ליהיא לפיד נזפה בי • תמיר זוהר

אני דור המעבר. הדור הזה שאחריו כולם נולדו עם סמארטפון בתוך היד. את המחשב גיליתי איפשהו בכיתה ד' והוא שינה את חיי. את המייל הראשון שלי שלחתי בגיל 13 ושנה אחרי בגיל 14 פתחתי את תיבת המייל הפרטית שלי, שמלווה אותי עד היום. הדור שלי גדל לתוך מציאות שבה האינטרנט היה עדיין משהו שצריך להתחבר אליו, משהו שהוא לא מובן מאליו. ואם לדור שבא לפני לא היה אינטרנט כלל, הדור שבא אחרי, הדור של היום, תופס אינטרנט כמו שאני תפסתי חשמל. מבחינתם זה ברור שבכל מקום שנגיע אליו, תהיה אפשרות להתחבר לאינטרנט.

כתבות נוספות

• קציצות אפנדציט, מדרגות נעות וקוסם צבאי
• מוכרים לנו מפעם: מאיפה אנחנו זוכרים את השורדים החדשים?

אני מדבר איתכם על ימים בהם כבר הייתה לנו כאנושות את היכולת לשלוח דוא"ל, אבל הפוביה מטכנולוגיה הייתה כל כך גדולה, שהעדפנו לשלוח פקס. אני מדבר איתכם על ימים בהם אנשים הכניסו לתיק פלאפון בגודל של מקלדת מחשב, ועוד העיזו לקרוא לדבר הזה פלאפון. אתם קולטים? אנשים הלכו עם מקלדת בתוך התיק וחשבו שזה פלא. אלו היו ימי הזוהר של הטכנולוגיה, ימי הפקס, התקליטורים וחשבון סלולר במחיר שהיה שווה באותם ימים לשכירות בחדרה והסביבה.

בשנת 2007, הטכנולגיה הגיעה גם לתחום הלוהט של עיתונות הנוער. אל ״ראש1״ ו״מעריב לנוער״ מצטרפים שחקנים חדש - "וואלה! Zone" ו"ג׳נענע" (שלימים עוד יהפוך ל״נענע 10״ ומשם להתאחד עם האתר שבו אתם גולשים ממש עכשיו). מדורי הנוער החדשים, הצעירים, הפרועים, הגזעיים, התוססים ואני כמובן רציתי להיות חלק ממועדון של "המקובלים באינטרנט", לכן התחלתי בכתיבת אייטמים לאתרים. בזמן שאחרים היו מתחילים עם בנות, אני הייתי יושב על ספסל עם Nokia N95, ובורח לחדר מחשבים אחרי שהעורך שלח לי SMS שהטור פורסם. הסתנוורתי מההתרגשות של להיות מרוח על עמוד הבית של האתר.

 

אחרי כשנה בה פרסמתי לא מעט אייטמים במדורי הנוער, חשבתי שהגיע זמני לעלות לליגה של הגדולים - ולכתוב טור שבועי במקומון ״ידיעות השרון״. כדי להגיע לזה, החלטתי לנסות את מזלי ולשלוח את האייטמים שכתבתי לאישה אחת, שכבר באותה תקופה החזיקה בטור חזק ופופלארי בעיתון - מי שכיום מכהנת כגברת הראשונה ואשת ראש הממשלה, ליהיא לפיד.

במייל הגורלי ניסיתי להרשים את הגברת לפיד וצירפתי טורים ציניים, מפולפלים ושנונים, כאלה שהנחתי שהיא מאוד תאהב, בצירוף כותרת מייל מבריקה שקשה להתעלם ממנה - ״ערב טוב ליהיא״. זהו, מבחינתי הדרך שלי לפסגת העיתונות הבוגרת סלולה. אני מניח שהטור שאתם קוראים עכשיו לא היה נכתב אם לפיד לא הייתה עונה לי. ואז זה קרה - אני בן ה-17 קיבל בחזרה, מכתב נזיפה. נזיפה נזיפה - לא פחות מזה.

 

באישורה כמובן, החלטתי לפרסם אותו היום, כאן, עם טשטוש קל שאני ערכתי.

"תמיר שלום.
קיבלתי את המייל שלך, ואמרתי לעצמי שאעבור קצת על הכתבות שלך, ואז אעביר אותן הלאה, בצירוף המלצה קטנה, לעורכים שלי ולעוד עורכים שאני מכירה.

אבל אז קראתי את הכתבות, ועכשיו אני בבעיה. יכולתי לשתוק, אבל אני לא מוכנה להתייחס אליך כאל ילד בן שש עשרה וקצת ומרגישה חובה לנהל איתך דיון אמיתי ומשמעותי על כתיבה. כתיבה כמו שאני רואה אותה. לא הייתי מנהלת איתך דיון אם לא הייתי חושבת שאתה יודע לכתוב. ואתה יודע לכתוב. ואפילו יש לך כישרון. הרבה כישרון.

אבל לי היה קשה מאוד לקרוא אותך [...] אני אולי קשישה שלא מבינה כלום, ובהחלט לא מאגניבה כמו שאתה, אבל לא יכולתי שלא להיחנק. להיחנק מכמות הרוע, הציניות, האכזריות, ומהקלות הבלתי נסבלת שבה אתה מעליב. האם ניסית לחשוב על X ומה היא מרגישה שכותבים עליה ככה?

אני יודעת שאלו חוקי האינטרנט, בואו נכתוב מצחיק ומרושע על מישהו או משהו, ואז נקבל המון טוקבקים. זה קל. זה בייחוד קל כשאתה יודע שלעולם לא תפגוש את האנשים האלה, וגם אם כן אז הם לא ידעו שאתה האיש שפגע בהם. זה קל כי מעולם לא כתבו עליך ככה. כי מעולם לא בא מישהו בעל סמכות והעליב אותך."

בכל זאת, את שאר הכתבות שהיא אהבה, היא העבירה לעורך שמעולם לא התקשר אליי.

לקחתי נשימה עמוקה, עצרתי, ועברתי שוב על הכתבות ששלחתי לה.

 

לא קיבלו אותי לליגה של הגדולים במשך הרבה מאוד שנים, לפחות עד שהייתי מספיק גדול בעצמי. שנים שחשבתי לעצמי שאולי זו הקארמה מאותן כתבות שהייתי כותב כנער בהפסקות בתיכון. הרגשתי שבזמן שאני כותב שטויות - אחרים עושים דברים דברים גדולים, ובשלב מסוים העדפתי להיות בצד שעושה ופחות בצד שמסקר.

המייל הזה היה מבחינתי הפרומו למה שהאינטרנט יביא איתו 15 שנים אחר כך - מקלדות. כן, עוד מקלדות. על אף גילי, הייתי אז חלק ממועדון סגור שקיבל לידיו מקלדת שדרכה הוא יכול לכתוב אל העולם, ומי שחלק עליי הסתפק אז בטוקבקים, בחלק התחתון של הכתבה. היום - אף אחד לא מחליט מי יכול לכתוב ומי לא. רוצים לכתוב? תפדלו, אולי אפילו תהפכו לאושיית אינסטגרם ותקבלו יותר צפיות מהתוכנית הכי נצפית בפריים טיים.

הטור האכזרי, לטענתה של לפיד, שכתבתי על אותה מנחה ושחקנית מאוד מוכרת, נעלם מאז מהאינטרנט באותה קלות שבה נכנס אליו. המדור שבו כתבתי באותם ימים נסגר אחרי כמה שנים, ואיתו הלכו הכתבות. אבל ערימות הזבל שהביאו איתן הרשתות החברתיות, יחד עם הררי לשון הרע, ההשמצות והגועל שכל אחת ואחד יכולים לכתוב בהינף מקלדת - לא יעלמו לעוד הרבה זמן.

עד היום אני לא מכיר אישית הרבה אנשים שאשת ראש הממשלה היוצא נזפה בהם. אבל אם כבר נכנסתי למועדון המכובד הזה, חשוב לי לנצל את הבמה, להתנצל עמוקות ולהציע לאשת ראש הממשלה הבאה, ולאלו שיבואו אחריה - אל תנזפו באנשים מבוגרים, תנזפו בצעירים, זה יותר אפקטיבי.