מלב הקרבות בסוריה: בת ה-7 שריגשה את העולם מדברת

באנא אל עבד ושני אחיה הקטנים, אחמד ונור, העבירו את מרבית חייהם הקצרים נצורים בביתם בעיר חאלב. בשעות היום הם הסתובבו בין ההריסות, חוששים שיתחילו הפצצות חסרות אבחנה מהאוויר. בלילות הקשיבו לקולות המלחמה שבחוץ, ופחדו להירדם.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

עכשיו הם יכולים לרוץ חופשיים בפארק המושלג במדינת המקלט בה הם נמצאים וההתרגשות עצומה. "אני מרגישה מוגנת עכשיו", אומרת באנא. "במלחמה פחדתי מהפצצות. לא היה מזון, לא היו בתי ספר, לא היו בתי חולים, לא היו רופאים".

בחודשים האחרונים הפכה באנא לאחד מסמלי מלחמת האזרחים בסוריה: היא ניהלה יומן מצולם בטוויטר, וגרמה לאנשים בכל העולם לעקוב אחריה בדאגה. דרך הסיפור שלה למד העולם על הפשעים נגד האנושות שביצע אסד בעמו.

"כשהתחילה המלחמה הייתי בת 3. פחדתי על האחים והמשפחה שלי", היא משתפת, היחידה מבין אחיה שעוד זוכרת את החיים לפני המלחמה. ב-24 בספטמבר חייה ניצלו בנס: "בית הספר לשי הופצץ, שלושה ילדים מהכיתה שלי נהרגו", היא מספרת. אז החלה לשאול את אמה מדוע העולם לא שומע את סיפורה. "עזרתי לה להוציא את הרעיון לפועל", מספרת אמה, פאטמה.

"נתנו לאסד את הכוח - אנחנו יכולים גם לקחת אותו ממנו"

מלבד דיווחים על חיי היום-יום באזור הלחימה, החלו באנא ופאטמה לכתוב גם ביקורת על הנשיא שטובח בעמו. "אתה הורג אנשים עניים שמנסים לשרוד, ואומר שהרגת טרוריסטים", האשימו. "במלחמה אין הבדל בין אנשים, והוא טועה ואנחנו צודקים", מתעקשת פאטמה. "אנחנו נתנו לו את הכוח שלו אז אנחנו יכולים לשנות את זה".

ב-27 בנובמבר, אחרי מספר ימי נתק, כתבה באנא את הציוץ הבא: "הלילה אין לנו בית, הוא הופצץ וקרס עליי. ראיתי את המוות וכמעט נהרגתי". אחרי שגם ביתם נהרס, הגיעה הזדמנות להימלט כשהמשפחה שמעה שמתחיל פינוי. יחד עם עוד מאות משפחות, משפחת אל עבד יצאה למסע שעשו לפניה מיליוני פליטים.

לאחר כמעט יממה, הגיעו המשפחות לטורקיה. בעוד ששאר המשפחות החלו להתמקם במחנות הפליטים, משפחת אל עבד זכתה לטוס למפגש עם נשיא טורקיה ארדואן, אליו הוזמנו כלי תקשורת מרחבי העולם. "הוא חיבק אותי, נישק אותי ובירך אותי שהגעתי בשלום", נזכרת באנא. "הוא דאג לי מאוד". ארדואן אכן דאג לה, ויישב את המשפחה - שהספיקה לצבור גם אויבים רבים - בדירת מסתור שמיקומה סודי.

אולם גם כשהיא במקום בטוח ואפילו עומדת לחזור לספסל הלימודים, באנא אינה שוכחת את חבריה שנותרו מאחור, בחאלב. "הילדים כל הזמן סובלים מהפצצות, אין להם אוכל, תרופות או מים לשתות", היא מספרת. "אני מקווה שהמלחמה בסוריה תסתיים ושילדי סוריה יחזרו לבתיהם ולבתי הספר שלהם".