סגירת דלתות: מה עומד מאחורי "איחורי הישראלים" לטיסות בשדה התעופה בבודפשט?

טיסה משדה התעופה של בודפשט אל ישראל, של חברת התעופה הלאו-קוסט Wizz Air, מספר W62327, הייתה אמורה להמריא שלשום, 23 ביולי 2023, בשעה 15:45. שעת הבורדינג המשוערת הייתה 15:15, אך בפועל, הוקדמה מבלי לעדכן את את הנוזעים על התחלת התהליך. וכך הבורדינג התחיל כ-45 דקות לפני הזמן.

בבודפשט, כמו בעוד מספר שדות תעופה באירופה, ביקורת הדרכונים היא לאחר הדיוטי פרי ונעשית ממש לפני ההגעה לשערי ההמראה. התורים לביקורת הדרכונים בבודפשט על פי רב ארוכים ולוקח כחצי שעה לעבור אותם, אלא שהפעם התור בביקורת הדרכונים של All Passports, היה ארוך מגדר הרגיל , ולקח בממוצע כ-50 דקות המתנה ועיכב 60 נוסעים של טיסה זו.

במהלך ההמתנה פנינו מספר פעמים אל אנשי הביטחון שבאזור, בטענה שהתור הארוך יעכב אותנו להגיע אל הבורדינג, שאמור להתחיל ממש עכשיו – וביקשנו שיאפשרו לנו לעבור. התשובה של אנשי הביטחון הייתה לאורך כל הזמן "אל דאגה, המטוס לא יברח, הם יחכו לכם, הם מודעים למצב". כאשר סוף סוף הגענו אל הבורדינג, הדלתות כבר היו נעולות ולדיילים שהיו במקום לא היו תשובות.

התור של הדרכונים האירופאיים, אגב,  היה פנוי לחלוטין, וככל הנראה הנוסעים שכן הספיקו לעלות על הטיסה היו אלו שיכלו לעבור באמצעות דרכונים אלו.

כתבות נוספות ב-mood תיירות

• חדשות התעופה: ילדים טסים חינם עם TUS Airways
• ארקיע הולכת לכבוש את מזרח אסיה עם קווי טיסה מקוצרים
• מקליקים וחוסכים: שלושה אתרי הזמנת מלונות שאתם חייבים להכיר

תור של 45 דקות לביקורת דרכונים

אלכסנדר טרטקובסקי, אחד מנוסעיה של Wizz Air שסורב לעלות על טיסת W62327 מסר: "לקחו לי את כרטיס העליה למטוס בזמן הבורדינג, כבר הכניסו אותי פנימה בדרך למטוס ואז קראו לי אחרי שתי דקות והחזירו לי אותו בהודעה שסגרו את הכניסה. אני הגעתי כשהשרוול היה פתוח, פשוט החזירו אותי בחזרה".

זר וקנין, נוסעת של טיסת W 2327 תיארה: "התור לדרכונים התארך מאוד, ונוצר עומס רציני. לנו לקח 45 דקות לעבור את התור לדרכונים, למרות שיש לנו תינוק ובטיסה הלוך קיבלנו קדימות בתור. בזמן שחיכינו בתור לחתימה על הדרכון, החלו להישמע ברמקול קריאות Last Call לטיסות שונות בטרמינל אך לטיסת Wizz Air לא הייתה כריזה בשום שלב. חברת Wizz Air ידעה שיש נוסעים רבים שמאחרים, אבל בכל זאת לא כרזה. כשהגענו סוף סוף לשער, אחרי הבידוק הממושך, הודיעו לנו שהבורדינג נגמר ושאי אפשר לעלות למטוס. היו כמה אנשים שעמדו בתור ומנעו מהם לעלות כי התקבלה החלטה לסיים את הבורדינג. לא עזרו כל ניסיונות השכנוע".

המזוודות הורדו מהמטוס

כאשר אני, בעלי והילדים, הגענו לשער העלייה למטוס, לאחר כמעט שעה המתנה בביקורת הדרכונים וללא כל התחשבות, השעה הייתה 15:49 (4 דקות אחרי שעת ההמראה המשוערת) וכאשר פנינו לדיילים בשאלה מה קורה עכשיו, התשובה הייתה ש"אין תשובה". למשך יותר משעה צפינו במטוס מעבר לקיר הזכוכית, מבקשים מענה כלשהו, תשובה, פיצוי, ממתינים עם ילדים קטנים שאיבדו כל סבלנות מהתורים הארוכים, בלי בגדי החלפה או אוכל. בזמן הזה יכלו להעלות את שאר הנוסעים ולהיות מזמן באוויר. במקום זאת, החליטו להקדיש את הזמן בלעבור נוסע-נוסע מן הרשימות ולהוריד את המזוודות שלנו מהמטוס. זה לקח כמעט שעתיים, ולאחר מכן אמרו לנו "תסתדרו". כששאלנו אם לפחות יש פיצוי או וואצ'ר לטיסה אחרת, הם ענו "תקנו כרטיסים ומקסימום אחר כך תפנו לשירות של חברת התעופה".

התבקשנו להגיע  לאיזור הנחיתות, שם קיבלנו את המזוודות, לאחר שקיבלנו בחזרה את המזוודות חזרנו ברגל עד שהגענו שוב לכניסה אל הטרמינל 2B ומכאן – כל אחד לעצמו. מצאנו כרטיסים לטיסת ישראייר, כמו הרבה מן הנוסעים שחיכו איתנו, שילמנו מחיר כפול בשדה (לעומת האתר), עשינו מחדש צ'ק אין, ביטחון וביקורת גבולות  ועלינו על טיסה מאוחרת.

מקרה שחוזר על עצמו מדי שבוע

המקרה הזה בשדה התעופה של בודפשט חוזר על עצמו כמעט כל שבוע,  זו לא הפעם הראשונה, וגם לא העשירית, שאנו שומעים על מקרים כאלו. אי אפשר להאשים תמיד את הישראלים כי התעכבו בדיוטי פרי, ניתן לראות בבירור שמשהו בשדה התעופה בבודפשט ובמיוחד בחלק של ביקורת הדרכונים לא עובד נכון – לא בשלב ביקורת הדרכונים, ללא התחשבות בנוסעים עם תינוקות, או כאלו שעלולים לפספס את הטיסה.

אמנם חברת התעופה Wizz Air פועלת לפי החוק – אך אל נא נשכח שמדובר באנשים, עם משפחות וילדים קטנים, שחיכו הרבה מאוד זמן בשביל להגיע לבורדינג. במקרה הזה גם לא הודיעו על התחלת הבורדינג בכריזה, והוספת את מיקום שער העלייה למטוס על לוח ההמראות הייתה רק כאשר התחילו את הבורדינג. גם העובדה כי לא היה שום סנכרון בין אנשי הביטחון לדיילים לצוות, כל אלו ועוד, מעידים על חוסר תפקוד מקצועי בטרמינל. בזמן שהדיילים ישבו ללא תשובות בדלפק שער העלייה למטוס, יכלו להעלות את יתר הנוסעים שהמתינו ללא תשובות, ואנחנו יחד איתם, ולפתור את הבעיה.

הרבה שאלות ומעט תשובות

האם מדובר בחינוך שוק? האם מדובר בהחלטה שגויה של מקבלי החלטות? יש המון סיבות לכך שחברת תעופה, במיוחד לאו-קוסט, תרצה לצאת בזמן, גם בעלות של השארת נוסעים בשער העלייה, כמו כח אדם שצריך לעבור לטיסה אחרת, סלוט, שעות העבודה של הצוות וכו'. אך נדמה כי הפעם זהו לא המקרה – הדיילים נשארו עם הנוסעים לאורך השעתיים בהם המתינו לתשובות. אולי משהו אחר מסתתר מאחורי מקרים אלו? אולי מעדיפים לסחוב פחות משקל בטיסה, גם אם זה אומר לא להעלות נוסעים שקנו כרטיס.

אין תשובה, אך המון תהיות נשארו פתוחות, ועוגמת נפש לנוסעים שסורבו לעלות ולחזור ארצה, כמו גם הוצאות כספיות גדולות (עבור קניית כרטיסי טיסה חדשים בשדה) שלא תוכננו.

מה ניתן לעשות בשביל למנוע זאת מלקרות גם לכם?

* להיכנס למפת הטרמינל ממנו אתם טסים, מראש – ולבדוק איפה נמצא אזור ביקורת הדרכונים.
* ללכת לאזור שער העלייה למטוס, שעה לפני, רק בשביל לראות שעדיין לא התחילו. הבעיה היא שלא תוכלו לחזור חזרה אחורה לכיוון הדיוטי פרי.
* לשאול בעמדות ה-information אם יש עדכון לגבי שער העלייה למטוס, גם אם בלוח הוא עדין לא מופיע
* לבקש באסרטיביות מאנשי הביטחון שבאזור ביקורת הדרכונים ולדרוש לעבור, כי מסתבר שאף אחד לא באמת מחכה לכם