אומנות עוטפת: סיפורן של הגלריות בעוטף והתערוכות שנולדו במהלך המלחמה

"שברון לב", בית יגאל אלון

בית יגאל אלון והמועצה לשימור אתרים, בשיתוף משרד המורשת, מזמינים את הציבור לבקר ב"שברון לב" - תערוכה חדשה, יוזמה של האוצרת יעל ניצן, המציגה את יצירותיהם של אמנים מאשקלון ועוטף עזה, בחיבור מרגש עם אמני הגליל.

התערוכה, שכוללת 30 אמנים, מתוכם 23 מאשקלון ומעוטף עזה ו-7 תושבי הגליל, מבטאת את אירועי השבת השחורה של 7 באוקטובר, חושפת את אובדן הביטחון האישי והקולקטיבי ונוגעת בחוויה האישית של כל אמן דרך עבודות ציור, שירה, צילום ופיסול.

כל ההכנסות ממכירת היצירות תועברנה לאמנים.

היכן: מוזיאון 'אדם בגליל', בית יגאל אלון, קיבוץ גינוסר

התערוכה תוצג עד 1.4.2024

הכניסה ללא תשלום, אך מחייבת הרשמה מראש בטלפון 04-6727700, או וואטסאפ 052-2204683

כתבות נוספות ב-mood:

• דרום אדום - 3 מיזמים אומנותיים בהשראת כלניות
• ניצנים של תקווה: פריחות סתוויות ראשונות בנגב המערבי ובשאר הארץ
• זיכרון עוטף - המיזם שמנציח את הנופים היפים של אזור עוטף עזה

'בארי', מוזיאון העיר חיפה

תערוכת יחיד של הצלם מיכה בריקמן בשם 'בארי' מספרת את הסיפור של קיבוץ בארי בתוך מתקפת הטרור הנוראית, מהעיניים שלו, ודרך עדשת המצלמה שלו.

מיכה בריקמן, צלם חיפאי, הגיע כשבוע אחרי השבת השחורה לקיבוץ בארי במסגרת תפקידו כצלם צבאי במילואים. בעזרת המצלמה הוא החל לעבד את שאירע בשטח הקיבוץ. צילומיו של בריקמן לא רק מנציחים את "השקט שאחרי הסערה" אלא גם מעבירים את הסערה עצמה, את שברון הלב, את הכאב ואת הפחד באותם רגעים של תופת, אבל גם מבטאים את האמונה והתקווה הגדולה לפריחה מחודשת.

זוהי תערוכה שאינה קלה לצפייה, המשלבת מעבר לצילומים עצמם גם חוויה פיזית ועמדות VR המעבירים את התחושה שחווה בריקמן במקום עצמו.

כתובת: שדרות בן גוריון 11, חיפה

התערוכה תוצג עד ה-31.03.24

האתר של מוזיאון העיר, חיפה

הגלריה בבארי

את הגלריה בבארי פתחה חברת הקיבוץ אורית סבירסקי ז"ל בשנת 1986, במלאת 40 שנה לקיבוץ. בשנותיה הראשונות זו הייתה גלריה צנועה בחלל קטן מתחת לחדר האוכל של הקיבוץ. רות סבירסקי נרצחה במתקפה הרצחנית בשביעי לאוקטובר.

בשלושים השנים האחרונות מנהלת את הגלריה בת הקיבוץ דר' זיוה ילין. תחת ידיה התרחבה הגלריה ועברה לצריף רחב הידיים ששימש כחדר האוכל הישן של הקיבוץ. הגלריה זכתה להערכה מקצועית ולגאוות הקהילה והאזור.

אל זיוה ילין הצטרפה ב-2011 סופי ברנזון מקאי. השתיים הקפידו על קו מקצועי ומקומי-קהילתי כאחד. אמנים מבארי ומרחבי הארץ זכו להציג בה. בדרך נס לא נפגעה הגלריה מההפגזות עד היום חרף שבריריותם של קירות העץ. במתקפת השביעי לאוקטובר הגלריה נשרפה כליל.

השתיים הן גם אמניות פעילות בעצמן. סופי ברנזון מקאי שגדלה עד גיל שבע בלונדון והשתקעה עם משפחתה בבארי מרבה לצלם דימויי טבע מכאן ומשם. זיוה ילין עסקה במשך השנים במיצגים, בוידאו ארט ובציור. בעשור האחרון היא ציירה את נופי ילדותה בקיבוץ.

לקראת סוף אוקטובר חולצו עבודותיה של זיוה ילין מהסטודיו שלה בבארי. בתחילת נובמבר הוצב אחד מציוריה גדולי המידות, "כביש מתעקל", אשר ספג רסיסי ירי, בתערוכת הקבע של אוסף האמנות הישראלית במוזיאון ישראל.

הציור הצבוע כולו באדום, בגודל של כשני מטר, צויר בשנת 2010. כשייצרה את היצירה, ילין לא העלתה בדעתה, בת קיבוץ בארי, את הסיוט הנורא של ה7 באוקטובר, שבו נטבחו 85 מחברי הקיבוץ ונחטפו 25 ממנו לעזה.

"בעצם הציורים שלי, של בארי מפעם והיום, עם הסגנון הציורי שלי, האדום והנזילות, עכשיו נוסף להם עוד רובד" מתארת ילין "הסטודיו שלי ממוקם בקצה שכונת מגורים שחדרו אליה מחבלים, רצחו חברי קיבוץ וחטפו אחרים.  הקרב הזה התרחש ממש מתחת לסטודיו שלי, שספג את הרסיסים והכדורים שחדרו דרך החלונות והקירות. זה מטעין את היצירות בעוד משמעות, זה די מצמרר".

בעת הטבח התקיימה בגלריה בארי תערוכת צילום בשם "צל של ציפור חולפת" של האמנית אסנת בן דב. מוזאון ינקו דאדא בעין הוד מארח החודש את גלריה בארי ומקיים בין כתליו את התערוכה. הצילומים הודפסו מחדש.

שתי המנהלות של הגלריה מקוות להקים מחדש מוזאון או גלריה אשר ישלבו בין תערוכות אמנות להנצחת הנרצחים, עד שזה יקרה, החל מינואר הקרוב (2024) גלריית בארי תפעל בבית רומנו בתל אביב מבלי לשלם דמי שכירות וארנונה. (כתובת: דרך יפו 9).

בביקורו בארץ, נשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, סייר בקיבוץ בארי והודיע כי גרמניה תתרום סכום של 7 מיליון יורו לשיפוץ גלריית בארי.

תחקיר וכתיבה: זיוה רענן

דנה גלריה לאמנות, קיבוץ יד מרדכי

דנה גלריה לאמנות הוקמה בקיבוץ יד מרדכי על ידי רחל דביר ז״ל, בת קיבוץ ואישה מיוחדת במינה שביקשה להנציח את בתה, דנה דביר, שנפטרה ממחלה בגיל צעיר. אני הצטרפתי כאוצרת הגלריה בשנת 2009 ומאז לומדת את הקיבוץ ואת ההיסטוריה הטעונה שלו דרך שורה של תערוכות שעוסקות בתכנים המאפיינים את הקיבוץ ואת סביבתו, ונדמה שהם בלתי נדלים: אתוס הזיכרון וההנצחה שכה מאפיין את הקיבוץ זרוע האנדרטאות, הקרב ההירואי המפורסם במלחמת תש״ח, ומשמעות החיים באזור כה טעון בטחונית לאורך שנים.

נדמה שהתערוכות בגלריה תמיד מקבלות משמעות מיוחדת מעצם הצגתן במקום הקשה והאהוב הזה, ולוכדות את רוח הזמן, כולל התערוכה הנוכחית של איילת השחר כהן. 

כהן ליקטה חומרים מתוך מחסן ספרים ישן שהוקם בבונקר תת קרקעי מאחורי הגלריה, ובראה מהם סביבות קולאז׳ חדשות הבוקעות מנבכי תודעתה. זהו ידע תת קרקעי קדום שמתארגן מחדש תחת ידיה המכשפות, ומבקש להציע תיקון.

זו תערוכה שנפתחה במעמד חגיגות ה-80 של הקיבוץ, ובשיתוף פעולה עם מחסן ספרים בקיבוץ - שהפך למעין ספריה חלופית - שירד מתחת לפני הקרקע אל בונקר ותיק מלפני 1948 שחפור מאחורי הגלריה. בימיו הראשונים הגן על הגנראטור היחיד של הקיבוץ, בהמשך הפך למקלט לתושבים עד שנוספו ממ"דים לכל בתי המגורים. הבונקר הוא חלק ממרחב התערוכה, וכל ביקור בה מסתיים בירידה תת קרקעית אליו.

בימים אלה הקיבוץ מפונה מחבריו ומתפקד כשטח צבאי סגור, והגלריה עומדת נעולה על התערוכה המוצגת בה. כל כך קשה לחשוב עכשיו על העתיד בכלל ועל העתיד באזור - בפרט. אבל כולי תקווה ותפילה שעוד נפתח את התערוכה הנעולה בקרוב, ונציע תיקון וריפוי דרך מפגש, שיחה, חיבוק מחדש ודרך כוחה המנחם של האמנות.

כתבה: רוית הררי, אוצרת דנה גלריה לאמנות

את הכתבה בחרנו להקדיש ליונת אור ז"ל מבארי: 

יונת אור - עיונה סיפור פשוט בעץ

פריטי הריהוט הייחודיים של יונת אור מגלריית עיונה שבבארי מפארים מאות בתים ברחבי ישראל. המוני שוחרי עיצוב וסטייל התאהבו ביונת ובצבעוניות של הרהיטים שיצרה ועלו לרגל לעיונה - סיפור פשוט בעץ.  הרהיטים של יונת אור הם שילוב בין המודרני והפונקציונלי לבין הנוסטלגי, הנאיבי והווינטייג׳י של פעם. מעתה נוסף לפריטי הריהוט האלה תפקיד נוסף; עדות אילמת לכישרון הגדול של היוצרת המוכשרת יונת אור.

יונת אור גדלה כל חייה בבארי, שם גם נשמה מילדות שבבי עץ ונסורת בנגרייה של אביה. תחילה עבדה בצריף קטן ששימש את אבא שלה. שם מימשה את התשוקה שלה לחדש רהיטים ישנים משוק הפשפשים, לצבוע ולהפוך לפריט ייחודי שנמכר מיד.

בהמשך חברה לגיא ברוך, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, ויחד פיתחו את העסק. היא באה עם החזון והוא עם הידע המקצועי.  ההצלחה שלהם הייתה מטורפת, ובהמשך הציעו שירות כולל: החל משלב התכנון לפי טעמו האישי של הלקוח, צרכיו ומבנה הבית ועד שלב הביצוע והלבשת הבית.

עם ההצלחה נוסף צוות עובדים שלם, אבל יונת נשארה אחראית על העיצוב. ההשראה הגיעה מטיוליה בשווקי פשפשים בארץ ובחו"ל, מהטבע שמסביב, ומתערוכות וירידים.

לא אחת אמרו לה לקוחותיה שהפריט שעיצבה עבורם הוא הדבר הכי יפה בבית שלהם שגרם להם להתאהב בו - בין אם הייתה זו שידה, מזנון, אי במטבח, מדף או כורסה.

מספרים על יונת שהייתה טיפוס הכוכבת שבחבורה, זו שישר מתאהבים בה. חוש ההומור שלה, האירוח הנדיב שנטף סטייל ואסתטיקה, יצרו כולם את הקסם שלה.

יונת אור בת 51 במותה. שני ילדיה, נעם ועלמה נחטפו ושוחררו, בעלה דרור עדיין בין החטופים בעזה. בנה יהלי בן 18 ניצל.

תחקיר וכתיבה: מלי אברמוביץ

* לזכרם של אומני ויוצרי העוטף שנרצחו: אביתר קיפניס, לבנת ואביב קוץ, אביב אצילי, שושנה כרסנתי, בלהה ינון, יהב וינר, רועי עידן