בריטניה יוצאת מהאיחוד האירופי: כל מה שצריך לדעת על הברקזיט

לאחר שנים של משא ומתן מתוח שכלל תהפוכות פוליטיות, חילוקי דעות קשים והתפטרויות של בכירים מתפקידיהם, תחל הלילה (שישי) בריטניה בפרישה הסופית מהאיחוד האירופי, לקראת היפרדותה מן המוסדות האירופיים שבהם הייתה חברה במשך 47 שנים.

אז מה יקרה החל ממחר?

למרות יציאתה הרשמית מהאיחוד החל מהלילה, תיכנס בריטניה לתקופת מעבר שבמהלכה יישארו בתוקף הסדרי המסחר והחוקים שהיו קיימים לפני הפרישה. תקופת המעבר אמורה להימשך עד דצמבר 2020 עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות, אם שני הצדדים ירצו בכך.

בנוסף להישארות בשוק האירופי המשותף ובאיחוד המכסים האירופי, במהלך תקופת המעבר תמשיך הממלכה המאוחדת לתרום לתקציב האיחוד סכומים זהים לאלה שתרמה לפני הפרישה.

במהלך תקופת המעבר, תחל בריטניה לנהל משא ומתן על הסכם סחר עם האיחוד, בתקווה להשיג גישה רבה ככל האפשר להעברת הסחורות והשירותים שלה לאיחוד האירופי. במישור המשפטי, הבטיחה הממשלה הבריטית לשים קץ לסמכות השיפוט הכוללת של בית הדין האירופי במדינה.

על מנת להתחיל במשא ומתן נדרש אישורן של כל 27 המדינות שנותרו באיחוד, ועל כן השיחות הרשמיות עשויות להתחיל רק במארס. לטענת ג'ונסון, המשא ומתן צפוי להיות פשוט, אך מנגד צוין כי שאיפתה של בריטניה לבצע עסקאות עם מדינות אחרות, עשויה להקשות על הדיונים.

בנוסף, יהיה על בריטניה להגדיר את שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי בנושא הביטחון ואכיפת החוק. בממלכה מתכוונים לבטל את צו המעצר האירופי ויצטרכו למצוא לו חלופה. כמו כן, על לונדון להשיג הסכמים בתחומים נוספים שבהם יש צורך בשיתוף פעולה.

הדרך אל הברקזיט

המסע הארוך החל בינואר 2013, כשעל רקע התחזקות גורמים לאומנים בממלכה, הבטיח ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון, לקיים משאל עם בנוגע להישארות באיחוד, אם המפלגה השמרנית תנצח בבחירות, זאת למרות התנגדותו העקרונית לפרישה.

משאל העם ליציאה מהאיחוד והתמנות תרזה מיי

במשאל העם, שהתקיים ב-23 ביוני 2016 הצביעו 52% מתושבי הממלכה המאוחדת בעד פרישה מן האיחוד האירופי והכרעתם אושרה על ידי הפרלמנט והמלכה. ב-24 ביוני 2016, יום לאחר משאל העם, הכריז קמרון על התפטרותו מראשות הממשלה, בטענה שאין זה יהיה ראוי שהוא יוביל את המהלך.

ב-13 ביולי 2016 תרזה מיי החליפה את קמרון והתמנתה לראשות הממשלה. בתקופה שקדמה למשאל העם מיי התנגדה לפרישה מהאיחוד האירופי, אך היא הבטיחה במהלך הקמפיין לראשות המפלגה ובישיבת הממשלה הראשונה שתפעל למימוש רצון המצביעים ולא תביא לקיומו של משאל עם נוסף.

ב-29 במארס 2017 שיגרה מיי למועצה האירופית מכתב רשמי המציג את ההחלטה להתחיל בתהליך פרישה. צעד זה היווה את יריית הפתיחה המציינת את תהליך היציאה של בריטניה מהאיחוד.

בתקווה לחזק את כוחה של מפלגתה בבית הנבחרים לקראת הסכם עם האיחוד האירופי שאותו יש לאשר בפרלמנט, ב-18 באפריל 2017 הכריזה מיי על בחירות כלליות לפרלמנט. אולם לצערה, בבחירות שנערכו ב-8 ביוני 2017, נחלש כוחה של המפלגה השמרנית והיא איבדה את הרוב בבית הנבחרים.

ב-19 ביוני 2018 שחררו בריטניה והאיחוד האירופי הצהרה משותפת המשרטטת את ההתקדמות שהושגה במשא ומתן על מתווה הברקזיט.

ב-25 בנובמבר 2018 אישרו נציגי מדינות האיחוד האירופי את הסכם הברקזיט. מאז אושר המתווה על ידי האיחוד האירופי, הוא נדחה על ידי הקבינט הבריטי כמה פעמים ומועד יישומו התאחר. בפרק זמן זה מיי הצליחה לשרוד מספר ניסיונות להצבעת אי אמון נגד ממשלתה.

ב-24 במאי 2019, לאחר כישלון של שלושה ניסיונות לאשרר את הסכם הפרישה, הודיעה מיי על התפטרותה מראשות המפלגה השמרנית.

התמנות בוריס ג'ונסון ואישור ההסכם בבית הנבחרים

ב-23 ביולי 2019 נבחר בוריס ג'ונסון לראשות המפלגה במקום מיי ויום לאחר מכן מונה לתפקיד ראש הממשלה. בנאומו הראשון בתפקיד הוא חזר על הבטחתו במהלך המירוץ לראשות המפלגה, לפיה הממלכה המאוחדת תפרוש מהאיחוד ב-31 באוקטובר - עם או בלי הסכם.

לאחר שורה של הפסדים בבית הנבחרים, ניסחה ממשלתו של ג'ונסון ב-17 באוקטובר 2019 הסכם חדש עם נציגי האיחוד האירופי. ב-22 באוקטובר אישר בית הנבחרים קריאה שנייה של הצעת החוק לפרישה מהאיחוד, ברוב של 329 תומכים מול 329 מתנגדים.

ב-28 באוקטובר 2019 אישרה המועצה האירופית לדחות את תאריך היעד ליציאה מהאיחוד האירופי ל-31 בינואר 2020, על פי בקשתו של ג'ונסון. יום לאחר מכן הוקדמו הבחירות לפרלמנט הבריטי ל-12 בדצמבר.

בבחירות הכלליות שנערכו ב-12 בדצמבר 2019, זכתה המפלגה השמרנית ב-365 מושבים בבית הנבחרים. הניצחון העניק למפלגה רוב מוחלט של יותר מ-50% מהמושבים (326) ויתרון של 80 מושבים על פני מפלגות האופוזיציה. לאחר הבחירות, ב-20 בדצמבר 2019, אישר בית הנבחרים לראשונה את ההסכם עם האיחוד האירופי, ברוב של 358 תומכים מול 234 מתנגדים.