עידן תלם: "לפעמים אני צריך לתת לעצמי כאפה כדי להיזכר כמה השפעה יש לי על ילדים"

רובכם מכירים את 'Inde game', רק כיוטיובר הגיימינג שצבר חצי מיליון רשומים, המספר הגבוה ביותר בארץ בתחום זה ביוטיוב, 101 אלף עוקבים באינסטגרם ו-124  אלף עוקבים בטיקטוק - אבל מאחורי הדמות הזו, נמצא עידן תלם, בן21  מחיפה, שרק בוערת בו תשוקה להעביר מסרים חיוביים של מודעות עצמית, אורח חיים בריא ומבקש שלא תקראו לו אינדה, אלא עידן. "אין לי מושג איך הגעתי לחצי מיליון רשומים, אני לא מבין למה אני שונה מאחרים מבחינת המספרים. הגעתי למצב מטורף שיש לי השפעה כזו גדולה, שכל דבר שאעלה יגיע להמון צפיות, כי אני מאוד מחושב והקהל שלי מצפה לרמה מסוימת".

איך הכל התחיל?

"התחלתי לעשות יוטיוב לפני כמעט 5 שנים, בגיל 17 כשהייתי בכיתה יב'. זה התחיל ממש בטעות, הייתי גיימר והייתי ממש טוב ב'Clash royal', אז זה היה המשחק הכי חזק, ואיכשהו ניצחתי בטורניר עולמי מהבית במקום הראשון. זכיתי בפרס בתוך המשחק, שהיה ממש נדיר ומישהו מקהילת הפייסבוק של המשחק ביקש ממני לעשות סרטון שבו אני מציג את מה שזכיתי בו. הורדתי תוכנה להקלטת מסך לפלאפון וצילמתי להם את פתיחת החבילה, בצורה טכנית, עם אפס כריזמה. רציתי להעלות את הסרטון לפייסבוק ולא ידעתי איך, אז העליתי ליוטיוב לערוץ שלי שנקרא אז 'עידן המלך' והיו בו אפס רשומים ופרסמתי את הקישור. אחרי שבוע נכנסתי לזה במקרה ואני רואה 10 אלף צפיות ומאות תגובות שמבקשות שאסביר איך זכיתי. אז זה היה מספר מטורף, היוטיובר הכי גדול בארץ אז, היה עם 15 אלף רשומים. היו מלא תגובות שעודדו אותי להיות יוטיובר, אז עשיתי עוד סרטונים, קראתי לעצמי INDE CLASH (בתוך הקלאש - שם המשחק) וכשהגעתי ל-20 אלף רשומים התחברתי לסוכנות והתחלתי לעלות 3 סרטונים בשבוע באופן קבוע. היום אני מעלה 2 סרטונים קבוע, בימי שלישי ושישי".

מתוך כל היוטיוברים בארץ, למה לדעתך דווקא אתה הצלחת בצורה כזו?

"אין לי מושג, אני חושב שפרצתי מהנישה שלי החוצה. אני עושה גם וולוגים וסרטוני REACT (תגובה) חוץ מסרטוני הגיימינג, ואנשים אוהבים את זה כי הם כבר התחברו אליי. בנוסף, בסרטוני הגיימינג עליתי על שיטה שגם לא-גיימרים יבינו, אני מסביר באופן ברור וויזואלי את המשחק וזו דקה קריטית בטירוף. גם מבחינת הגשת התוכן והעריכה, אני פרפקציוניסט מגעיל, יש לי איזשהו הגיון שמאפשר לי לקחת שעות ולהפוך לדקות ואני עושה סדרות בערוץ, שהן כמו סיפור. למשל הסדרה על 'Minecraft' שיש לה 20 פרקים ולכל פרק בין חצי מיליון למיליון צפיות, יש בה דמויות כמו סימבה ומוסקוביץ' שחייבים לצפות בסדרה כדי להבין מי הם, והיכולת לעשות סדרות מאוד מיקדה אותי".

"אני עובד עכשיו על סדרה חדשה למשחק בשם 'raft' שבו אני תקוע על בלוק עץ באמצע הים וצריך לדוג ולאסוף דברים כדי לבנות אי וכאלה. זו סדרה שצילמתי עם שני חברים, אנחנו נקראים 'שלישיית הנובים' וזו פעם ראשונה שאני הולך לסיים לערוך ולצלם את כל הסדרה, ורק אז להעלות אותה. אני מאמין בזה מאוד ויהיו 10 פרקים וגם פרומו ואני לוקח את זה מאוד ברצינות".

כמה זמן ביום אתה משקיע ביוטיוב?

"זה החיים שלי. אני פוקח עיניים ומתחיל לעבוד ובאחת וחצי כשאני הולך לישון זה נגמר, אבל אין לזה באמת סוף. יש לי זמן אישי עם חברים, בנות ואימונים, אבל זה להגיד לשאר העולם 'חכו' ולהמשיך אחר כך. אני חושב שעל סרטונים אני עובד שעתיים ביום, ולייב זה עוד שעה, ותיקון סרטון מול העורכים שלי זה לפחות 40 דקות, אבל יש כאן הרבה מעבר. זה לא שהיום אני חושב על סרטון ומחר הוא יוצא, זה לוקח שבוע לפחות. מאחורי כל סרטון יש המון עריכה ומחשבה, גם כשאני מעלה משהו ל'טיקטוק' לוקח לי לפחות חצי שעה, אני חייב שהכול יהיה On point, גם בדברים הכי פשוטים".

״אני פוקח עיניים ומתחיל לעבוד ובאחת וחצי כשאני הולך לישון זה נגמר, אבל אין לזה באמת סוף. יש לי זמן אישי עם חברים, בנות ואימונים, אבל זה להגיד לשאר העולם 'חכו' ולהמשיך אחר כך״

עם הזמן, עידן התחיל להתפתח ושינה את השם של הערוץ ל-'Inde Game', התחיל להעלות סרטונים על מגוון משחקים, וולוגים אישיים וגם סרטוני תגובה לסרטונים אחרים מהארץ ומחו"ל. היום הוא מסיים עונה ראשונה של תוכנית ברדיו חיפה לצד היוטוברית, אור יעקב בשם 'מה קורה', כותב ומגיש תוכנית בערוץ הילדים 'BIGI' שצפויה להתחיל צילומי עונה שנייה באמצע אפריל, מתכנן להשיק מותג אוזניות לגיימרים תחת המותג 'INDE', לקח חלק בסרט 'פול ספיד', עובד על בניית חדר גיימינג שישמש גם כאולפן צילומים וגם כאטרקציה ייחודית ומשמש כשגריר שלMAKE A WISH , וכל זה בלי להזכיר את שיתופי הפעולה המסחריים עם חברות כמו 'HOT', 'X BOX' ועוד רבים. לא רק יוטיובר, אמרנו?

אבל מאחורי כל ההישגים, הדבר החזק ביותר שמייצב את עידן, זו המודעות העצמית והאמונה שלו בכישרון שלו, שגרם לו להמשיך הלאה, גם כשכולם לעגו בתחילת הדרך. הוא נולד בקריות, עבר לזיכרון יעקוב ולאחר מכן עבר לחיפה. בסביבות גיל 9, ההורים שלו התגרשו והילדות שלו הייתה רכבת הרים של חוויות חדשות בכל רגע.

"אני בא ממשפחה מאוד טובה, ההורים שלי שאפתניים ופרפקציוניסטים, יש לי אחות בת 17 בשם עמית, ועוד3  אחים קטנים מהנישואים השניים של אבא שלי, שניים מהם גם השתתפו איתי בסרטונים. הייתי ילד קצת מופנם, אני לא כל כך זוכר את הגירושים של ההורים, כי הם התגרשו בטוב, אבל כל הזמן עברתי דירה והחלפתי חברים ותמיד הייתי הילד החדש. תמיד היו לי חברים, אבל זה שהייתי צריך כל פעם להוכיח את עצמי במקום חדש, כן הוריד לי את הביטחון. לפני שנה גם הייתי די שמנמן והיוטיוב והאימונים העלו לי את הביטחון העצמי".

"ליוצר תוכן מתחיל, במיוחד שהוא ילד, זה קשה נורא. בהתחלה קיבלתי תגובות של 'אתה מכוער' או 'אתה שמן' או 'אתה לא יודע לשחק', וגם בבית ספר לא הבינו. לא היו אז יוטוברים, וילד בכיתה יב' שעושה סרטונים על 'קלאש רויאל' זה לא הכי מגניב. לא צחקו עליי, אבל הסתלבטו, פעם במסיבה מישהו שם סרטון שלי ברמקולים או שעשו רמיקס מהצעקות שלי בסרטונים, זה דברים שיכולים לפוצץ את הביטחון שלך על הרצפה, אבל לא נתתי לזה להוריד אותי. היום אף אחד לא מסתלבט עליי, הם אוכלים את עצמם על זה שהצעתי להם אז להצטרף והם צחקו".

גם ברשת יש לא מעט תגובות רעות גם היום, איך אתה מתמודד עם זה?

"ברשת יש שנאה מטורפת, לאנשים נדפק המוח, זה דור הזוי שכל היום מחפש את זה. נגיד ב'טיקטוק', לא ראיתי בריונות כזו בחיים שלי, אבל יש גם המון אהבה. אבל אני חסין, שום דבר לא יכול לעבור אותי, כי אני שלם עם עצמי. תגובות רעות מגיעות או מקנאה או מאנשים רעים. קיבלתי פעם תגובה באינסטגרם שמישהו כתב לי, 'אתה משעמם רצח, תפסיק לעשות סרטונים דחוף' ועניתי לו 'מה לא אהבת בסרטון?' והתגובה שלו הייתה 'וואי ענית לי, אני אוהב אותך, סליחה!".

למרות החשיבה החיובית והממוקדת שהייתה קיימת גם לפני כן, עידן החליט בשנה האחרונה לעבור שינוי, ולאמץ אורח חיים בריא - דבר מאתגר מאוד, כשהמקצוע שלך הוא לשבת על כיסא מול המחשב רוב היום.

"בהתחלה לא הייתה לי מודעת לאורח חיים בריא, ידעתי שאני פדלאה ויש לי כאבי גב, אבל לא הייתה בי את הגדולה להשקיע אקסטרה ולטפל בזה. פתאום בקורונה, כשלא הייתי כל היום בחוץ ובמרכז, פיתחתי מודעות. היום זה ממש קיצוני, אני אוכל רק חלבון ובקושי פחמימות ולא אוכל שוקולד ומתוקים ומתאמן פעמיים-שלוש בשבוע, הגב שלי פחות כואב והביטחון שלי לגבי איך שאני נראה עלה".

"פעם התביישתי להוריד חולצה ליד אנשים, לא אהבתי את עצמי. כשהייתי בצילומי הסרט 'פול ספיד', כולם שם היו חתיכים- און רפאלי ואברהם ארונסון והייתי מסובב אליהם את הגב להוריד חולצה, התביישתי. מאז שהתחלתי להתאמן אני כמו טווס, גם אם אני לא הכי חתיך שיש אני מרגיש בנוח עם עצמי".

בוא נדבר על 'פול ספיד', זו חווית המשחק הראשונה שלך והיא נקטעה באמצע בגלל הקורונה

"זו הייתה חוויה מטורפת, אפילו הלם תרבות קטן. אתה פוגש את חן אמסלם ואקי אבני, שחקנים שחקנים- ולומד מהם המון וכולם שם מדהימים ומתוקים ורוצים לעזו וגם קובי מחט הבמאי ומיקי רבינוביץ' המפיק עוזרים ומייעצים, ואין בהם פוזה בכלל, ובכל זאת מדובר בטאלנטים. התחלנו את הצילומים והייתי אז די שמנמן ואחר כך, בגלל מגפת הקורונה, הפסקנו לתקופה של3-4  חודשים ובתקופה הזו ירדתי 10 קילו. כשחזרתי לסט, הבמאי בא ואומר לי ,'מה אתה דפוק?', ויצא מצב שיש סצנה אחת שאני רזה ואחריה סצנה שאני שמן. אני לא יודע איך זה ייראה בסרט, הוא עוד לא יצא, ואני חושב שזה עובר צנזורה כי אני לא דמות ראשית, אבל מי שישים לב אליי - יראה שאני משתנה בכל פעם. הבמאי רצה להרוג אותי, אבל לא היה מה לעשות".

איך עברה עלייך באופן כללי שנת הקורונה?

"כל שנה מחדש היא משמעותית מאוד, כי אני מתקדם בקריירה. הדבר הטוב שקרה הוא אורח החיים הבריא שאימצתי, הייתי בוייב שלי ממש שמן וזללן והיום אני הפוך מזה, והצלחתי כי יש לי משמעת עצמית מאוד גבוהה. מבחינת היוטיוב, בהתחלה הצפיות ממש עלו, מממוצע של  4מיליון צפיות בחודש, עליתי ל-8 מיליון צפיות, אבל הרווחים מיוטיוב ירדו ב-%70 ולא היו קמפיינים. אמא שלי כבר אמרה לי 'לך ללמוד, לך תדע מה יהיה', אבל הסתכלתי קדימה ומינפתי את הצפיות האלו לבניית המיתוג שלי. כשהמפרסמים חזרו, כולם פנו אליי, כי הקהל אוהב אותי".

"בגלל העשייה שלי, אני מתכוון עכשיו לעבור למרכז, למרות שלפני רגע עברתי דירה ועשיתי מזה וולוגים והכול. הנסיעות 3 פעמים בשבוע הורגות אותי ואני גם לקראת סגירת חוזה גדול במרכז ואצטרך להיות שם יותר, ועכשיו שהכול חזר לעצמו, הכול נמצא שם".

אתה באמת עובד עם המון מפרסמים, המון שיתופי פעולה, האם נתקלת באמירות כמו ׳התמסחרת׳?

"כשאני עושה שיתוף פעולה מסחרי, אני עושה אותו אורגני ולא תמיד שמים לב שזו פרסומת, וגם כששמים לב - נהנים מהסרטון. כולם אומרים שאני ממוסחר, אבל לא אומרים לי 'תפסיק להתמסחר', הם מעריכים את הדרך ואוהבים לראות גם את התוכן הממוסחר שלי. כולם מבינים שיוטיובר מתפרנס מפרסומות, אבל יש דרך לעשות פרסומות. לדוגמא, הייתי צריך עכשיו לפרסם מיטת גיימינג של 'ד"ר גב' ואמרתי להם, אני לא אבוא ופשוט אראה את המיטה. תנו לי מיטה אחת לתת לקהל שלי וככה הסרטון הפך מ'בואו תראו את מיטת הגיימינג' ל'בואו תראו את המיטה שאחד מכם הולך לקבל'. הסרטון הגיע ל-200 אלף צפיות ב-3 ימים ועשיתי עוד סרטון בו ילדה מקסימה בשם נועם מתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו' קיבלה את המיטה מתנה".

זו לא הפעם הראשונה שעידן נרתם למען ילדים ומגשים חלומות, הוא מתפקד בשנים האחרונות כשגריר של עמותת 'Make a wish' המעניקה משאלות לילדים עם מחלות מסכנות חיים.

"פנו אליי יום אחד מהעמותה ואמרו לי 'שלום, אנחנו לא יודעים מי אתה, אבל אחד הילדים ביקש לפגוש אותך, מסתבר שהוא אוהב אותך וזה החלום שלו'. אמרתי 'ברור' ונפגשנו, והם ראו כמה הוא התרגש והבינו מי אני ואמרו שהם ישמחו שאהיה שגריר שלהם. הם הבינו שאני אהוב ומוכר בקרב ילדים ושהתוכן שלי ערכי ואני לא עושה תוכן 'סחלה'. אני מקבל המון פניות מילדים ולפעמים אני מאבד את זה מרוב עומס, והם מאוד עוזרים לי לארגן את זה. לפעמים אני לא מעכל את המעמד, אני מצטלם עם המון אנשים, ואני שוכח שבשבילם התמונה הזו מטורפת ועושה להם את השנה. לפעמים אני צריך לתת לעצמי כאפה ולהזכיר לעצמי את ההשפעה שלי על ילדים".

״פעם אחת פנתה אליי אמא שהילד שלה היה חולה ולאחר שהוא החלים, הוא חודש לא הסכים לצאת מהבית כי הוא פחד. היא ביקשה שאדבר אתו, ולמרות שאני לא עושה את זה בדרך כלל, דיברתי אתו בווידאו ואמרתי לו שההורים שלו רוצים שהוא יחיה ושהעובדה שהוא בבית אומרת שהוא לא מנצל את החיים שלו, ואני נשבע לך שבוקר אחרי - האמא צילמה לי תמונה שלו הולך לבית הספר. יש הורים שאומרים לי שאני הה' של הבית שלהם, ואני לא מעכל את הדברים האלה".

״יש לי מודעות עצמית. תקראי לי שמן, מכוער, טיפש, אבל מודעות עצמית יש לי ואני יודע שהגרף שלי בעלייה. זה לא שפרצתי בשנייה ואני הולך ליפול כמו איזה דקל וקנין, אני בונה את עצמי ואני במגמת עלייה ואני עם רגליים על הקרקע״

לעידן חיבור מאוד מיוחד למעריצים שלו, וחשוב לו שיבינו, שהם הבסיס לעשייה שלו. "אם הם לא יצפו בסרטונים, אני לא שווה כלום. הקהל שלי רואה שאני מעריך אותו, ואני מדבר איתם בלייבים ומדבר איתם באינסטגרם ופוגש אותם ברחוב ותמיד אומרים לי שאני מעביר מסרים טובים, וזה באמת מי שאני. אם זה לא היה אמיתי, אחרי 5 שנים כבר היו קולטים שאני חמור. אני גם מאוד אוהב ילדים, אני דואג בכל סרטון להגיד תודה על התמיכה".

יש לך קהל גם מחוץ לגבולות ישראל?

"הייתי אומר לך שאני לא יודע, אבל כשהייתי בבולגריה, מישהו זיהה אותי בקניון. הוא אמר לי שאחיין שלו בארץ מאוד אוהב אותי ושאלתי אותו 'רגע, אתה לא מהארץ?' והוא אמר 'לא, אני מפה, אני צופה בך'. זה אמנם היה חד פעמי, אבל אולי זה מעיד שיש עוד".

אתה מבין שיש עלייך גם סוג של אחריות? בתור מודל לחיקוי לילדים ונוער, אתה מתבטא גם בנושאים פחות חיוביים, כמו התמכרות למסכים, משחקים אלימים וישיבה ממושכת מול מחשב?

"תמיד מחפשים אשמים בנושאים הזה, אבל לא אותי. אפילו פעם אחת עשיתי סרטון על התמכרות לפורטנייט. הייתה כתבה ב'הצינור' על ילדים שהגיעו למכון גמילה בגלל המשחק והוציאו שם את הילדים חולי נפש, אז הגבתי ואמרתי שנכון שילדים יכולים להתמכר, אבל זה לא ברמה כזאת של שיגעון. הסברתי לילדים שהם חייבים להיות אמיתיים עם עצמם, כי הסביבה לא מבינה, ואם הם מגיעים למצב של לוותר על טיול בשבת עם המשפחה בגלל המשחק, משהו לא בסדר. צילמתי גם סרטון שנקרא 'יש שאלות שלא שואלים גיימרים' בו ישבו 5 גיימרים גדולים מהארץ והיו צריכים לסמן אם הם מסכימים או לא בכל מיני דילמות שעלו ונוצר דיון. כל דבר הוא טוב רק במידה מסוימת, צריך לשים לב למינון".

"בהקשר של האלימות, יש משחקים אלימים מדי כמו שיש סרטים וסדרות אלימים מדי, ובגלל זה יש מגבלת גיל. אני לא משחק במשחקים כאלו, כי אני לא מתחבר לז'אנר- אבל אני לא חושב שהמשחק מעודד אלימות, אלא התשוקה והתחרותיות יוצרים תגובה כזו, זה התסכול שבהפסד. גיימינג מוציא ממך תשוקה וילדים לא יודעים לשלוט בזה, אז צריך לשים לב, להיות ספורטיביים ולפרגן".

ומה בנוגע לתפיסה שגיימינג הוא תחום של בנים, ולא של בנות, למרות שיש בנות גיימריות וגם יוטיובריות של גיימינג?

"זו סתם תפיסה, שמאוד קשה לשנות, והתפיסה הזו נמצאת גם אצל הבנים וגם אצל הבנות. זה כמו שאומרים למשל, שאיפור זה יותר של בנות, אבל יכול להיות שעוד עשר שנים כל הבנים יתאפרו. קבעו לנו שזה ככה, אבל לדעתי אין הבדל וצריך לשחרר מזה ואם בת באה לשחק, להתייחס אליה רגיל ולא ישר להגיד, 'היי, יש פה בת!'. צריך להפסיק עם זה ולתת להן להרגיש בנוח. יש לי צופות שאני רואה אותן בתגובות ובלייבים, אבל באירועים פחות אראה אותן כי כולם שם בנים ומוזר להן להגיע וחבל".

עידן מקבל השראה לסרטונים שלו גם מחו"ל וגם מיוצרים בארץ ומשתדל תמיד לתת את הקרדיט הראוי לכולם ולכבד את התוכן שלהם.

"פעם לקחתי השראה מטורפת מ'פיודיפאי', וגם כינו אותי הגרסה הישראלית שלו - אני מאוד אוהב אותו והיו תקופות שצפיתי רק בו. אני עושה גם סרטוני תגובה להפקות מחו"ל שראיתי אצלו ואני תמיד אומר, 'ראיתי את זה אצל...'. למשל, כאן בישראל, כולם אימצו את הטרנד של 'Among us' במציאות ולא הספקתי לעשות את זה ב-100%, אז עשיתי סרטון תגובה לכולם, אמרתי להם תודה על התוכן ועכשיו אני אקבל יותר צפיות על הסרטון תגובה".

האם לדעתך זו העבודה שלך לכל החיים, מרוויחים מזה מספיק?

"אני לא יודע. כולם אומרים לי ללכת ללמוד, אבל אני יודע מה אני עושה, יש לי מודעות עצמית. תקראי לי שמן, מכוער, טיפש, אבל מודעות עצמית יש לי ואני יודע שהגרף שלי בעלייה. זה לא שפרצתי בשנייה ואני הולך ליפול כמו איזה דקל וקנין, אני בונה את עצמי ואני במגמת עלייה ואני עם רגליים על הקרקע. אני גם כל הזמן מרחיב את האפיקים שלי: אני משחק, עושה שתפ"ים, מביא אוזניות לארץ, מייעץ לחברות על גיימינג- אני כל הזמן מפתח מעבר. אולי עוד כמה שנים אמכור מוצרי גיימינג, או אנצל את הידע ברשתות חברתיות ואעבוד במשרד פרסום לילדים ונוער, אין לי מושג.

"מבחינת רווח, בארץ הגג שמישהו הגיע אליו בלי קמפיינים זה עשרות אלפי שקל ובחו"ל זה פי כמה, זה מיליונים. היחס בין צפיות לכסף הוא נמוך יותר בארץ, אם כאן על כל אלף צפיות מקבלים בין דולר ל-2 דולר, בחו"ל מקבלים פי5 , הסיבה היא שהמפרסמים בארץ שמים הרבה פחות כסף על פרסומות ולכן צפיות מחו"ל שוות הרבה יותר כסף".

"אני לא חושב שאשאר בסרטונים עוד הרבה שנים, לא בארץ לפחות. אני רוצה לעשות תוכן באנגלית, אבל אני סתם פחדן. יש לי תוכנית בראש להביא עורך ומנהל תוכן ולעשות קורס במבטא, אבל אני עסוק ואם אעשה את זה דברים אחרים ייפלו. אולי אחרי שהכול יירגע ואעבור למרכז, אמצא שותף עסקי ואתחיל בזה - אבל לא אמשיך בסרטונים מעבר לגיל 25, התגמול בארץ לא מספיק גדול ואני גם צריך לחדש את עצמי, אף אחד לא יצפה בי10  שנים ברצף".