האיים היוונים שאתם צריכים להכיר: טיול באיים הקיקלדיים

הבתים הלבנים באיים הקיקלדיים הם אייקון כל כך משמעותי בתרבות של יוון. כולם נראים מזמינים, והבחירה ביניהם קשה. ובכל זאת יש הבדלים ומאפיינים ייחודיים לאיים השונים. הקריטריונים שלי (זיוה רענן, בלוגרית טיולים) לבחירה היו בסיס שיש אליו טיסה ישירה, המרחקים הקצרים, המגוון ואפשרות להיכרות משמעותית ב-12 יום, מסגרת הזמן שעמדה לרשותי. מצאתי את השילוב שבין מיקונוס, סירוס וטינוס כמסלול מושלם. ההפלגות ארכו לא יותר מחצי שעה והחוויות היו שונות בכל אחד מהאיים.

היות שטיילתי לבד השתקעתי בשניים מהאיים בעיר הבירה, ורק באי טינוס לנתי בעיירת חוף קטנה ושכרתי רכב. גם מהבחינה הזאת השילוב בין האיים האלה מנצח. במיקונוס ובסירוס יש תחבורה ציבורית בהחלט מספקת, ואילו בטינוס פחות. מכונית שכורה אינה מבוטחת בעת השייט במעבורת, והפתרונות הם לקחת את הסיכון שבמעבר בין האיים או לשכור רכב בכל אי בנפרד. הבילוי האורבני בשני איים חסך דילמות וצמצם את הצורך ברכב לאי אחד בלבד. מבחינת קורונה לקראת החזרה - עדיף לעשות את הבדיקה באי מיקונוס המתויר.

סירוס

עיר הבירה של סירוס, הרמופולי, היא גם הבירה של האיים הקיקלדיים כולם. יש בה אוניברסיטה ומשרדים מוניציפליים. זוהי עיר צעירה יחסית לאזור הזה שנוסדה רק במאה ה-19 אך עברה התפתחות מטאורית. רחובותיה המרכזיים רוצפו בשיש, נבנו בה בתים אלגנטיים ואף תאטרון שהוא האח הקטן של תאטרון לה סקאלה במילנו. המשבר הכלכלי של העשורים האחרונים ניכר ובתים רבים משוועים לשיקום, ועדיין זו עיר מרשימה ומזמינה לאורך כל עונות השנה.

העיר פרושה על צלע הר ורחובותיה הם עתירי מדרגות. מעל לשכונותיה העליונות יושב כפר עתיק כמו כתר לראשה. הוא נקרא אנו סירוס, כלומר הכפר הגבוה של סירוס. אפשר להגיע אליו ברגל מהעיר דרך גרמי מדרגות רבים או ברכב. זהו כפר יפהפה והתצפיות ממנו על המפרץ של הרמופולי הן מרשימות מאוד.

אוטובוס מעגלי יוצא כמה פעמים ביום מהרמופולי ועובר בין כל כפרי החוף. הנוף בהחלט משובב נפש, והחופים חוליים, מסודרים ומזמינים. ביליתי כמה שעות נעימות בחוף גליסס (Galissas) הפופולרי.

הגעה לסירוס: הגעתי ברחפת של חברת seajet ממיקונוס. השייט ארך חצי שעה בלבד, אך ברחפת יש ישיבה בחלל הסגור בלבד ויש לעטות מסכה. השייט במעבורת אטית אורך שעה ורבע ובעיני הוא עדיף. ניתן לשבת בסיפון וזה מתאים יותר לתקופת הקורונה, אבל באותו יום היתה מעבורת אטית רק בערב. ביולי ואוגוסט יש יותר מעבורות. שימו לב שלמיקונוס יש שני נמלים. ההפלגות הן מהנמל החדש.

טינוס

כנסיית פנגיה (הבתולה מריה) מגלוכארי, הניצבת במקום גבוה בעיר הבירה, היא הכנסייה הקדושה ביותר ביוון כולה. לאורך הרחוב העולה מהנמל לכנסייה הונח שטיח כדי שעולי הרגל הזוחלים לכנסייה על ברכיהם לא יפצעו חלילה. המסורת מספרת על נזירה מקומית שהיתה חולמת על מריה הקדושה ומקבלת ממנה מסרים. בתחילת 1823 חפרה הנזירה במקום שבו עומדת היום הכנסייה ומצאה אייקון של הבתולה כשהיא מתפללת. האירוע קיבל משמעות רבה, במקום נבנתה הכנסייה החשובה והנזירה הוכרה כקדושה.

הסיפור מעניין אבל ייחודו של האי הוא בעיני בכפרים היפהפים הרבים הדבוקים לצלעות ההרים ושומרים על צביונם הייחודי. בשיטוט בסמטאות הכפרים ניתן להבחין בשימוש המרובה בשיש לריצוף ולעיטור הבתים. בנסיעות בכבישי הנוף בולטים שובכי היונים הייחודיים שמסורת הבנייה שלהם התפתחה לכדי אמנות של ממש. גם אוכל טרי וטוב אפשר לאכול כאן, ובין המתכונים המסורתיים רבים המבוססים על ארטישוק. ארבעה ימים עם רכב באי הם זמן נהדר ליהנות מהאי.

הגעה לטינוס: הגעתי לאי בהפלגה קצרה במעבורת אטית של חברת בלו סטאר מסירוס ואחרי ארבעה ימים חזרתי למיקונוס בהפלגה קצרה עם חברת גולדן סטאר.

מיקונוס

כבר מהמטוס רואים את הבתים הלבנים הפזורים על מדרונות הגבעות. עיר הבירה, חורה או מיקונוס טאון, היא עיר יפהפייה, ויש בה שילוב חינני בין חלונות ראווה רבים ואינסוף כנסיות קטנות משפחתיות ממש המטופחות בעציץ גרניום או בדגלים צבעוניים. בחודש יוני עמד בכל פינה אדם עם דלי צבע ביד וחידש את פסי ההפרדה שבין אבני המדרכות. בדרך לנמל, עם המזוודה ביד, הבטחתי לדלג בזהירות בין פסי הצבע כדי שלא לקלקל את הצבע הטרי.

שירותי התיירות בחופים מאפשרים נוחות ופינוק מקסימליים, והקושי הוא רק במחירים שהם גבוהים באופן בולט מהמחירים באיים השכנים. בלילה מתנקזים רבים אל עיר הבירה והכל פתוח, כולל החנויות, עד השעות הקטנות. בעיני העיר נעימה יותר בשעות היום.

הגעה למיקונוס: טיסה. יש מגוון חברות שמוציאות טיסות בקיץ בהן וויז אייר, בלו בירד, ארקיע וישראייר מפעילות קו למיקונוס.

אתר המעבורות הטוב ביותר הוא https://www.ferriesingreece.com/

הוא עדכני ויודע להזהיר אפילו מפני שביתות.

דלוס

אחד הקלפים החזקים של מיקונוס הוא השייט לאי דלוס, אי שכיום הוא בלתי מיושב והיה בעבר יעד לעולי רגל. השרידים המצולמים ביותר באי הם פסלי האריות שעמדו בפתח מקדשו של האל אפולו. אפשר לבלות באי כמה שעות בין השרידים ובשבילים החוצים אותו. אחד מהם מוביל אל פסגת קינתוס (Kynthos) ההר הגבוה באי, שממנו נשקף נוף הים והאיים הסמוכים. הדרך אליו עוברת בין שרידים מרשימים מתקופות שונות.

הגעה לדלוס: השייט יוצא מהנמל הישן של מיקונוס. ההפלגה אורכת כחצי שעה ומחירה 20 €. כניסה לאי עולה 12 €. סיור מודרך הכולל את ההפלגה ואת הכניסה לאי עולה 55 €, ובעיני הוא שווה את המחיר והמאמץ.

הכותבת היא בעלת בלוג הטיולים "שמתי לב"