חיים בסרט: קרנבל המסכות בונציה
העיר הקסומה ידועה בזכות אתריה המפורסמים והרומנטיים. אך אחת לשנה למשך עשרה ימים היא נהפכת לאחד מהאתרים הכי צבעוניים ותוססי חיים בעולם - החופשה המושלמת

גם השנה בין ה 15 בפברואר ל 4 במרץ, כעשרה ימים לפני התחלת צום הלנט, שסיומו בחג הפסחא, יחזרו הוונציאנים לעירם לחוג את חגה של ה"סרניסימה", השלווה הוונציאנית - ונציה.
נכון שהקרנבל נחוג גם בברזיל, בניו אורלינס, בבאזל ובניס אבל ,נראה שאין עוד עיר בעולם אשר התפאורה הטבעית בה ,מתאימה יותר לחגיגת המראות הססגונית המשתקפת במי הלגונה של החורף האפור והמלנכולי של "המלכה של הים האדריאטי".
כמו בכל שנה יאווררו הוונציאנים את ארמונותיהם בני מאות השנים ויפתחו את ארונות העץ הענקיים ,שם מאופסנות כל השנה אותן תחפושות היסטריות המחכות בסבלנות להישלף לאותם עשרה ימים של קרנבל.
לאורם של שלנדירים העשויים מזכוכית מורנו בני מאות השנים ,הם יבדקו את תחפושת הקפיטנו ,ארלקינו או פולצ'ינלה ולאחר שיהיו שבעי רצון מהדמות המשתקפת במראות הזכוכית הוונציאנית הארוכות המחפות את דלתות הארמונות הברוקיים של העיר, ישימו פעמיהם לקפה פלוריאן ,שם יפגשו באצילים ונציאנים אחרים מחופשים גם הם - לקורטיזנה, נזירה או קזנובה.
בוונציה כל אחד משחק תפקיד והתפקיד משתנה. המעבר על הגשר ממציאות משתנה אחת לאחרת כמו במחזה ממערכה למערכה, מציף את השאלה מהו הממשי ומהי ההשתקפות במי הלגונה ,מה האמת ומהי הבדיה?

שורשיו של הפסטיבל לפני מאות שנים
אלף לילה ולילה" זהו הנושא הנבחר לקרנבל בשנה זו. כל שנה מאז 1979 בה חודשו חגיגות הקרנבל בעיר נבחר נושא לקרנבל, מאריות ודרקונים, מכשפות וערפדים עד קזנובה או פליני כנושא מרכזי. אבל לא תמיד זה היה כך.
שורשי הקרנבל הם בעידן הפאגני הקדם נוצרי, מפולחנו שלאל היין דיוניסוס והסאטורנליה הרומית. היו אלו הילולות הקשורות בטבע, בפוריות, מות החורף ולידת האביב שבאו לידי ביטוי בזלילה סביאה היפוך תפקידים, שבירת המסגרת, כאוס, שממנו יולד הסדר מחדש.
כאן קיימים כבר ניצני הקרנבל הנוצרי. בלטינית הצירוף : carne lavare: פירושו להוציא את הבשר. עשרה ימים של שבירת כל המסגרות לפני התחלת צום הלנט ,אותם 40 ימים עד לפסחא ,במהלכם לא אוכלים הנוצרים בשר. מדוע אפשרה החברה המוסדית פורקן שכזה? ברור היה גם לשליטים הוונציאנים של החברה המאוד היררכית בימי הביניים כי היא זקוקה לאקט של שבירת הכלים, לשסתום ביטחון לשחרור לחצים, כדי להרוס הכל ולכונן עצמה מחדש.
הקרנבל נחוג בונציה מהמאה ה - 11 ועד שבוטל עם הכיבוש של נפוליאון במאה ה- 19 ואיבוד עצמאותה של ונציה. במאה ה-15 הוכרו אמני המסכות כאיגוד מקצועי, דבר שמאד " עזר" להתגוננות מפני מגיפות הדבר של המאה ה-16 כיוון שחלק מהמסכות ,טבולות בבושם , היו מגן בפני הידבקות במגיפה. מאוחר יותר, עם הגידול העצום במספרן של הקורטיזאנות, ("נערות הליווי " של האצולה הונציאנית), שהיו גם מעמד חזק של נשים עצמאיות, יודעות ספר ושירה והחזיקו לעצמן כמה פטרונים, נולדה מסיכת ה"באוטה" שעטה הגבר בלכתו לקורטיזנה כדי לא להיתקל באציל אחר.
במאה ה-18 הגיעו החגיגות לשיא. זו הייתה המאה הדקדנטית של ונציה, של הצייר טייפולו המחזאי גולדוני וכמובן גדול המאהבים קזנובה. בתקופה זו ,על רקע ונציה המתפוררת והשוקעת, תרתי משמע ,נחוג הקרנבל בעיר שלושה חודשים תמימים . אצילים ומשרתים סוחרים ויורדי ים עטו מסיכות כדי לסחור בסתר ולקבל גם טובות וטובות הנאה, ללא חשש מזיהוי וכך מהותו האמיתית של הקרנבל הולכת ומיטשטשת.

מה מצפה לכם בונציה?
העיר שלא מפסיקה להמציא עצמה מחדש נולדה לפני כ 1500 שנים כמקסם שווא מן הלגונה, הבוצית כעיר מפלט לבורחים מאימתו של אטילה ההוני. העיר שהביאה את עצמותיו של מרקוס הקדוש אליה ובנתה לכבודו כנסייה מרהיבה. העיר שכבשה את קונסטנטינופוליס וחיברה בין מזרח למערב. העיר שנלחמת יום יום בשני אויבים אימתניים מיליוני התיירים והים: ה"אקווה אלטה" ,המים הגבוהים של הים שעולים ומציפים בימי החורף את המקומות הנמוכים בעיר. העיר עם התפאורה הפנטסטית של ארמונות, גשרים ותעלות. על רקע זה ברור מדוע הקרנבל של ונציה הוא היפה והמיוחד ביותר באירופה.
בזמן הקרנבל רוב החגיגות היזומות והספונטאניות מתקיימות בכיכר סן מרקוס לשם נוהרים כולם. אמני רחוב ומאפרים בתשלום מפוזרים בכל העיר. תהלוכות מתקיימות ברבעים שונים ועם רדת החשיכה פותחים הארמונות את שעריהם למסיבות בארוקיות יוקרתיות שניתן לקנות אליהם כרטיסים באתר האינטרנט המאוד ידידותי של הקרנבל.
מהותו של כל קרנבל קשורה למחזורי החיים והמוות, המקצבים השונים של הטבע ועונות השנה. בוונציה הטבע והאנושי מתמזגים במקצב של הלגונה, המים, הגאות והשפל הגלים והעיר. בערפל עם פתיתי שלג או בשמש חורפית קרה, נישאת לה "המלכה של הים האדראיטי" אפופה ברסס גלי הים, אותו ים הנושא את העיר על כפיו כמתנה כוונוס נצחית ומסתורית, הצופנת בחובה עוד סודות רבים וכמוה, נולדת יש מאין.

***הכותבת היא אור-לי אלדובי מדריכת טיולים בנתור מקבוצת ישראייר.



