היסטוריה של יותר מ-450 שנה: העיר הספרדית בארה"ב שנתנה חופש לעבדים

באוקטובר 1687 הגיע קאנו לחופי סנט אוגוסטינוס, שהיה אז יישוב בפלורידה הספרדית והיום היא העיר המאוכלסת העתיקה ביותר בארצות הברית, בו היו 8 גברים ו-2 נשים כשאחת מהן אוחזת בזרועותיה תינוק.

העשרה היו מהגרים שחורים שנמלטו מהעבדות במטע בריטי בצפון קרוליינה. כאשר ירדו מהקאנו הם פנו למרכז העיר וחיפשו מקום בו יוכלו לחיות חופשיים.

ג'יין לנדרס, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת ונדרבילט ומנהלת הארכיון הדיגיטלי של חברות העבדים שמתעדת את ההיסטוריה של אפריקאים משועבדים וצאצאיהם, מתארת שהעשרה ניגשו למושל העיר בבקשה להפוך לקתוליים ולקבל חופש ואת ההגנה שלו.

המושל אמר להם שהיישוב הוא מקדש דתי המציע חופש לכל עם שהיה בעבדות ורוצה להתנצר וכך לאט לאט הרבה אנשים שחורים נמלטו דווקא לשם.

סכנות בכל מקום

המסע של העבדים לעיירה בה הם יכלו להיות סוף סוף חופשיים לקח לפעמים שבוע ויותר, הם נמלטו דרך הים והביצות ובדרך היו סכנות רבות מאוד מהן הם היו צריכים להישמר, כמו תנינים, פנתרים ונחשים ארסיים שחיכו להם במדבר.

לא רק חיות סיכנו את העבדים הנמלטים, גם לוכדי עבדים הסתובבו ברחובות וחיכו "לתפוס על חם" את אותם העבדים שנמלטו אחרי שהשמועה על כך נהייתה נפוצה. חוץ מסכנות היו גם מטרדים רבים בדרך כמו החום והיתושים שלא עזבו אותם וקושי למצוא מים ומזון ברוב הזמן, ובכל זאת הם הרגישו שהכל שווה כדי לקבל חיים חופשיים.

הילידים האמריקאיים שחיו בג'ורג'יה וקרוליינה ראו את המצב המלחיץ בו שרויים העבדים הנמלטים והם עזרו להם לברוח ויצרו את "מסילת הרכבת התת קרקעית" שהייתה למעשה רשת חשאית לסיוע לעבדים הנמלטים מהמטעים בדרום.

10 העבדים שהגיעו בקנו בשנת 1687 היו מבקשי המקלט הראשונים שתועדו בסנט אוגוסטינוס והם אפילו לא ידעו איזו מהפכה הם יחוללו, הם היו אלו שהניחו את אבן היסוד לצדק חברתי ושוויוניות בעולם.

במשך 76 השנים שלאחר מכן בסנט אוגוסטינוס חיה קהילה קטנה של אפרו-אמריקאים שהפכו את העיר לשונה בכל קנה מידה מכל מקום אחר באמריקה.

 

כתבות נוספות:

• מיום שישי הקדוש ועד פסטיבל פריחת הדובדבן: 5 אירועי אביב ברחבי העולם
• על היד במקום על הצ'יפס: הקעקוע של התיירת במרוקו שהפך לוויראלי, בטעות
• תתחילו ללמוד לאו: 5 מקומות עוצרי נשימה שאסור לפספס בלאוס

 

צבע העור לא משנה כלל

במושבות הבריטיות דרך החיים התנהלה לפי הגזע שלך ולעומת זאת בספרד ראו אחרת את העבדות אצל בני אדם, הם פעלו לפי החוק הרומי שאומר שכל אחד, ללא הבדל דת גזע ומין, יכול להיות עבד זאת במידה והורשע בעבירה או היה שבוי מלחמה.

לעבדים היו זכויות שמגנות עליהם למרות המעמד הנמוך שלהם בחברה. חלק מהזכויות היו הזכות ליחסי אנוש ראויים, הזכות לחירות אם שרתו בצבא או הפכו לקתוליים, בעלי העבדים לא הורשו להפריד משפחות או למכור ילדים למקום רחוק מהוריהם. הייתה להם את האופציה להגיש תלונה על בעלים שמתעללים בהם והם יכלו גם לבקש שינוי והחלפת בעלות במקרים האלו.

קבוצת האנשים שהגיעה בקאנו קיבלו את המקלט שביקשו ממושל העיר והוא איפשר להם להישאר כיוון שידע שאם הם מגיעים כעבדים כדי לקבל את מה שלדעתו נתפס כ"האמונה האמיתית" לא נותרות לו ברירות אחרות אלא להגן עליהם., בזמן שהבריטים התנהלו רק לפי גזע ומין הספרדים בחרו להתייחס שונה לכל מי החליט להיות קתולי.

 

להגן על הבית

בשנת 1693 (כשש שנים לאחר הגעת הקאנו) סנט אוגוסטינוס הייתה עיירה קטנה על הגבול אותה תקפו פיראטים וחיילים בריטים לעיתים תכופות, מה שגרם לשלטון המקומי להשתלט על אזור בצפון ולהשתמש בו בעיקר לפיקוח על המושבות הבריטיות כדי שיוכלו להתריע לתושבי העיר שצריך לצאת ולחפש מחסה במקרה של מתקפה.

בתחילת שנת 1738 חיו בעיירה רק כ-100 עבדים חופשיים שנהנו מאותן הזכויות כמו השכנים מאירופה. המושל בנה מאחז לו קרא "García Real de Santa Teresa de Mose" ובו עזר לספרדים לבנות בקתות מוקפות חומות עפר שיהיה להם איפה לגור.

במבצר גרו כ-40 גברים ובני משפחתם כשרובם המוחלט היו אפרו אמריקאים. הגברים שירתו בצבא שהוקם בעיר "פורט מוזה" כשהם רכובים על סוסים, שטים בקאנו וחלקם גם הלכו ברגל. על המבצר היה אחראי קצין ספרדי שחור בשם פרנסיסקו מנדס שנמלט גם הוא ממטע בדרום קרוליינה.

שנתיים אחרי שבנו את המבצר, חיילים בריטים תקפו, כבשו ולבסוף גם השמידו אותו. 16 ימים מאוחר יותר הצבא של "פורט מוזה" החליטו לצאת למתקפת פתע בשעות הבוקר המוקדמות כדי לנסות ולהביס את החיילים הבריטים ולימים אותה מתקפה נקראה "קרב מוזה הדמי". תחושת הצורך להגן על המקום שנתן להם חופש ובית הייתה חזקה כל כך כי הם ידעו שהם מגנים על המגן של הזכויות שלהם וגם כי פשוט היה להם עדיף להיות תחת השלטון הספרדי הפחות נוקשה מזה הבריטי.

 

הסוף לחלום המתוק

אחרי שהבריטים החריבו את המבצר, הגברים ובני משפחותיהם חזרו לסנט אוגוסטינוס, התחתנו והשתלבו בחזרה בחברה. כ-14 שנה מאוחר יותר הם בנו את "פורט מוזה" מחדש במיקום אחר והמושל ביקש שוב להגן ולשמור על המאחז מתקיפות בריטיות שהיו צפויות להגיע. התושבים חזרו לשם ואף הצליחו לעסוק בין מלחמה למלחמה בחקלאות, צייד ודיג וכולם היו והרגישו שווים בחברה. 11 שנים אחרי בנייתו של המאחז החדש הספרדים והבריטים חתמו על הסכם שלום וספרד מכרה להם את פלורידה כמחווה לכבוד ההסכם.

כל התושבים החליטו לעזוב את העיר כי היה ברור שהבריטים יחזירו אותם לעבדות אולי אף קשה יותר מזו שהצליחו להימלט ממנה בעבר והם לא רצו להיות שוב רק רכוש, עד כדי כך שאפילו האינדיאנים עזבו את סנט אוגוסטינוס. הספרדים עברו לקובה שהייתה עדיין תחת שלטון ספרדי, הם לא רצו לחיות בשלטון פרוטסטנטי אבל עם הבריטים הם לא רצו לחיות אפילו יותר.

היום המבצר והעיירה נחשבים ליישוב השחור החופשי הראשון שאושר בחוק ויש מוזיאון בארצות הברית בו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו מאותה התקופה.

 

עשו היסטוריה

כשהעבדות במדינה הסתיימה אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית, שהתרחשה בשנת 1865, השחורים שהגיעו לסנט אוגוסטינוס יצרו קהילה חופשית למרות שהיו תחת השלטון הבריטי.

הם קראו בהתחלה לשכונה "אפריקה הקטנה" אבל די מהר השם שונה ל"לינקולנוויל" על שמו של הנשיא אברהם לינקולן שנרצח באותה השנה. השכונה הוקמה על ידי אנשים חופשיים ששכרו קרקע לאורך גדות הביצות של נחל מריה סאנצ'ס וזה הפך להיות הבית שלהם. לפני שהגיעו אותם שטחים היו פרדסים והם הושכרו בעלות של דולר 1 בלבד לשנה שלמה. חלק מצאצאי אותן המשפחות גרים שם עד היום.

כיום, יש בשכונת לינקולנוויל  45 בלוקים בלבד והיא הוכרזה בשנת 1991 כאחד מהמקומות ההיסטוריים המסמלים את השינוי הכי מרגש שקרה בעולם.

תושבי סנט אוגוסטינוס לקחו גם הם חלק חשוב ומרכזי בתנועה לזכויות האזרח.

בשנת 1964 רוברט בי היילינג, פעיל מקומי, הזמין את מרטין לותר קינג ג'וניור לאחד כוחות עם התנועה המקומית, אך ביוני של אותה השנה מרטין לותר קינג נעצר כיוון שסירב לעזוב מסעדה בעיר והסיפור הזה הפך לחדשות שהרעישו את כל המדינה.

אנדרו יאנג, העוזר של לותר, הוביל צעדה לילית לכיכר החוקה של העיר (המקום הציבורי הכי עתיק בארצות הברית כולה) ושם הם הותקפו על ידי המונים וגם זה דווח בהרחבה בתקשורת האמריקאית.

כדי להנציח את הפעולה שלהם הוצב בקצה המזרחי של הכיכר פסל מברונזה שמציג בגאווה את הפנים של אלו שהפגינו בשלווה כחלק מפעילות התנועה לזכויות האזרח. בקצה המערבי של הכיכר אפשר ממש ללכת את הצעדה של יאנג בעקבות טפטופי הברונזה שיש על המדרכה, המסמנים את הדרך שעשו במחאה שהוביל יאנג.

אולי יעניין אותך גם: תיירות לידה: יתרון להורים, לילדים ולמדינה. אז למה עדיין מנסים למגר את התופעה?

 

החופש קודם לכל

כמה ימים אחרי אותה הפגנה, מנהל המוטל בו ישן מרטין לותר קינג נתפס כשהוא שופך חומצה לבריכה שבה אנשים שחו יחד, בלי אבחנה של צבע העור שלהם, זאת על מנת למחות על ההפרדה שהתבצעה במקום אחר בעיר. התקרית הזו עוררה מחאות רבות וארוכות ששודרו בטלוויזיה ועלו לעמודים הראשיים של העיתונים החשובים ביותר ברחבי העולם.

ב-2 ביולי של אותה שנה, הנשיא לינדון ג'ונסון הכניס לחוק את חוק זכויות האזרח שאוסר כל אפליה על בסיס צבע, גזע, דת, מוצא לאומי או מין והוא ציין שהחוק מגיע לאחר האירועים החריגים והמכריעים שדווחו באותה התקופה וכדי למנוע חזרה שלהם בעתיד.

היום "פורט מוזה" נבנה מחדש במיקום השני שנבחר לו בעבר ומבקרים יכולים לראות הדמייה של המבצר המקורי במוזיאון ולעקוב אחרי ההיסטוריה של היישוב הספרדי הראשון שהיה גם חופשי ואושר על פי חוק.

במהלך חודש פברואר, חודש ההיסטוריה השחורה, וביוני, החודש בו הבריטים תקפו והשמידו את המבצר, שחקנים מקומיים מעלים הצגות המשחזרות את הקרב המפורסם שהתרחש בכיכר.

במוזיאון נמצאים מאות חפצים וצילומים שמספרים את סיפור חייהם של תושבי שכונת לינקולנוויל. אחד המיצגים שתוכלו למצוא שם למשל הוא כרטיס טביעת האצבע של המשטרה שמתעד את המעצר של מרטין לותר קינג.