שוברות את הקרח: מאבק המעצמות על השליטה באוקיינוס הארקטי
המסת הקרחונים כתוצאה מההתחממות הגלובלית הובילה את סין, רוסיה וקנדה לנסות ולהשיג דריסת רגל באזור הצפוני של הכדור. על הפרק: נתיב מסחר ימי בין אסיה לאירופה ואוצרות טבע בכמויות אדירות
אוקיינוס הקרח הצפוני, המכונה גם האוקיינוס הארקטי, מתחמם מהר יותר מקצב ההתחממות הממוצע בעולם. כתוצאה מכך, הקרחונים מאיצים את קצב המסתם, דבר שמעורר שני מאבקים באזור: הראשון קשור למרוץ שמתקיים בשנים האחרונות להשגת משאבים ולהשתלטות על המסלול הימי הקצר ביותר בין אסיה לאירופה, בו משתתפות בין היתר רוסיה, קנדה, ארצות הברית וסין. השני קשור למאבק סביבתי שמתקיים באזור נוכח הערכת המדענים כי בעקבות המסת הקרחונים יותר מ-40 זנים של בעלי חיים ימיים, בהם סוסי ים ולווייתנים, יהיו חשופים לפגיעה מצד הספינות במסלול הימי החדש.
עד לתחילת העשור הנוכחי, השטח סביב אוקיינוס הארקטי היה שטח ניטרלי, אך בעקבות שינויי האקלים והגישה המהירה יותר למשאבים, נחשפו הזדמנויות כלכליות חדשות באזור, ומדינות רבות, חלקן מעצמות, מנסות לתבוע בעלות על האזור שבצפון הכדור.
לכתבות נוספות בחדשות 13:
המשרד הנשכח: למה אף אחד לא נלחם על תיק הגנת הסביבה?.
דוח: מי העיר שמייצרת הכי הרבה פסולת בישראל?
"נדיר כמו זהב": מחסור בגז ההליום ברחבי העולם
ההתחממות הגלובלית באזור הארקטי גורמת, כאמור, להמסת רבדי הקרח בחלקו הצפוני של כדור הארץ. הקרחונים הפכו לדקים יותר, קל יותר לשבור אותם, ולכן יש מגוון רחב יותר של הזדמנויות לכריית משאבים באזור, הן מבחינת גילוי נפט והן לגידול דגים. על פי הערכת מכון המחקר הגאולוגי האמריקני, ב-2008 היו באזור הארקטי כ-1,600 טריליון קוב של גז טבעי, כמות נפט ששווה ל-90 מיליון חביות נפט. כמו כן, ניתן למצוא תחת הקרח היבשתי והימי מאגרים עצומים של משאבים טבעיים, כמו זהב, אבץ, ניקל וברזל.
שוברת את הקרח וקובעת עובדות בשטח: רוסיה מנסה לנצל את הפוטנציאל שבאוקיינוס הארקטי
בתחילת השבוע חשפה רוסיה את "שוברת הקרח" החדשה שלה, ספינה שמטרתה לנוע ולנווט באזורים ימיים. מטרת השימוש בספינה הוא לחזק את הנוכחות הרוסית באוקיינוס הקרח הצפוני. הספינה "אורל", תהיה החזקה ביותר שנבנתה אי פעם, ובמוסקבה מקווים שבעזרתה יוכלו להשיג את דריסת הרגל במים הקפואים השוכנים באחד האזורים האסטרטגיים ביותר בגלובוס.
הרוסים רוצים לשלוט במסלול התנועה הימי המהיר ביותר בין אסיה ואירופה, וכך להגדיל את העברת הסחורות בין היבשות ולנצל בצורה מקסימלית את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו. המסדרון הימי, שמתחיל בעיר מורמנסק שברוסיה ומגיע עד למצר ברינג, המפריד בין סיביר לנקודה המזרחית ביותר באסיה, מתאפשר הודות להמסת הקרחונים, תהליך שמואץ ביתר שאת בשנים האחרונות.
נוסף ל"אורל", רוסיה מחזיקה בשתי שוברות קרח נוספות, כשמבחינת נשיא המדינה ולדימיר פוטין היד עוד נטויה. לדבריו, "עוד לפחות עשר ספינות מסוג זה יצטרפו למערך הימי עד שנת 2035". בתגובה לכך, הזמינה ארצות הברית את שוברת הקרח הראשונה שלה זה 20 שנים. "על רקע מאבק הכוחות, הספינה הזאת היא המפתח שלנו להחזקה באזורי הקוטב", אמר אדרימל קארל שולץ, מפקד משמר החופים האמריקני.
על מנת לבסס נוכחות בפועל באוקיינוס הקרח הצפוני, רוסיה השקיעה מיליארדי דולרים בבנייה ושדרוג של שבעה בסיסים צבאיים באזור. לצבא רוסיה באזור יכולות מכ"ם מתקדמות, כלי לחימה נגד מטוסים, טילים וספינות. כל אלה מאפשרים לה לשלוט בחלקים נרחבים מהאוקיינוס. המדינה אף מפתחת יישובים באזור האוקיינוס, כמו העירייה בלושיה גובה, שבה הוקם בסיס צבאי עם מסלול נחיתה ונמל ימי. רוסיה אף הגדילה לעשות כשבשנת 2007 קבעה את דגל המדינה על קרקעית האוקיינוס מתחת לקוטב הצפוני. זאת על מנת לשלוח מסר ליתר המדינות בנוגע לנוכחות הבלתי מעורערת שלה באזור.
רחוקה גיאוגרפית, אך מנסה להיות חלק מהמשחק: האינטרס הסיני
למרות שמבחינה גיאוגרפית היא רחוקה מהאזור, גם סין מנסה לנצל את ההתחממות הגלובלית לטובת האינטרסים המסחריים שלה, ומחפשת דרך להשתלט על המסדרון הימי, שכונה על ידי המדינה "דרך המשי הקוטבית". זאת, בהתאם להסכם מדעי שנחתם בין נשיא סין, שי ג'ינפינג, ומקבילו הרוסי פוטין, המהווה את הבסיס למחקר באזור הארקטי רוסי-סיני. סין הפכה לפעילה במועצת האוקיינוס הבין-לאומית ב-2013, על אף שהיא אינה גובלת באוקיינוס הארקטי. מדינות רבות, בהן דנמרק הביעו דאגה מהנוכחות הסינית באזור הארקטי. במסמך מדיניות אמריקני בנושא נכתב כי המדינה הסקנדינבית הקטנה הביעה חשש מהקמת מכון המחקר, ומכריית המשאבים המתוכננת על ידי סין בגרינלנד, השוכנת על האוקיינוס.
בכיר אמריקני אף מסר כי "מדינתו דוחה את הניסיונות של מדינות כמו סין, שאינן חברות במועצת שמונה המדינות סביב האוקיינוס, להשפיע על המדיניות סביב האזור הקפוא". המדינות החברות במועצה הן ארצות הברית, קנדה, רוסיה, פינלנד, דנמרק, איסלנד, נורווגיה ושוודיה. המדינות בעלות סטטוס של "משגיחות" במועצה הן סין, הודו, קוריאה הדרומית, סינגפור, איטליה ויפן. "למדינות המשגיחות יש אינטרסים, אך סין מגדירה את עצמה כמדינה סמוכה לאוקיינוס, הגדרה שאינה קיימת במועצה", הוסיף הבכיר.
כמו רוסיה, גם סין הרחיבה בשנים האחרונות את הנוכחות הצבאית שלה באוקיינוס. על פי דוח שפרסם הפנטגון בחודש שעבר, הנוכחות הסינית כוללת שימוש בצוללות, שמתריעות מפני שימוש בנשק גרעיני כלפיה מצד ארצות הברית. הדוח הוא חלק מההערכה הצבאית השנתית של הקונגרס האמריקני לגבי צבא סין, וקשור לפרסום מדיניות בנושא אוקיינוס הקרח הצפוני במהלך השבועות הקרובים.
כשמדינות רבות מבקשות להשיג שליטה באוקיינוס - האו"ם נדרש להכריע
"קנדה היא אומת אוקיינוס גאה", אמר שר הדייג והימים הקנדי, לאחר שהמדינה הגישה לאו"ם דוח מפורט, הכולל מחקר של עשור, שמטרתו להרחיב את שליטתה בכל המדף היבשתי הארקטי. תחת אמנת האו"ם ביחס לחוקי הים (UNCOLS), מדינה שגובלת בשטח ים זכאית לפעילות כלכלית חופשית באזורה, עד לשטח של 370 קילומטרים. אם האו"ם יאשר את המחקר, תהיה זכאית קנדה לאזור המדף היבשתי כולו, ותוכל לבצע כריית נפט מתוך האדמה העשירה שמתחת למים.
דנמרק הגישה בקשה דומה לזו של קנדה ב-2006, ונורווגיה הגישה את שלה שמונה שנים קודם לכן. רוסיה הגישה בקשת מחקר כבר ב-2001, אך האו"ם דחה את הבקשה ושלח את המדינה להגיש מחקר מקיף יותר. רוסיה הגישה מחקרים נוספים, וטוענת כבר כמה שנים כי הקוטב הצפוני, שנמצא באזור הארקטי, נופל תחת תחום המדף היבשתי שלה. העניין נידון באו"ם כבר שלוש שנים, ובעקבות כך, כל המדינות הללו טענו כי הקוטב הצפוני צריך להיות בשליטתן.
המעצמות מחפשות שליטה וההתחממות הגלובלית נמשכת:
הפגיעה בסביבה בעקבות כריית המשאבים ושימוש בנתיב "דרך המשי הארקטית" גורמות לשתי תופעות הרסניות מרכזיות. האחת היא פליטת גז מתאן מאזורים שהיו מכוסים שכבות קרח עבות וכעת נמסים, והשנייה היא השתקפות מופחתת של קרני השמש אל החלל. שתי תופעות אלה גורמות להתחממות כדור הארץ, ומסכנות את בעלי החיים, בהם יונקים ייחודיים לאזור זה בעולם כמו כלבי ים, דובי קוטב, ולווייתני בלוגה.
דוגמה לכך ניתן לראות בעיירה הרוסית אמדרמה, בה רובד הקרח מתעבה בתקופת החורף בצמוד לקו החוף שעל ים קארה, ימה שולית של אוקיינוס הקרח הצפוני. שכבת הקרח עמדה השנה על עשרה קילומטרים בסך הכל, כשבשנים קודמות גודלה היה כפול. "שכבת הקרח דקה מאוד עבור דובי הקוטב, והדבר מסוכן מאוד עבורם", אמרה נילי שובלה, מטאורולוגית שמודדת את עובי הקרח פעמיים בשנה מאז שנת 1981, ל"טלגרף" הבריטי, ואף הזהירה: "הקרח דק מאוד עבור דובי הקוטב, והדבר מסוכן מאוד עבורם". איליה מורדבינסטב, מומחה לדובי קוטב, אף הוסיף כי "המצב הוא קטסטרופלי". לדבריו, "כשהקרח ינוע דרומה בחורף הבא, כך גם הדובים. כשהוא ייסוג, רובם לא יצליחו לשוב ולעלות לקרח".
על פי מחקרים אקולוגיים, בעלי החיים מושפעים גם מהרעש שמפיצות הספינות החדשות באוקיינוס, משום שהם מנווטים את דרכם במים בהסתמך על קול. כמו כן, קבוצות גדולות של לווייתנים וסוסי ים חשופות לפגיעה מצד כלי השיט במים. עוד בסכנת פגיעה קשה הם החדשנים חדי-קרן, שמסלול הנדידה הקבוע שלהם נפגע משום שהוא נמצא באזור גרינלנד, השוכנת לחופי האוקיינוס. כך גם כלבי הים ולוויתני הבלוגה, שנדידתם מתמקדת באזור מצר ברינג, שהוא כאמור נקודה מרכזית בתנועת הספינות.
על מנת להימנע מפגיעה באזורי המחיה והנדידה, הוצע במחקר אמריקני לחזות את מיקום הלווייתנים החל מחופי קליפורניה, שבארצות הברית. ארגון הימאות הבין-לאומי כבר אימץ "קוד קוטבי", שנכתב במטרה לקדם שיט בטוח של ספינות באזור אוקיינוס הקרח הצפוני. ה"קוד" לא מכיל בתוכו אסטרטגיות ישירות להגנה על אזורי מחיה או תוכנית סדורה להפחתת כמות כלי השיט שפוגעות בבעלי החיים, אלא קווים מנחים למבנה ספינות, ציוד מורשה, סירות הצלה וחימום הספינה - לשיפור הנראות באזור הקפוא.
ׁׁ(בווידאו: הסבר ה"קוד הקוטבי" על ידי איגוד הימאות הבין-לאומי)
על פי ההערכות, אוקיינוס הקרח הצפוני ימשיך לעבור תהליך של המסה ב-30 השנים הקרובות. סביר להניח כי לא ניתן יהיה לעצור את גל המדינות ששואפות להשתמש במשאבים יקרי הערך שבאזור. עם זאת, ישנן קריאות להשתמש בפלטפורמה הקיימת של מועצת שמונה המדינות סביב האוקיינוס, אותה מכבדות כל חברותיה, ולתכנן מסלול ימי ברור תוך מזעור הסיכונים לבעלי החיים הייחודים לאזור זה.
באזור הצפוני של הכדור, רוסיה, קנדה וסין הן רק חלק מאלה שמנסות להשיג שליטה על מסדרון ימי חדש, וכן כורות משאבי יקרי ערך באזור, שנחשפו לאחרונה. עקב כך, חיות ייחודיות בסכנת פגיעה קשה