פנתרות? הנשים אמנם כבשו את המצעד, אבל לא את השיח

מנתוני אקו"ם שפורסמו בשבוע האחרון עולה כי בשנה החולפת הושמעו, לראשונה בהיסטוריה של המדינה, יותר שירים של זמרות מאשר זמרים - ואם להיות יותר מדויקת, 8 מתוך 10 השירים המושמעים ביותר בישראל ב-2022 בוצעו בידי נשים.

העובדה המרעננת והמאוד משמחת הזאת, גרמה לי מייד להעלות חיוך על פניי, לשמוח ואף לחוש במידה רבה של גאווה - בתור אישה חובבת מוזיקה במדינת ישראל. בלב פתוח פניתי מייד אל רשימת השירים המושמעים, עיינתי בהם ולמדתי בנפרד כל אחד - ואני חייבת להודות שעל אף חג האור המתוק והאווירה המרגשת, די מהר חשכו פניי בחזרה.

כתבות נוספות

• הלוחמות השקטות: בנות הזוג של הלומי הקרב • רוני שקדי
• שתהיי לי בריאה: כל התחלואות המגדריות שטרם הכרתם.ן
• לא מילה גסה: הגיע הזמן לעשות נורמליזציה למחזור

 

והרי לכם הרשימה המלאה:
1 - אנה זק, ״לך לישון״
2 - נועה קירל (ואיתי גלו), ״פעמון״
3 - אנה זק, ״מי זאת״
4 - אגם בוחבוט, שחר סאול ונורוז, ״דובשנייה״
5 - נרקיס וליאור נרקיס, ״אחד למיליון״
6 - בניה ברבי, ״קרן שמש״
7 - נועה קירל, ״פנתרה״
8 - נונו, “cute boy”
9 - אלה לי להב ואביב גפן, ״ורוד מבריק״
10 - פול טראנק וג׳ימבו ג׳יי, ״סתלבט בקיבוץ״

 

הרשימה המרשימה והנשית ביותר הזאת בהחלט עושה שמח, ופופ הוא תמיד סיבה טובה למסיבה, אלא שברגע שמתעמקים בכל אחד מחמשת השירים המובילים הללו, אלה שאנחנו נהנים כל-כך להאזין להם ברדיו, בריצה או בבילוי משותף עם חברים - קשה שלא להבחין במחנה אחד מובהק: פאן חלול וכמעט נטול כל מידה של עומק.

״דופקים לי מבטים של 2020, וואלה באנו ליהנות אז קדימה להרים״ / ״משהו פה יצא קצת מכוער (כן)
וזה לא אני, זה לא בשבילי״ / ״אין אחד שלא מכיר ואם ת'לא מכיר אותי אז יאללה, שתה כוס מים קח אוויר״ / ״ילדה רעה של טיקטוק בואי לאבויה, לא מתאמצת לא אכפת כמה צפו בה״, הן כמה שורות מהשירים הכי בולטים שהיו השנה.

באמת שאני לא רוצה להיות ה״פארטי פופרית״ הזאת שמחרבת את השמחות ומוציאה את האוויר. אין שום ספק שהבנות האלו מוכשרות, עובדות קשה ומצליחות לא סתם - המעמד שלהן מגיע להן, העם הצביע להן באוזניים ואמר את דברו. מה גם שרבים וטובים לפניי אמרו ש״אין דבר כזה פרסום רע״, ואולי באמת קידום של נשים בחברה יכול להיעשות גם בדרך קלילה וכייפית, ולאו דווקא באמצעות שירה כבדה ומעמיקה.

עם זאת, הייתי רוצה להעלות אפשרות נוספת, אולי נאיבית ותמימה - אבל כזאת שחייבת להישמע, לפיה אולי אפשר בכל זאת גם אחרת. כי הייתי שמחה יותר אם נשים היו מרגישות בנוח בשנת 2022 לשיר שירים עמוקים יותר, מתוך נבכי ליבן - ואם אפילו היו מצליחות להתפרסם ולקבל קול והערכה דרכם. כן, עם כמה שאני אולי נשמעת טרחנית ומבוגרת - הייתי מעדיפה שגם בימים אלה, בדור האינסטנט של הטיקטוק, היינו מסוגלים ליהנות משירים עם תוכן, ממילים עם משמעות.

אולי אני משוחדת בתור יוצרת, אולי אני רואה את זה אחרת ככותבת - אבל בעיניי יש חשיבות גדולה למילה הכתובה. הלוואי שבשנה הבאה הרשימה תהיה קצת יותר מנופחת, הלוואי שתהא מלאה יותר ברגש, וקצת פחות בקלילות. כי זאת לא בהכרח האמת שנמצאת ברחובות שלנו, ולמרות שזאת המנגינה שמלווה את ימינו - לא כך תמיד נראית כאן מציאותן של הנשים.