לינת בוטיק בסוויטה מפוארת בתוך מבצר צלבני? ל"שאטו דה רואה" יש משהו שאין בשום מקום אחר

תחום תיירות הפנים בארצנו הקטנה הולך ומתפתח בקצב היסטרי, עם בניה של מתחמי אירוח חדשים ומלונות שמעוצבים בסטייל אורבני ועכשווי. זה כמובן מבורך ונחמד, אבל מתי בפעם האחרונה ישנתם במבצר אותנטי הכולל מסעדת שף איטלקית, נוף הרים מרהיב, בר משופע כל טוב ואתר מורשת היסטורי?

שָׁאטוֹ דֹה רוּאָה, בכפר הקטן והציורי מעיליא אשר בגליל המערבי, נמצא ממש מעל אתר מורשת מיוחד במינו מהתקופה הרומית. חדריו ממוקמים בתוך מבצר צלבני מהמאה ה- 12 לספירה, אשר נבנה על-ידי המלך בולדווין השלישי על מנת לשרת כמצודה עם מבט אסטרטגי להר מירון. היום, הבניין הממוקם ליד הכנסייה בגרעין הישן של הכפר, מורכב ממספר חללים פנימיים וחצרות פנימיות ומשקיף להרי מירון וחרמון. כל המקום התחיל מבר ומסעדה שהיוו מוקד לקהל שרוצה לבלות, לצאת לדרינק עם מנה מיוחדת בצד, ולרקוד. הגליל המערבי לא משופע במקומות שמציעים אלכוהול משובח ומנות גורמה, כך שביקוש היה ועוד איך. עבור חווית הבילוי המושלמת למבקרים, נפתחו בתחילה שתי סוויטות שאיפשרו לינה במקום למען נסיעה בטוחה בבוקר המחרת. הסטארט אפ הקטן הצליח מאוד ומהר, וחדרים נוספים נפתחו כדי לענות על הדרישה לבילוי ולינה בוטיקית.

כיום, זהו מפעל חייהם של סלמה עסאף, חובבת עתיקות מושבעת ובוגרת החוג להיסטוריה שיחד עם בעלה לביב עסאף ז"ל שיקמה את המקום במשך כשני עשורים. שאטו דה רואה יכול להכיל עד 24 אורחים, והמחירים מתחילים מ- 800 ש"ח ללילה לזוג, כולל ארוחת בוקר מפנקת מהמטבח הגלילי, ולפני כשלוש שנים נפתחה גם מסעדה איטלקית שהיא ללא ספק גולת הכותרת של הביקור במקום, אבל לזה עוד נגיע.

איפה מטיילים באיזור

אל שאטו דה רואה הגענו אחרי טיול קצר בנחל גחר, נחל אכזב קטן ליד נחל השופט, בשמורת רמות מנשה, הזורם בחורף ובשנים גשומות גם ממשיך לזרום באביב ומעט בתחילת הקיץ. איזור רמות מנשה הוא לחלוטין אחד האזורים היפים בארץ, במיוחד בתקופת החורף והאביב. המקום כולל הליכה נוחה ופשוטה ושלל פינות חמד שמתאימות גם למשפחות אבל גם לזוגות שמחפשים מקום רומנטי להתבודד בו. הדבר היחיד שהפר את השלווה היו כמה נערים על טרקטורונים (מתי שמורת טבע הפכה למסלול מירוצים?) אבל אם שמים את זה בצד, נהנים מירוק בעיניים וזרימה יפה של מים צלולים במיוחד. הכי קל בעולם ללכת "לאיבוד" בין השבילים הפסטורליים של המקום הזה, ועוד יותר כדאי לבוא מצוידים לפיקניק איכותי - אבל דיר בלאק אם לא תנקו אחריכם. המסלול עובר במקביל לתוואי הנחל ואפשר ללכת לידו או לרכב על אופניים לאורכו במסלול מעגלי או קווי.

המלצה נוספת לטיול באיזור הוא עין חרדלית, אחד המעיינות שזורמים אל נחל כזיב. מדובר במסלול קצר ומהמם שזרם בשיא תפארתו בעת ביקורנו שם, שהיה קצר מן הצפוי עקב עומס של משפחות שצבאו על מסלול ההליכה הקצר. כדאי לא להגיע בסופ"ש או לחילופין להגיע בשעה מאוד מוקדמת, אבל כך או כך מדובר באחד המקומות היפהפיים שהביקור בו מומלץ מאוד (ויש גם גזלן בכניסה אם אתם חייבים שלגון במחיר מופקע).

אירוח מפנק הצופה לנוף היסטורי

אחרי נסיעה קצרה הגענו לשאטו להכנסת אורחים של מלכים, לא פחות מזה. אם יוצאים לסיור משתי יחידות הלינה המפנקות והמרווחות (שכוללות מיטה ענקית, ריהוט עתיק שסלמה קנתה ואספה במו ידיה, פינת קפה ותה, טלוויזיה וכל מה שצריך כדי לא לצאת מהחדר במהלך סופ"ש שלם), הממוקמות מעל לאתר המורשת, ומשקיפים לכפר, מגיעים לסוויטה יוקרתית הנמצאת ממש בתוך המגדל הרביעי של המבצר. מי ששוהה בסוויטה הזאת, צולל אל תוך ההיסטוריה במרחב מפנק במיוחד (ואולי הכי מפנק בכל המתחם) שכולל אמבטיית אבן עגולה ופינת ישיבה ייחודית הממוקמת בתוך מרחב חרכי הירי השמורים של מגדל השמירה. ממש מעל לסוויטה ומול הכנסייה, נמצאות 3 יחידות נוספות. יחידות אלה הן בחירה מדויקת למי שמחפש תחושת לינה במבצר אך עדיין להרגיש איך זה ללון בכפר גלילי מסורתי.

אנחנו זכינו להתארח באחת מהסוויטות האלה שנמצאות בנקודה הכי גבוהה בכפר, קרובות מרחק הליכה של פחות מדקה מהמסעדה המעולה ועדיין מאפשרות פרטיות מלאה ללנים בהן. הדגש של הביקור שלנו היה חד משמעית הגסטרונומיה ושירות יוצא מן הכלל. מכיוון ששהינו שם בתקופה קרה, והקירות עשויים מאבן כיאה למבצר, לקח לנו קצת קצת זמן לחמם את החדר אבל מרגע שזה קרה - הסופ"ש שלנו נכנס לחלק המענג שלו. אחרי התארגנות קצרה ירדנו למסעדת השף שפתוחה לציבור הרחב ולא רק לאורחי המלון, כמו גם הבר שאתם חייבים לבקר בו אם אתם בסביבה.

אחד הדברים הכי בולטים במסעדה, מעבר לשרות אישי של כל הצוות, הוא הנדיבות של המנות מבלי להתפשר על איכותן הקולינרית. המסעדה מציעה אוכל איטלקי עם נגיעות מקומיות גליליות, מעין שעטנז של בישול מודרני ששומר ועושה המון כבוד למסורת. השף איליאן ליוס הוא בן הכפר שלמד באיטליה וחזר לפה כדי לבנות תפריט ממוקד ורשימת יין רחבה. חלק מרצפת המסעדה כוללת רצפת זכוכית שמאפשרת הצצה למפעל היין הפרנקי הגדול ביותר שנתגלה עד עכשיו במזרח הלטיני ובבאר הרומית שנתגלתה גם היא.

פה לא עסוקים בטרנדים, אלא באוכל מעולה

למנה ראשונה הזמנו קרפצ‘יו פילה בקר עם בורטה, כמהין, ארטישוק ועגבניות שרי קונפי, וקרפצ'יו דג עם קרוסטיני. שתי המנות היו מצוינות, ועצומות בגודלן! המנות במסעדה של שאטו דה רואה מגיעות בגודל של משהו פי 5 ממסעדה או בר ממוצעים בתל אביב. רק על זה שווה לנסוע עד לשם. התמורה למחיר - מלאה. המשכנו למנת טרטר סלק שעבר תהליך עישון מיוחד במינו שלא טעמתי בשום מקום אחר. זו מנה טבעונית לחלוטין ופשוט מצוינת. לעיקריות הזמנו לינגויני אלה מאתרישאנה עם רוטב עגבניות, בצל, גבינת פיקורינו רומאנו ופפריקה מעושנת (הגירסה המקורית בתרפיט כוללת גם חזה אווז  מעושן) ומנת בשר כבש על פריקה, גבינת פיקורינו וצנוברים. את המנה האחרונה לא טעמתי אבל בן זוגי לארוחה התענג עליה בצורה קיצונית ולא הפסיק לדבר עליה במשך כמה ימים (ולפעמים עדיין נזכר בה כמו שנזכרים שפעם הראשונה שטסים לחו"ל או משהו כזה).

בשלב הזה כבר היינו מפוצצים לחלוטין אבל הסקרנות הרגה לא רק את החתול אלא גם אותנו ויצר הגרגרנות הוא שגרם לנו להזמין גם פרפה פיסטוק עם רוטב פטל, שהיה גם הוא מצוין והותיר אבק לכל מנות הפיסטוק המעושות שפושות היום בכל חלקה טובה. פה לא עוסקים בטרנדים, אלא באוכל מעולה. כל הארוחה לוותה ביין מצוין שהומלץ לנו אישית ע"י שף ליוס מתפריט יינות עשיר ורחב.

למחרת, אחרי שינה במיטה רחבת ידיים ומעימה כל כך, שקלנו לא לעזוב את החדר אבל למרבה הצער היינו חייבים. ארוחת הבוקר הוגשה כיאה למקום בנדיבות יוצאת דופן וכל בקשה שלנו מולאה בזריזות. פגשנו את סלמה, האישה שיצרה את כל זה במו ידיה ויצאנו לסיור קצר בכפר, ועיקר שמענו ממנה על העשייה הבלתי פוסקת שלה, שעדיין לא תמה.

כיום מתנהלת חפירה ארכיאולוגית חדשה בפנים המבצר. החלום הבא שלה הוא להפוך את מה שהיה פעם אורוות סוסים לספא יוקרתי שישרת את אורחי השאטו, וגם הוספת חדרי אירוח נוספים. אין ברירה, כנראה שנהיה חייבים לבקר שנית ולבדוק גם את זה.

****

אתר שאטו דה רואה

* הכותבת היתה אורחת שאטו דה רואה