
ברברה מתגעשת: "פמיניזם זה קשקוש!! הוא נחל כישלון חרוץ במערכה הכי חשובה- התמיכה באמא עובדת. הנשים היום בדילמה מטורפת לבחור בין קריירה למשפחה ולהיות מושלמות בכל דבר. אני אם חד הורית והגעתי לאן שהגעתי בזכות מערך תמיכה ועזרה מהמשפחה. אנחנו תומכות באמהות באופן עקרוני: אם מישהי לא באה כי הילד חולה נעשה לה שיעור פרטי, ונעשה אותו בשמחה".
הלימודים בסטודיו מתחלקים לשני שלבים ונערכים בקבוצות קטנות ואינטימיות. שלב ההכנה וההכשרה נמשך כתשעה חודשים ונלמדים בו הכלים הראשוניים לשרטוט טכני ולהמחשה גרפית. התלמידים מְתרגלים תכנון גופים קטנים מתוך הפרויקטים השוטפים של המשרד. ברברה: "אצלנו לא מעצבים פרויקטים דמיוניים ומופרכים לשם היצירתיות. מבחינתנו היצירתיות מתבטאת באופן החשיבה, ביכולת להסתכל על כל דבר מחדש כאילו לא נעשה קודם, לא במשפטים כמו 'ראית כבר כזה דבר?' או 'מה הולך היום? סטודנטים מפחדים מכל שינוי בתוכנית וצריך ללמד אותם שזו הזדמנות לצמיחה של הפרויקט. אנחנו גם מאמינות שמורה טוב נותן לתלמידים שלו לעשות טעויות קטנות, ככה מפנימים".
השלב השני בלימודים, שלב ההתמחות (כיתת אומן), נמשך כשבעה חודשים וכולל עבודה מעשית בתכנון ובליווי פרויקטים שוטפים של המשרד מול לקוחות אמיתיים, פתרון בעיות בפועל, פיקוח על הבנייה בשטח והתנהלות מול בעלי המקצוע השונים. רקפת: "אנחנו מלמדות איך לדבר עם הלקוח, בעלי המקצוע והקבלן, איך להתמודד עם גביית הכספים - דברים שלא מלמדים במוסדות האחרים. אנחנו מכשירות דור חדש של מעצבים להיות 'איש של אנשים' ולזכור שהמקצועיות לא מופרדת מהאדם".
בסטודיו יכול ללמוד כל מי שמתעניין בעיצוב פנים ומוכן לתקופת לימודים אינטנסיבית. ברברה: "אפשר לפלח את התלמידים שלנו לאלו שעשו תעודה בשביל ההורים ואז החליטו להגשים חלום בשביל עצמם; לאלו שלא מחפשים פרנסה בתחום אלא העשרה ומימוש עצמי; ולאלו שלא יודעים מה הם רוצים לעשות והתחום נראה להם סקסי ואמנותי. בסוף הלימודים התלמיד מקבל תעודה בהתאם להשקעה שלו- 'עמד בכל המטלות בהצלחה' או 'התלמיד שהה במוסדנו'. אין ציון, מה שחשוב זה תיק העבודות. בינינו, מי שמחפש מעצב לדירה שלו יבחר בבוגרת טכניון מצטיינת ונטולת ניסיון, או במעצבת עם תעודת סיום ותיק עבודות עשיר?"
אטרקטיביים ככל שהלימודים בסטודיו נשמעים, יש להם גם כמה חסרונות: הם מתקיימים בבוקר ואינם מאפשרים עבודה במקביל, בסופם אין תעודה מוכרת כמו במוסדות האחרים, והסטאז'רים לא מקבלים שכר על עבודתם בתקופת ההתמחות. התלמידים בטוחים שהתמורה שווה את זה. עומר תל אור: "הסטודיו הוא מקום בונה ביטחון. מקבלים פה כלים לחיים, לא רק כלים מקצועיים. ברברה ורקפת מציבות לך מראה ואם באת ללמוד אתה רק מתעצב".
אתן מכנות את עצמכן "אדריכליות פנים", מה ההבדל בין זה לבין אדריכל ומעצב פנים?
ברברה: "האדריכל מתכנן את הבניין עצמו, המעטפת, והמעצב אחראי למה שיש בפנים: הקירות והתקרות, הריצוף, התשתיות, החומרים, הצבעים, השילובים. האדריכל פרנק לוייד רייט (Lloyd Wright) אמר שעיקר הבניין זה הפנים שלו. הבית צומח מבפנים החוצה. המעצב צריך לשלב בין ראייה אומנותית וראייה פרקטית-טכנית. אנשים מדמיינים עיצוב פנים כהתעסקות קלילה בבדים ובצבעים, והתיקון הסמנטי ל'אדריכלות-פנים' בא כדי להבהיר שמדובר במקצוע הרבה יותר רציני מזה".
מי המתחרים שלכן?
ברברה מכריזה בגאווה: "אין כאלה! כדי להתחרות בנו צריך לפחות עשרים פרויקטים שוטפים בכל רגע נתון, ואין מישהו שעושה את הדברים כמונו כדי לאפשר את זה. לא כל דבר אפשר לשבט וטוב שכך".