"סבא שלי לחש בפחד שיש מחבלים בקיבוץ – ומאז לא שמעתי ממנו": סיפורם של עמירם ונורית קופר

כל מי שיש ברשותו מידע לגבי מיקום הימצאם של עמירם ונורית קופר מתבקש לפנות למשפחה במספר: 054-7917064

עמירם ונורית קופר, בעשור התשיעי לחייהם, מתגוררים כבר 70 שנה בקיבוץ ניר עוז ונמנים עם מייסדי הקיבוץ. מאז שבת בבוקר נותק עימם הקשר. נכדתם, גלי, סיפרה: "התעוררנו מוקדם בבוקר ושמענו שיש טילים, התכוונו לבוא לבקר אותם כמו בכל יום שבת, ואז ראינו בטלוויזיה שיש מטח כבד וסבא אמר לאמא שלי שעדיף שלא ניפגש היום".

השיחה האחרונה בין סבא לגלי הייתה ביום שבת ב-9:40 בבוקר. "בשיחה סבא לחש לי בלחץ ופחד 'גלי אני לא יכול לדבר עכשיו, יש מחבלים בקיבוץ מסתובבים בין הבתים'", סיפרה. "אפילו לא הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו, לא האמנו שזה מה שיקרה. נותקה השיחה ומאז הם לא ענו".

לדבריה, "ניסינו להתקשר ולשלוח הודעות, אבל הם לא ענו וההודעות לא נשלחו – יש רק וי אחד בוואטסאפ. ב-12:30 ראינו שההודעה ששלחנו לסבא נקראה, אך לא נענתה".גלי ומשפחתה מעריכים שהמחבלים לקחו את הטלפונים. ראינו באיכון שהטלפון ממוקם בעזה. "אנחנו נמצאים בחוסר ודאות מוחלט! אנחנו מנסים להשיג פיסת מידע ועד עכשיו אנחנו לא יודעים שום דבר", סיפרה. "חברה של אמא סיפרה לה שהיא ראתה את כל מי שניצל בקיבוץ וסבא וסבתא לא היו שם".

גלי הוסיפה כי ב-23:00 ביום שבת החיילים אמרו לנו שהם בדקו את הבית של סבא וסבתא, אבל לא היו מוכנים להגיד מה קרה בבית, אלא רק שהם אינם בקיבוץ. "אבא שלי היה בבית שלהם ולא היה שם דם, אבל הם הרסו הכול וכתבו חמאס על הקירות", סיפרה.

"אני לא מצליחה לישון. אנחנו חי בסרט אימה. אני לא רוצה לחשוב מה קורה להם. אני כל כך מתגעגעת אליהם והמדינה לא עוזרת לנו בכלל. ניסינו להסתכל בטלגרם ולא מצאנו כלום".

כאמור, עמירם ונורית קופר, נמנים עם מקימי קיבוץ ניר עוז. נורית עבדה במפעל נירלט ששרפו בקיבוץ. עמירם היה משורר וכתב לעיתים קרובות על פוליטיקה. "הם בחיים לא חשבו לעבור מהקיבוץ על אף המתיחות שתמיד הייתה".

לצד התקווה לקבל כל מידע על סבא וסבתא שלה, לגלי יש בקשה נוספת: "חייבים להעביר להם תרופות. החלפת שבויים תיקח הרבה זמן, אבל הם אחרי גיל 80 והם חייבים את התרופות שלהם".