דיאבלו 3: מחכים לסוף העולם
עשר שנים ממתינים המעריצים למשחק ההמשך לדיאבלו. האם יש באמת סיכוי שיצליח לעמוד בציפיות? שירה יצחקי, חברת הפורום, בסיקור אישי לגרסת הבטא
להתאהב, להיפגע, ללמוד לרכב על אופניים, להתגייס, להשתחרר, לטוס, לעבור לגור לבד, להתחיל ללמוד, לעבוד בעבודה של גדולים, ללמוד שפה חדשה, להפוך לדודה, להכיר אנשים חדשים, לבנות את הבסיס לאופי שיהיה איתי במשך שארית חיי. אלה רק חלק קטן מהדברים שהספקתי לעשות בין דיאבלו 2 ובין דיאבלו 3. אחרים כבר הספיקו להתחתן ולבנות משפחות.
קצת יותר מעשור, שזה גם כמעט מחצית מחיי, אני וחברי מחכים למשחק ההמשך. כל ידיעה של חברת בליזארד רק דוחה את היציאה, אם בכלל, רחוק יותר ויותר. עם הזמן זה הפך להיות משהו שכנראה יגיע ביחד עם המשיח. אבל יש תאריך שחרור (15.5.2012), יש אירוע השקה, יש לי משחק אספנים שכבר נרכש מבעוד מעוד, וחשוב מהכול, יש לי גישה לבטא!
לא מאכזבים את המעריצים
אין ספק שמשחק התפקידים ההמוני World Of Warcraft השפיע על בליזארד בצורה יוצאת דופן, וכנראה שהמעצב הגרפי שלהם קיבל קביעות כי המשחקים נראים דומים בצורה חשודה. הצבעים אמנם אפלים יותר והאווירה כולה משדרת מסתוריות ואלימות, אבל קשת הצבעים שומרת על גוון כחלחל בצורה שמאוד מזכירה את WoW, וזה לא מסתיים שם. מכירות פומביות בכסף של המשחק וכן בכסף "אמיתי", זירת PVP והאפשרות של יצירת חפצים, כולם שייכים ל-WoW והשתחלו לתוך דיאבלו 3. אם זה טוב או רע, ימים יגידו.
אבל לפני שהאכזבה צונחת עלינו בליזארד לא איבדו את הצפון, הם זוכרים את המעריצים של דיאבלו 2. כבר במהלך הקווסט הראשון אנחנו עוברים דרך טריסטם הישנה, שם אפשר בקלות למצוא נקודות זיהוי כמו חנות הנשק של גריסוולד, המזרקה ממרכז העיר ועוד. לכל אורך המשחק נראה Way Point מתות, שהיו שייכות למקומות בדיאבלו 2. גם את Den of Evil אפשר למצוא, בשם חדש ובמקום חדש, ואפילו לא מתוך קווסט - אבל כשטיהור המערה יושלם, היא תהפוך שוב ל-Cave המיתולוגית.
המשחק מתחיל בטריסטם החדשה, עיירה שנבנתה צמוד לחורבות העיר הישנה, כאשר מטאור מסתורי התרסק סמוך אליה. המטאור נתפס כתחילתה של נבואה אפלה המבשרת על סוף העולם. זומבים ומפלצות גיהינום מתחילים להתעורר ולזרוע פחד בין התושבים. הגיבור שלנו מגיע כדי להציל את העולם, ואם אפשר, להרוג ולקצוץ כמה שיותר מפלצות שעושות צליל מחליא כשחותכים אותן.
כל אחד והדמות שלו
הדמויות עברו שינוי משמעותי. כל אחת יכולה להיות גבר או אישה, לפי בחירת השחקן, שינוי משמעותי לחובבי משחקי תפקידים שיכלו לשחק עד עכשיו רק בדמויות מסוימות בהתאם למין. שינויים נוספים נעשו לשמות, להיסטוריה ולסיפורי החיים. יש כמה הכלאות מעניינות, אבל בסוף היום הכל נשען על אותו עיקרון בסיסי. עבור חובבי דיאבלו 2, זה מרגיש כמו לחזור הביתה.
הברברי, שרירי, ענק ומקועקע, אופנוען קשוח של ימי הביניים. הוא משתמש בשני כלי נשק, ואוהב לחסל מטווח קצר. הקוסמת, בעלת יכולת אדירה לתעל אנרגיות קוסמיות, כדורי אש, מטחי קרח או ברקים מהשמיים. אם זה הקטע שלכם אז מצאתם חברה לחיים. דמות חצי חדשה היא צייד השדים, הכלאה נעימה מאוד בין אמזונה למתנקשת, המתמחה בירי מטווח רחוק והטמנת מלכודות. רופא אליל הוא הנקרומנסר החדש, מזמן אליו את רוחות המתים ומשתמש בלחשים משעשעים במיוחד על אויבים. הדמות האחרונה היא הנזיר. בלי הרבה שינויים מלבד השם וההיסטוריה, מדובר כאן בפאלדין דור שלישי.
המשחק כולו מבוסס מולטי-פלייר ומחייב חיבור רציף לרשת האינטרנט. אפשר לשחקן לבד ולא לצרף חברים למסע, אבל המשחק תמיד יתקיים ברשת הבאטל.נט. במשחקים משותפים כל שחקן רואה רק את השלל שלו, ויכול לאסוף כאוות נפשו בלי להרגיש חמדן. מלבד שיקויים מפלצות מפילות גם "נקודות חיים", שיקוי המרפא את כל חברי הקבוצה. דבר נוסף שעבר שינוי הוא המגילות. אם בעבר נאלצנו להיסחב עם שני ספרים ולזעוק TP PLZ פעם אחרי פעם, עכשיו כל שחקן פותח לעצמו את הקישור לעיר, ורק הוא יכול לעבור בו. על כל שחקן שיצטרף למשחק יופיע דגל במרכז העיר עם שמו עליו, ולחיצה על הדגל תשגר את הדמות מיד לאותו שחקן.
סוף העולם מגיע
המוזיקה שמלווה את המשחק לכל האורך, מתפריט הכניסה ועד הסיום, אפלולית ונעימה. ברקע תשמעו גם צלילים נעימים כמו התפצחות של שלד, חץ שניתז או חפץ שנופל על הקרקע. המשחק דינאמי מאוד, אפשר לשבור כמעט כל דבר: מצבות, קירות ומדרגות. הסיפור שמאחורי המשחק בנוי היטב, בליזארד הגדילו והוציאו ספר אספנים עם סיפורי רקע מפורטים ותרשימים אמנותיים מדהימים. עשור של פיתוח ללא ספק משאיר לבליזארד רף רציני שעליהם לעמוד בו, ולפי הבטא לפחות, היה שווה לחכות.
דיאבלו 3 מדבר על סוף העולם. גם בני המאיה מאיימים שהסוף הזה מגיע, אבל כרגע אני רואה בעיקר את סוף החיים החברתיים שלי - כי בחמישה עשר במאי 2012, אני הולכת להסתגר בחדר, מול המחשב, ולהישאר שם לתקופה ארוכה למדי.