הישראלי שיצא לטייל בסגר השני - ולא הפסיק לטייל מאז

"בתחילת אוקטובר 2020 במהלך הסגר השני, יצאתי מהארץ עם כרטיס שנקנה הרבה לפני כן, כשהתכנון המקורי היה לטייל בטורקיה במשך חודש ומשם להמשיך לבולגריה לחודשיים בבנסקו, ולחזור לארץ. בפועל, מצאתי את עצמי כבר חמישה חודשים בחו"ל, מטייל במדינות שונות בבלקן ובלי דרך הנראית לעין לחזור כרגע לארץ." מספר לנו מתן הירש, צלם במקצועו ובלוגר טיולים בתחילת דרכו.

ככה הכל התחיל - תחנה ראשונה איסטנבול

"ב-7 לאוקטובר הגעתי לטורקיה בלי הרבה ציפיות. אמרו לי שזו מדינה יפה, ותמיד רציתי לבקר באיסטנבול וכמובן בקפדוקיה והכדורים הפורחים, אז החלטתי לטוס לשם אחרי תקופה לא פשוטה בארץ. הופתעתי לטובה. טורקיה מדינה מדהימה, עם נופים שכלל לא ציפיתי לראות, אנשים נחמדים ומסבירי פנים (גם כשאמרתי שאני מישראל), עלויות מחיה זולות, ואוכל מעולה שהזכיר לי את המאכלים של סבתא שלי מטורקיה. 

ביליתי שבוע באיסטנבול. יש הרבה מה לעשות שם וגם בשבוע אי אפשר להספיק הכל. העיר מחולקת בין החלק האסייתי לאירופאי, כאשר יש מה לראות בשני הצדדים. בחלק האסייתי תמצאו את שכונת קדיקוי, שמזכירה באופיה את פלורנטין, שקיעה בטיילת ליד הים, פארקים והמון בתי קפה, ברים ומסעדות. החלק האירופאי תמצאו האתרים המתויירים של העיר, בהם כיכר טקסים, המסגד איה סופיה המפורסם, מגדל גלאטה, הגראנד בזאר ועוד. 

מבחינת קורונה, הטורקים ברובם הקפידו על מסכות ברחובות ובמקומות סגורים. לא הרגשתי הבדל גדול בין להיות בארץ לבין לטייל בטורקיה, רק שבטורקיה בתי הקפה והמסעדות היו פתוחים עם הקפדה על הנהלים.

רוד טריפ בטורקיה עם ניסאן מיקרה 

"אחרי שבוע באיסטנבול, קבעתי עם אביה, ישראלית נוספת שפגשתי בטיול, לנסוע לקפדוקיה. החלטנו שבמקום לטוס לשם ישירות מאיסטנבול, נגיע לשם בדרך יותר מקורית ומעניינת - ברודטריפ של שבועיים ברחבי טורקיה. אז שכרנו רכב מאיסטנבול ויצאנו לדרך. במהלך שבועיים טיילנו לאורכה ולרוחבה של טורקיה: הגענו לעיירות ציוריות לחופי הים השחור, טיילנו בפארקים לאומיים, אגמים ומפלים, חצינו נהרות והרים. ככל שהתקדמנו הופתענו יותר מהנופים, ולפעמים זה אפילו קצת הזכיר לי את הנופים של דרום אמריקה. הגענו למקומות שאפילו לא ידענו שהם קיימים. במרחק של שעה וחצי מקפדוקיה הגענו אפילו לאגם המלח, Tuz Gulu, שהוא כמו הסלאר בבוליביה רק בקטן. את כל המקומות, הנופים והשמות תוכלו למצוא באינסטגרם שלי. 

במהלך הרוד-טריפ שלנו, אחת החוויות הייתה להגיע למקום נחמד על שפת הנהר או באמצע ההרים, ולהפוך את הניסן מיקרה לשלנו למלון אלף כוכבים. לא היה לנו אוהל אז ישנו באוטו בחלק מהלילות. אחרי כל יומיים-שלושה באוטו, לקחנו דירת Airbnb או חדר במלון דרכים. בין הטיולים והנסיעות היינו צריכים גם לעבוד, ומצאנו בתי קפה מזדמנים עם Wifi ושקעים כדי לטעון את הטלפונים והמחשבים. היינו גם נוודים, וגם דיגיטליים. 

בסופו של דבר הגענו לקפדוקיה, בשמה הלא רשמי היא נקראת גם "ארץ האגדות", שם שלגמרי מצדיק את המקום. כמעט מדי בוקר בזריחה, עשרות כדורים פורחים צבעוניים ממלאים את השמיים ויוצרים מחזה מרהיב וחלומי שאי אפשר לתאר במילים. שמח שסוף סוף הצלחתי להגיע לשם, ולאור תקופת הקורונה והשפל של הלירה הטורקית, המחירים נחתכו ביותר בחצי. טוב לתיירים, לא טוב למקומיים. 

אנטליה ואיזמיר - ומשם לבולגריה

אחרי שאני ואביה החזרנו את הרכב בעיר קייסרי, המשכנו בנסיעת לילה באוטובוס לאנטליה, שם התפצלנו וכל כך אחד המשיך לדרכו. הכרתי חברים חדשים בהוסטל, חגגתי שם יום הולדת בתחילת נובמבר ומשם המשכתי לעוד שני יעדים אחרונים בטורקיה. פמוקלה, "מצודת הכותנה" בטורקית, ידועה בזכות התל הטבעי הגבוה שנוצר ממינרלים ו"טרוורטין", והמעיינות החמים באזור. המקום נמצא ליד העיר דניזלי, על הדרך בין אנטליה לאיזמיר. אין שם הרבה מה לעשות מעבר לביקור בהר הלבן, שמוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסקו, ואחרי יומיים נסעתי לאיזמיר. 

באיזמיר חיכתה לי ידידה טובה שאני מכיר כבר כמה שנים דרך האינסטגרם. היא והמשפחה שלה אירחו אותי שם ממש יפה, לקחו אותי להכיר את העיר והסביבה, לאכול איתם במסעדות ואפילו קיבלתי חדר משלי עם שירותים ומקלחת פרטיים. אחרי שלושה או ארבעה ימים, הודיתי להם על האירוח הכנתי להם מתנה עם תמונה מישראל שצילמתי, והמשכתי לדרכי. לקראת אמצע נובמבר, לקחתי טיסה מאיזמיר לסופיה שבבולגריה, עם קונקשן באיסטנבול. עשיתי בדיקת קורונה לפני הטיסה ליתר ביטחון בשדה תעופה בלילה לפני, אבל קיבלתי את התוצאה השלילית רק אחרי שכבר נכנסתי לבולגריה.

שלושה חודשים בבנסקו - נוודות דיגיטלית באתר סקי

כאן מתחיל הפרק השני בטיול. בנסקו היא עיירה לא גדולה למרגלות הרי פירין בדרום מערב בולגריה. בחורף היא הופכת לעיירת סקי פופולרית, ואתר הסקי הוא אחד הזולים באירופה. התכנון שלי היה להגיע למתחם עבודה משותף מךא בנוודים דיגיטליים כמוני שנקרא Coworking Bansko, לעבוד משם במשך חודשיים ולחזור לארץ. הגעתי לשם בתחילת נובמבר 2020, שכרתי דירה עם נוף להרים שעולה בסביבות האלף ש"ח לחודש, ונשארתי שם בסופו של דבר כמעט שלושה חודשים.

הייתה לי תקופה נהדרת בבנסקו, הכרתי חברים טובים מכל מיני מדינות, וזה היה מקום טוב להעביר בו את הזמן כשכל העולם מסביב נסגר בשל הגבלות הקורונה. בין היתר גם נסענו לטייל במקומות מחוץ לבנסקו כמו סופיה, מנזר רילה, הפארק הלאומי פירין, מלניק ועוד. החודשיים בבנסקו התחלפו בשלושה, ומשם תכננתי להמשיך לדובאי ולחזור משם לארץ. אבל אז הגענו לחודש פברואר, נתב"ג נסגר. משיקולים כלכליים העדפתי להישאר במדינה זולה במקום להיתקע בדובאי היקרה.. הייתי נשאר בבולגריה בשמחה, אבל בעלי דרכון ישראלי מקבלים 90 יום בלבד בכניסה למדינה. באותו הזמן גם הארץ נסגרה, הטיסות נדחו ובוטלו, מה שאומר שנתקעתי באירופה והגיע הזמן למצוא יעד אחר.

מסופיה לסקופיה - איך לעבור את הגבול כשאין תחבורה ציבורית או תיירות?

בתחילת פברואר עזבתי את בנסקו והגעתי לתחנה המרכזית בסופיה, בירת בולגריה, ובדקתי מה האפשרויות שלי. מדינות רבות סגורות לתיירים, ולאחרות לא בהכרח יש אוטובוס ישיר. אחרי שעברתי בין כל משרדי הנסיעות בתחנה, גיליתי שהאוטובוסים היחידים שעמדו בפני היו לטורקיה, יוון, גרמניה וצ'כיה, וגם זה רק עם בדיקות קורונה שלא הייתה לי באותו רגע, ושלא בטוח שהיו מכניסים אותי לחלק מהמדינות כי אין לי דרכון אירופאי. הרעיון היה להמשיך למקדוניה ואלבניה, אבל גיליתי להפתעתי שאין אוטובוסים לשם בתקופת הקורונה. 

הבנתי שהגבול למקדוניה פתוח, רק שאין אוטובוס ישיר וצריך לעשות את הדרך בטרמפים או למצוא נהג שייקח אותי מעבר לגבול. מצאתי נהג פרטי במחיר מופרז במיוחד, והצלחתי לחצות מסופיה בבולגריה לסקופיה, בירת צפון מקדוניה. בסקופיה כבר ביליתי מספר ימים בטיול אחר בבלקן לפני כשנה וחצי. אז מצאתי אוטובוס לאגם אוחריד בדרום המדינה ליד הגבול עם אלבניה. בעודי מחכה לאוטובוס, גיליתי שהשעון התחלף שעה אחת אחורה... חשוב לברר את הפרטים הקטנים האלה בכל מדינה חדשה שמגיעים אליה דרך היבשה. חשוב להכיר בטיול בזמנים שכאלה גם אתהגבלות הקורונה שיש בכל מדינה: אם בבולגריה המסעדות והברים היו סגורים (פתוחים למשלוחים וטייק אווי), מסתבר שבמקדוניה הכל פתוח אבל סוגרים הכל ב9 בערב. 

הגעתי לאוחריד בסופו של דבר אחרי נסיעה של כמה שעות. בהוסטל הכרתי בחור מקדוני ושני תיירים נוספים, ויצאנו לסיבוב ליד האגם. 

טיול לא מתוכנן באלבניה

מאגם אוחריד המשכתי לטיול של שבועיים באלבניה השכנה. מצאתי מונית משותפת במחיר זול שתיקח אותי לגבול, שם חציתי את הגבול ברגל בין המדינות, ומצאתי מונית לא יקרה בגבול שלקחה אותי לעיר הקרובה שנקראת פוגרדץ. התחנות המרכזיות באלבניה שונות ומיוחדות מכל מקום אחר, במקום דוכנים של משרדי נסיעות שמשם קונים כרטיס כמו בכל מדינה אחרת, באלבניה פשוט יש מלא מיניבוסים בחניון פתוח כאשר על כל מיניבוס יש את השלט לאן הוא נוסע. מצאתי את המיניבוס לקורצ'ה, היעד שרציתי, ועליתי עליו ביחד עם כל המקומיים. רובם הקפידו על מסיכות, אם כי לרוב מתחת לאף או על הסנטר.

הגעתי לקורצ'ה, המוכרת בזכות מבשלת הבירה המפורסמת בעיר, "הגולדסטאר" של האלבנים. מעבר לזה, אין יותר מדי מה לעשות בעיר עצמה, ולמחרת נסעתי לטיול קצר עם נוף מדהים בגבול עם יוון. שם הבנתי כמה אלבניה יפה, ולא מוכרת למטייל הישראלי. מהעיר קורצ'ה לקחתי מיניבוס בשעת בוקר מוקדמת לעיר אחרת במרחק של 4 שעות נסיעה - ג'ירוקסטרה. העיר העתיקה שלה עם המבצר מוכרזים כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, וזו תחנה חובה בכל ביקור באלבניה. בימים כתיקונם אני מאמין שהעיר מלאה בתיירים, אבל כשאני הגעתי לשם - הרחובות היו שוממים ופגשתי רק תייר אחד צרפתי במבצר.

מג'ירוקסטרה המשכתי לעיר החוף סרנדה, על שפת הים היוני וקרובה מאוד לגבול עם יוון. גיליתי שהאזור הזה נקרא גם ה"ריביירה האלבנית". מול סרנדה נמצא האי יווני קורפו, ובימים כתיקונם יש מעבורת בין המקומות. העברתי מספר ימים שם כי היה מזג אוויר גשום וקר, והייתי צריך קצת מנוחה. בהוסטל בסרנדה היו שני תיירים אחרים שלא קשורים אחד לשני. בקטע קוסמי ביום השני שלי שם גם התייר הצרפתי שפגשתי במבצר הגיע לאותו הוסטל במקרה, וכך נפגשנו כל כמה ימים במקומות שונים באלבניה.

מסרנדה המשכתי דרומה לעיירת החוף קסמיל, עיירה שוקקת חיים בעונת הקיץ עם חופים מדהימים, אך בחורף היא עיר רפאים. הייתי לבד והכל היה סגור חוץ מהסופרים, אז המשכתי אל העיר בראט. מבראט המשכתי לעיר החוף דורס (Durres) שם מצאתי חדר במלון ארבעה כוכבים ליד הים ב15 יורו, ואחרי לילה אחד המשכתי לטירנה

האמת שמאוד אהבתי את טירנה. עיר נחמדה וקצת אירופאית, שנהנתי להסתובב ברחובותיה. סוף סוף גם  הכרתי עוד אנשים בהוסטל, יצאנו לפאב ואפילו הלכתי לסרט בקולנוע בפעם הראשונה מזה זמן רב. בטירנה גם לקחתי רכבל אל ההר שמשקיף על העיר והסתובבתי בבונקר תת-קרקעי ענק ומרשים שנבנה בשנות ה-70 וכיום משמש כמוזיאון. האמת שעד עכשיו הגבלות הקורונה לא הפריעו לי במדינה, כי לא יצאתי יותר מדי בערבים ברחבי אלבניה. אבל בטירנה כשכן כבר יצאתי, הגבלות הקורונה במדינה היו שיש עוצר לילי משעה 20:00 מדי לילה. הכל נסגר וצריך לחזור הביתה. עד אז הכל פתוח כרגיל.

בדרך לסרביה עוצרים בקוסובו ובמקדוניה

הרעיון שלי היה להמשיך מאלבניה לקוסובו ובהמשך לסרביה. לאחר בירורים ומחקר באינטרנט, קראתי שלא צריך להציג בדיקת קורונה בכניסה לקוסובו אם מגיעים מאלבניה. לצערי גיליתי במעבר גבול שלא תמיד הדברים מעודכנים, ותיירים שהם לא אלבנים או קוסוביים כן צריכים בדיקת קורונה. השוטר בביקורת הגבולות נתן לי שתי אפשרויות - לחזור לאלבניה או להיכנס לקוסובו בתור מדינת מעבר ולצאת משם לסרביה או למקדוניה תוך 3 שעות. בחרתי באופציה השניה.

הגעתי לתחנה המרכזית בפרישטינה שבקוסובו ב18:00 כשכבר חושך בחוץ ואני צריך לעזוב את המדינה בהקדם. הנהג אוטובוס אמר לי שיש אוטובוס למקדוניה בשעה 19:00, אבל בתחנה לא ידעו על קיומו של אוטובוס בשעה הזו. נאמר לי שכל האוטובוסים מחוץ לקוסובו נגמרו ויהיו שוב בבוקר. בעודי יושב עם התיקים על ספסל בתחנה, עם Wifi שלא עובד ובלי כסף מקומי בארנק, ומנסה לשקול את צעדיי, ניגש אליי בחור בחליפה עם עניבה שלדעתי היה מנהל התחנה. הראיתי לו את מכתב היציאה שלי מקוסובו, והוא אמר לי שיעשה כמה טלפונים ויהיה בסדר.

כעבור כרבע שעה הוא חזר וגם הוא נתן לי שתי אפשרויות בחירה: לעלות על אוטובוס לבלגרד שבסרביה ב22:30 בלילה או לקחת מונית ספיישל לסקופיה במקדוניה ב50 יורו. בחרתי באופציה היקרה והקצרה כי כבר רציתי לצאת משם בהקדם, ולקחתי מונית מעבר לגבול חזרה למקדוניה. כאשר הגעתי לסקופיה מצאתי את המלון והלכתי סוף סוף לישון. ביום למחרת עברתי להוסטל של צעירים, הכרתי חברים חדשים ואחרי שלושה ימים בסקופיה, המשכתי סוף סוף לניש שבסרביה.

30 שעות בסרביה:

מעבר הגבול בין מקדוניה לסרביה עבר חלק לשם שינוי. לא ביקשו בדיקת קורונה, היה אוטובוס ישיר ותוך 4 שעות הגעתי לעיר ניש. העיר עצמה לא גדולה, וגם אין יותר מדי מה לעשות שם. בעיר תוכלו ללכת לאורך נהר הנישבה החוצה את העיר (מכאן השם ניש), להיכנס למבצר ניש שהוא בעצם פארק גדול עם מסגד עתיק, וגם לבקר בפארק הזיכרון בובאני (Bubanj) עם אנדרטה מרשימה המורכבת משלושה עמודים בצורת אגרוף, לזכר 10,000 אזרחי ניש בהם סרבים, יהודים וצוענים שהוצאו להורג ע"י הנאצים במקום הזה. 

כמו בכל המדינות האחרות בהן טיילתי בחודש האחרון, גם כאן ההגבלות היו שונות ויצירתיות, ובדיוק ביום שהגעתי לסרביה נכנסו לתוקפן תקנות שכל המסעדות ובתי קפה צריכים לסגור בשעה 14:00 בצהריים. ברחוב אנשים הולכים עם מסכות לסירוגין, ואילו במקומות הבילוי לא צריך מסכות. ניצלתי את הזמן לעבוד מבית קפה מקומי עד שסגרו, ומשם יצאתי להסתובב בעיר עד הנסיעה לסופיה בשעות הערב.

לאן ממשיכים מכאן?

המסע המופלא ממשיך עם חזרתי לבולגריה בסוף חודש פברואר. מכיוון שאין אוטובוסים כרגע בין סרביה לבולגריה, נאלצתי לקחת שוב נסיעה פרטית, ונפרדתי מ75 יורו נוספים. בזכות התקופה שביליתי בבנסקו גם הכרתי חברים בולגרים, שכרגע מארחים אותי בסופיה. אני תמיד אוהב להכיר חברים חדשים ממדינות אחרות, זה חלק מהחוויה של לטייל בעולם מבחינתי. כמובן שיכולתי להישאר בסרביה או בכל מקום אחר, אבל התכנון המקורי היה להמשיך מסופיה לדובאי בתחילת חודש מרץ ולכן חזרתי לבולגריה.

כיומיים לפני הטיסה, ולאחר התייעצות עם חשבון הבנק שלי, ואחרי חישוב שכל עלויות בדיקות הקורונה והנסיעות המיוחדות הגיעו לסכום נכבד, החלטתי ברגע האחרון לוותר על דובאי, לפחות לחודשים הקרובים. לא קל לטייל בתקופת הקורונה, ובטח שלא זול. כבר תכננתי לחזור לארץ מספר פעמים, אך הטיסות בוטלו ונדחו בזו אחר זו. 

 

כרגע אני נמצא בסופיה, מחשב את צעדיי להמשך ובתקווה שאצליח לחזור לארץ בקרוב אחרי חמישה חודשים של טיול. עד הפעם הבאה שיפתחו את נתב"ג ואוכל לטוס לטיול הבא…

 

את התמונות היפות של מתן ניתן גם לרכוש ולהדפיס באתר שלו.