תחפושת גלובלית - מסע בעקבות תחפושות פורים המיתולוגיות

פעם, לפני עידן הפסטיגל ונועה קירל (כן, כן היה עידן כזה), מקורות ההשראה לתחפושות פורים היו, בין היתר, תלבושות מסורתיות של ארצות רחוקות. התחפושות הפופולאריות ביותר עשו עליה מיפן ומהוואי, ארצות שמעטים נסעו אליהן דאז. אבל גם ארצות ויבשות אחרות כמו הולנד, הודו, מקסיקו, אפריקה, ארה"ב (קאובוי וקאוגירל), סין וסקוטלנד כיכבו בחגיגות פורים.

יצאנו לבדוק האם עדיין ניתן לפגוש בעולם אנשים ונשים בתלבושות המסורתיות הללו:

קימונו ומקלות בשיער- יפנית

כמעט כל אחת מאיתנו התחפשה פעם אחת בחייה ליפנית, עם מקלות לשיער שנלקחו ממסעדה סינית. הלבוש המאפיין את היפניות הוא כמובן הקימונו. ביפן המודרנית הקימונו משמש רק באירועים משפחתים וחגים והוא מבטא את מצבה המשפחתי, הכלכלי ומקצועה של הלובשת. אולם יש יפניות שלובשות את הקימונו כל השנה, אלו הן הגיישות - נשות בידור (ריקוד, שירה, נגינה ושיחה) מסורתיות, שבנוסף על הקימונו מאופרות גם באיפור פנים לבן, מלווה בשפתיים אדומות בוהקות. ותסרוקת אופייניית.

במאה הנוכחית מספר הגיישות והערים בהן הן נמצאות הצטמצם משמעותית, תוכלו לפגוש באותן בעיקר בקיוטו, שהייתה עיר הבירה של יפן וכיום נחשבת למרכז התרבותי של המדינה, בעונה זו תוכלו לחוות בה גם את פריחת הדובדבן בהדרה. קיוטו נחשבת לעיר בה השתמרה מסורת הגיישות בצורה השלמה ביותר. בקיוטו ישנם חמישה רובעי גיישות, הנשים שגרות ועובדות בהם נקראות גֶייקו, ונדיר לראות אותן מחוץ לרבעים אלה.

רובע גיון הינו רובע הגיישות המפורסם בקיוטו (שם מתרחשת עלילת הספר "זיכרונותיה של גיישה"). ברחוב Hanami-Koji, תראו גיישות צעירות, הנקראות "מייקו", לצד מבנים עתיקים, בתי תה מסורתיים ומסעדות. בעבר, ניתן היה לראות בגיון הרבה גיישות ואף להצטלם עמן. אולם כיום, אפשר להבחין, מידי פעם, בעיקר בשעות הערביים, בגיישות שיוצאות לעבודתן.

כתבות נוספות ב-mood תיירות

• כל יום פורים - 5 אטרקציות ססגוניות ואינסטגרמריות במיוחד
• בואו נעבור בדרך המשי - פורטל יהודי חדש ומבחר טיפים על אזרבייג'ן
• הכינו את המטריות: 10 הרחובות שמחכים להופיע אצלכם באינסטגרם

שרשראות פרחים וחצאית רפיה צבעונית - בת הוואי

מי מבנות דורי לא התחפשה לבת הוואי? הדמות האקזוטית, לבושה חצאית רפיה צבעונית, זר לראשה ושרשרת פרחים לצווארה קסמה לכולנו. לפני מספר חודשים הגשמתי חלום ונסעתי לטיול בהוואי. היינו בטוחים שיקדמו את פנינו עם ליי- שרשרת פרחים ובתלבושת הלאומית. התאכזבנו לגלות שאף אחד לא מחלק היום שרשראות לתיירים. כדי להשיג אחת, תצטרכו לקנות במחיר מופקע או להתארח באחד הרזורטים היקרים המציעים טקסי לואאו lūʻau.

הליי -LEI היא סדרה של חפצים שחוברו יחדיו לשרשרת. השרשרת יכולה להיות עשויה פרחים, עלים, קונכיות, אגוזים, חרוזים, עצמות בעלי חיים ועוד. השרשרת היא סמל לאהבה, ידידות, כבוד וברכה וענידת השרשרת יצגה מלכות, עושר או אדם בדרג גבוה. מלכי הוואי נהגו לענוד שרשרות גדולות ומפוארות. אם קבלתם ליי , אסור לסרב לענוד אותה ואין להסירה מול מעניק המתנה. זה נחשב גסות רוח. נשים נהגו לענוד שרשרות פרחים וגברים שרשרות אגוזים או עצמות שסימלו כוח וגבורה.

איי הוואי שייכים לאיים הפולינזים ושרשרות ליי נפוצות בכל האיים הללו. את השרשרת נהגו לתת למבקרים שהגיעו לאיים במאה ה 19, בימים בהם התיירות הייתה נדירה וכרוכה במסע ימי ארוך. האורחים התקבלו בשרשרת, ועם עזיבתם נהגו לפרק אותה ולהחזיר את פרחים אל הים בתקווה שיחזרו להוואי בעתיד. היום המנהג כמעט ונעלם. אף אחד כבר לא מחלק שרשראות חינם, למעט באי קוק או בפולינזיה הצרפתית. פקידי קבלה עדיין לובשים חולצות הוואי פרחוניות ועונדים לעיתים שרשרת סמלית. את התלבושת הלאומית תוכלו לראות בטקסי לואאו – סעודה בה נצלה חזיר וכוללת מוזיקה וריקודים מסורתיים או במרכז הפולינזי באי אוהאו.

כתבה איריס סביניק קרסו מהבלוג עד הטיול הבא.

מהודו ועד כוש - הסארי ההודי

עבורינו הוא תחפושת לפורים, אבל להודים וליתר דיוק להודיות, הסארי הוא בגד יומיומי שמסמל תרבות, מורשת ומעמד חברתי. האקלים הוא גורם לא פחות חשוב בעיצוב הבגד ולכן הסארי הוא בגד מאוורר ומנדף שמסייע לשרוד את תנאי מזג האוויר החם והלח במדינות דרום מזרח אסיה. בהודו, גם הגברים זכו לבגד מאוורר ומנדף ואפילו יותר מהסארי של הנשים:  הגברים לובשים בחלק התחתון של גופם את הדוהטי. זוהי רצועת בד הנכרכת סביב המותניים, וניתן ליצור ממנה חצאית ארוכה או קצרה או מעין שורטס כמו חיתול. יש הלובשים מעל הדוהטי חולצה ויש שלא.

הסארי הוא רצועת בד באורך 3-8 מטר הנכרכת סביב הגוף. מתחתיו נלבשות חולצה ותחתונית. מספר סוגי הסארי הוא (כמעט:) כמספר ההודים. יש סארי פשוטים מכותנה ליום ליום ויש סארי עשויים משי או שיפון ורקומים בזהב או כסף. יש סארי לחתונה ויש סארי לאלמנה. למעשה, לכל מדינה או מחוז יש סארי ייצוגי משלה.

הודו היא בין המדינות המתמעטות והולכות שתושביהן עדיין נראים בחיי היום יום בלבוש המסורתי. הצבעוניות העזה של בדי הסארי היא חלק מהקסם והססגוניות של הודו.

כתבה מלי אברמוביץ מהבלוג הטוריסטית

זמן אפריקה - השבט אמר את דברו

באפריקה הלבוש המסורתי אינו מקשה אחת אלא משתנה בין מדינות ואזורים שונים. רוב החברות המסורתיות השבטיות האפריקאיות מייחסות חשיבות עצומה לבגדים ותלבושות. באפריקה עדיין קיימים 3,000 שבטים מסורתיים אותם ניתן לפגוש במהלך סיורים ביבשת ולהתרשם מהלבוש המסורתי.

בדרום אפריקה תוכלו להתוודע לשבט הזולו, המונה כ-8-10 מיליון איש. רוב בני השבט מתגוררים בפרובינציית קוואזולו-נאטאל בקרבת העיר דרבן. הלבוש שלהם מורכב מפרוות מנומרות או בגדים שהם תופרים לעצמם מעורות של בעלי חיים.

בנמיביה נמצא שבט ההימבה, אחד השבטים העתיקים והקדומים ביותר באפריקה. בני ובנות השבט מורחים את גופם ושערם באבקה המורכבת משמן עיזים המעורבב עם באבקת חרסית אדומה. נשות השבט לבושות חצאיות עור עיזים, ומקושטות בטבעות מתכת, חרוזים מיוחדים ותכשיטים מקליפות ביצי יען.

שבט המסאי, הוא שבט של נודים שחי בשמורת המסאי מארה שבקניה ושמורת הנגורונגורו שבטנזניה. אלו הן שמורות תיירותיות ולכן תוכלו לפגוש את בני שבט המסאי בסיורים מודרכים ומפגשים בכפרים שלהם כמו למשל בכפר Mto wa mbu בטנזניה. הלבוש המסורתי שלהם כולל כולל טאנגה אדומה או כחולה, צמידים ושרשראות עבות ומסיכת פנים לבנה.

שבט בני ההאמר הוא אחד השבטים הגדולים באתיופיה. הם מקפידים מאד על הופעתם החיצונית ומקושטים בתכשיטים העשויים נוצות וחרוזים. הברים מורחים את שיערם בבוץ וצובעים את חלקו הקדמי באדום, הנשים גוזרות את שיערן באופן המזכיר קסדה ושוזרות אותו לכדי ראסטות צפופות.

לכובע שלי שלוש פינות - הולנדית

טחנות רוח, צבעונים וקבקבי עץ הם שלושה סמלים המאפיינים את הולנד המסורתית, את שלושת הנ"ל תוכלו עדיין לראות ברחבי הולנד הכפרית ובחלק מהכפרים תוכלו לפגוש גם הולנדיות בתלבושות מסורתיות.

הלבוש המסורתי של ההולנדית כולל שמלה ארוכה, בדרכ עם שרוולים קצרים תפוחים, ווסט/מחוך וסינר (מתחרה, עם פרחים רקומים או עם פסים), כובע משולש לבן וקבקבים העשויים מעץ צפצפה. לכל כפר תלבושות קצת שונה וייחודית.

בכפרי הדייגים המפורסמים וולנדאם ומרקן תראו, בעיקר בסופי שבוע ובחופשים נשים הולנדיות בלבוש מסורתי, אולם מדובר בלבוש שנועד למשוך תיירים, כך גם במוזיאונים הפתוחים בזאנסה זכנאס, איינקהוזן וארנהיים, בהם גם תוכלו בעצמכם להתחפש ולהצטלם בתלבושות אלו, או בכפרים בהם מתקיימים שוקי גבינות - אדם, גאודה ואלקמאר.

אבל אם תגיעו לכפרים לא תיירותים כמו הכפר בעל הציביון הדתי Staphorst,  או כפרי הדייגים urk ו Spakenburg אשר שומרים על צביונם המסורתי תוכלו לראות הולנדיות (והולנדים) לבושים בבגדים מסורתיים, בעיקר בשוקים של ימי שבת וראשון או בחגיגות של הכפר.