מי החליט ומתי שהפנים של הקהילה הגאה זה פורנו סוג ז'?

לאיתמר מיכאלי כבר די נמאס מהחפצת הגברים במצעד הגאווה שגורמת לו לאי נוחות כבר שנים. אז כן, צריך לחגוג את מצעד הגאווה, אבל להפסיק לשדר לעולם שהקהילה היא רק אוסף של גברים עם גוף מהמם וריק מתוכן

שאנל מקלרי עושה פאדיחות
שאנל מקלרי עושה פאדיחות | צילום: אינסטגרם
לא להשתמש
לא להשתמש | צילום: פרטי

כבר שנים שאני הולך למצעד הגאווה בתל אביב. אם קרה שפספסתי אחד בחצי העשור האחרון, כנראה שהייתה סיבה ממש טובה לכך.

לקראת כל מצעד אופפת אותי איזו התרגשות, כמו לפני אירוע שהוא כמעט פרטי שלי. כמות האנשים שצועדים ללא פילטרים וללא בושה כמי שהם, גאים ולא מתנצלים, גרמה לי להאמין שאני פשוט חייב להיות שם.


לא תמיד נהניתי בפועל. הרגשתי לא מעט פעמים שהמטרה היא טובה וטהורה אך משהו הרגיש לי לא נקי. משהו שמתפספס. לא באמת הצלחתי להבין למה נערים חצי ערומים המבליטים איבריהם רוקדים בפרובוקטיביות מעוררת אי נוחות. אבל זרמתי עם העניין, כי זה מה שהכרתי ואמרתי לעצמי שאולי זאת הדרך שלהם להביע את עצמם בצורה הטבעית ביותר.

עם השנים, הבנתי יותר ויותר שאני לא צריך להתעלם מאי הנוחות שאני מרגיש לנוכח מה שקורה במצעד. הרגשתי שאני נמצא בהפקת פורנו מאוד מושקעת שכנראה שכחה כל מטרה או ערך אמיתיים. גברים מנופפים בבליטותיהם ללא הרף הביכו אותי. האווירה הייתה אווירת הפגנת סקס זול ופחות הפגנה על זכויות.

מצעד הגאווה בירושלים 2015
מצעד הגאווה בירושלים 2015 | צילום: רויטרס

השנה התפכחתי סופית. ככל שצברתי ביטחון במי שאני כחלק מהקהילה הזאת, כך הרשיתי לעצמי לבקר יותר ויותר את העוול שנעשה בחגיגות הגאווה הראוותניות והרדודות ברובן.

השנה שבוע הגאווה הגיע וכולם החלו בחגיגות. המצעד קרב והקהילה החלה בדיאטה לקראתו. מהרשתות החברתיות ובתקשורת בכלל ניבטים חתיכים שריריים, הרבה שמח, והרבה סקס באוויר שנועדו להזכיר לכולנו שאנחנו קהילה שמקדשת רדידות.

הסרטונים לקראת אירועי הגאווה, האיכותיים בחלקם, נוטפים סקס והרבה ריק על פרצופי הנפשות הפועלות. זאת קהילה שמנסה לעשות שמח. להרים את האווירה. אבל מה שהיא עושה בפועל זה להנציח את עצמה כמושא ללעג.
מי החליט ומתי שהפנים של הקהילה הגאה היא פורנו סוג ז?

הכתבות, הקבוצות בפייס, הקליפים והפלאיירים, כולם מקבעים תמונת מצב עגומה בה הקהילה הגאה וקהילת הגייז בפרט מהללים את הכלום.

מצעד הגאווה 2013 בתל אביב
מצעד הגאווה 2013 בתל אביב | צילום: אביב חופי

הנזק שנעשה מתפיסת העולם שדוגלת בפרסום הפורנוגראפי וה-so called מפתה בכל רגע נתון, הוא נזק שגורם לאדם שנראה רגיל, עם קילו או שניים לכאן או לכאן להרגיש אוטומטית מנותק מהקהילה.

רוב האנשים ולא משנה באיזו קהילה, הם לא נערי הפוסטר של הדרעק ולא שוטפי המכוניות בוידאו של פסטיבל הקולנוע הגאה. כנראה שלעולם לא אבין על מה מנסים לחפות עם כל הנוצץ הזה ועם מכירת השקר הזאת.

הגיע הזמן שיקומו עוד קולות דומיננטיים כנגד ההחפצה הזאת, ההחפצה שמתקבלת כלגיטימית לגמרי כי בכל זאת, מדובר בגברים אז מה הבעיה. אולי הבעיה היא שאפילו יותר מהקהילה הסטרייטית, אנחנו תומכים ומייצרים קו אחד של נראות, שמשבש את התפיסה הרחבה לגבי דימוי גוף ובעיקר את התפיסה של הרבה מאוד גייז לגבי עצמם.

אז שבוע הגאווה כאן וצריך לחגוג אותו, אבל עם החגיגות אי אפשר שלא להישיר מבט אל מה שאנחנו משדרים בכל שנה מחדש. אנחנו משדרים לעולם שאנחנו קהילה שמעריצה החצנה של מיניות ריקה מתוכן וגוף מהמם לפני הכל.