מרופא - לרוצח המונים: כך נראו 20 שנות שלטונו של אסד בסוריה

20 שנה עברו מאז קיבל בשאר אסד את השלטון, ואף אחד אז לא חשב שהבן הפחות מועדף על אביו ישרוד שני עשורים. את בשאר כלל לא הכירו הסורים, אלא רק את אחיו באסל, היורש המיועד שנהרג בתאונת דרכים. אז סוריה קיבלה בלית ברירה את החלופה הפחות מועדפת. בשאר התחיל כחידה: הוא נכנס עם הרבה ציפיות לתפקיד שהנה הוא, בעל החינוך המערבי עם האישה שהביא מלונדון, יעשה את סוריה פתוחה יותר. הוא אכן החל בצעדים לעבר זכויות הפרט וסילק את ההנהגה הקודמת מימי אביו, ואז, כמו שיקרה בהמשך בתעתוע של אסד – הוא פתאום חתך בפניית פרסה לעבר דיקטטורה אכזרית.

בתחילת דרכו, אסד דיבר על שלום אסטרטגי עם ישראל וניהל איתה שיחות חשאיות - אבל גם דאג לטפח את ארגוני הטרור הפלסטיניים בדמשק. בתקופתו, גם נסראללה זכה לחיבוק. הוא ראה בו מורה דרך אשר הביס את ישראל ושילמד אותו את השיטה. במקביל לשיחות השלום, באופן חשאי החל אסד בבניית כור גרעיני. אז הבינה ישראל לאן באמת פניו מועדות. הכור הושמד. כשהאביב הערבי פרץ במזרח התיכון, החל אסד להכין את צבאו למלחמה ממש. הוא ידע שהנה מגיע האתגר הגדול שאליו הכין אותו אביו. הפגנות קטנות עם פרחים בידיים הפכו מייד למרד של הרוב הסוני נגד השלטון העלאווי שנחשב לשיעי. אסד הבין מהר את הסכנה ושיגר לרחובות את כל הצבא שלו ואת כנופיות ה"שביחה" בהוראה אחת - להרוג בכל דרך מי שהוא לא תומך שלטון וכל מי שהוא סוני.

מעשי הטבח הבהירו לאופוזיציה שעליה לכבוש שטחים ומשם להתחיל מלחמה בעזרת עריקים מצבאו של אסד, בסיוע תמיכה מבחוץ. בדיוק כשהמורדים כבר התמקמו בתוך דמשק והתקרבו לארמונו, הטיל אסד את הקלף המנצח שלו והביא למהפך: רוסיה נחלצה לעזרתו ואיראן החלה לשלוח נשק ולוחמי מיליציות. כל אלו הכריעו את המורדים במלחמה המדממת והאכזרית. אחרי שמונה שנים, 800 אלף הרוגים ומעל 10 מיליון פליטים - אסד החל להחזיר את חלקי סוריה האבודים לידיו. את מחיר הניצחון על הטרור, כפי שאסד מכנה זאת, מרגישים על בשרם מיליוני סורים שרואים את עיי החורבות שנותרו ממדינתם.

אם נסכם 20 שנה בשלטון, אסד הוא תעתוע. מאחורי המהלך החיצוני עומד תמיד אינטרס משפחתי פנימי, אבל לפי הרציונל האסדי זה לא ממש משנה. מה שהיה הוא שיהיה. אסד לא הולך לשום מקום ומציב מולנו בגבול לבנון וסוריה את חזבאללה ואת איראן, הכי קרובים אלינו אי פעם. אם מישהו חשב ששלום עם אסד יעביר אותו מהצד של ציר הרשע לצד השפוי של המזרח התיכון, היום זה כבר ברור שאסד בחר ללכת עד הסוף עם נסראללה וחמינאי. סוריה של אסד לא רק שלא נעלמה ממפת העולם הערבי, אלא חזרה כמדינה יותר מאיימת, יותר מסוכנת, הרבה יותר מבעבר.