היום שאחרי דאע"ש: הניצולים מספרים על הזוועות - ומנסים להשתקם
היזידיות שהקימו קהילה לנשים בלבד ("יכולות להסתדר בעצמנו"), הילד שעבר הכשרה להיות לוחם ("מורה שפך דלק על תלמיד") והבריטית שהצטרפה לדאע"ש - ורוצה לחזור • המאבק לחירות - פרויקט מיוחד
דאע"ש, ארגון הטרור האסלאמי הקיצוני, השתלט על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק בשנים האחרונות, והחל משנת 2014 החל לטבוח בכורדים, בבני הדת היזידית, בשיעים ואף בסונים שלא סרו למרותו. בשנה האחרונה נחלה המדינה האסלאמית תבוסה קשה ואנשיה נאלצו לסגת. הניצולים, רבים מהם נשים וילדים, החלו אט אט לחשוף כיצד נראו החיים תחת שלטונו של אחד מהארגונים האכזריים בהיסטוריה - ואיך יוצאים לחירות לאחר התופת.
לכתבות נוספות בפרויקט המאבק לחירות:
מרואנדה ועד לישראל: המאבק העולמי לזכות האישה להפלה
"מרד כלכלי": מה עומד מאחורי בשורת החירות של פייגלין?
אלמנות המיעוט היזידי שהקימו קהילה לנשים בלבד: "איבדנו את האמונה ביכולת של גברים לבנות קהילות - והחלטנו לעשות זאת בעצמנו"
במהלך רצח העם של בני המיעוט היזידי, גברים רבים נורו למוות והושלכו לקברי אחים. הנשים היזידיות באזורים שנכבשו, נשבו כדי להימכר בשוק העבדים של דאע"ש. רבות מהן אף עברו מפעיל אחד של הארגון לאחר - ואלו גרמו להן נזקים פיזיים ונפשיים. כעת, נשים רבות שניצלו מהשבי נאבקות על מנת לשרוד, ללא מקור הכנסה או מסמכים מזהים.
הכפר ג'ינוואר, שבצפון מזרח סוריה, הוקם על ידי נשים מהמיעוט היזידי שאיבדו את בעליהן בקרבות עם דאע"ש. היוזמה נבעה מתוך רצון עמוק של אותן נשים להתחיל מחדש ולנהל אורח חיים עצמאי – מחוץ לאזורי העימות. ג'ינוואר מורכב כולו מנשים שהתחייבו שלא להינשא שוב, כשגברים מורשים להגיע לבקר, אך לא לחיות בכפר.
"את הבתים שלנו אנו בונות מאדמה", סיפרה דאריה סלאח, אחת מתושבות הכפר ל"לוס אנג'לס טיימס". "באזור התנהלו הרבה קרבות, המון אנשים נהרגו ונשים נותרו ללא בעליהן, ללא רכוש וללא קורת גג". אליה מוחמד, שבנתה את ביתה בכפר, סיפרה: "העבודה היא חלק מחיינו - אנו עובדות כדי שנוכל להמשיך לחיות. הנשים כאן איבדו את האמונה ביכולת של גברים לבנות קהילות, והחליטו לעשות זאת בעצמן".
בריוואן בת ה-15 הגיעה לכפר יחד עם אמה דריסם, מעיראק - מולדת היזידים, לאחר שאיבדו את שאר בני משפחתן בקרבות. כמו אלפי יזידיות אחרות, היא נחטפה על ידי דאע"ש בשנת 2014, כשהארגון השתלט על האזור שבו חי המיעוט בגבול שבין עיראק לסוריה.
"אני אוהבת להיות כאן", סיפרה בריוואן ל"גרדיאן" הבריטי. "אני אוהבת ללכת לבית הספר, במיוחד את שיעורי המתמטיקה, ואני מתכננת להיות ספרית כשאגדל". דריסם אמרה כי "המקום מיוחד כיוון שהוא רחוק מהמסגרת הפטריארכלית המגבילה. הכפר הוא השיקום הטוב ביותר לדברים שהנשים האלה סבלו".
בארווה דארוויש הגיעה למקום עם שבעת ילדיה, לאחר שהכפר שלה במחוז דיר א-זור שוחרר מכיבוש דאע"ש ובעלה נהרג בקרבות. "בנינו את המקום בעצמנו, לבנה אחר לבנה. בג'ינוואר, ראינו שנשים יכולות להסתדר בעצמן - אפילו הרבה יותר טוב מהגברים. בתוך זמן קצר כבר היה ניתן לראות את השינוי, הילדים כאן יגדלו להיות מאושרים".
כזכור, בחודש דצמבר הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי כוחות הצבא האמריקניים יעזבו את סוריה, בעקבות הבסתו של הארגון. בהודעה הרשמית שהוציא אז הבית הלבן נכתב כי "לפני חמש שנים דאע"ש היה עוצמתי ומסוכן מאוד במזרח התיכון, אך מאז, ארצות הברית הצליחה להביס את החליפות. ניצחונות אלה אינם מציינים את סופה של הקואליציה העולמית - ההחלטה להחזיר את הכוחות נובעת ממעבר לשלב הבא במאבק".
עדיין לא ברור מה יהיה גורלו של הכפר ג'ינוואר כשכוחות הצבא האמריקניים יעזבו סופית את האזור. בעוד דאע"ש אכן איבד אחיזה על מעוזו האחרון - הכפר באגוז שבסוריה, ישנן עדיין כ-3,000 נשים שגורלן נשאר לא ידוע. כמו כן, שיעור ההתאבדות בקרב נשים מהאוכלוסייה היזידית גבוה מאוד, אפילו עבור אלו שהצליחו להימלט משבי הארגון – לאחר שנים של עבדות ואונס.
הילדים היזידים והשיעים ששרדו יחד מספרים על הזוועות: "מורה בבית ספר של דאע"ש שפך דלק על אחד התלמידים"
אלפי בני המיעוט היזידי ומוסלמים שיעים רבים – ובהם ילדים שנחטפו על ידי הארגון ואולצו להמיר את דתם לאסלאם, עדיין מוגדרים נעדרים. ילדים שנלקחו בשבי דאע"ש, שימשו משרתים ולעיתים אף נמכרו על מנת להפוך לחיילי הארגון. כחלק מהשיטה שבה פעל ארגון הטרור, שימשו לעיתים הילדים כמגנים אנושיים. מסיבה זו, כוחות הקואליציה למלחמה בדאע"ש הפסיקו במקרים מסוימים את התקדמותם ועצרו את התקיפות.
בחודש שעבר, שבעה ילדים יזידים מהעיר סינג'אר שבעיראק וארבעה ילדים שיעים נמצאו יחד, לאחר תבוסת דאע"ש בבאגוז. עלי עאון בן ה-11, ושני אחיו – חליל בן התשע ואחמד בן השבע, היו בין הילדים שנמצאו. לאחר ארבע שנים בשבי, הילדים הצליחו להימלט במה שמוגדר כלא פחות מנס. הם צעדו מרחק של כמאתיים קילומטרים מאזור הקרבות, למקום שבו הקיצוניים לא יוכלו לפגוע בהם. הילדים נמצאו על ידי משפחה מקומית, ובימים הראשונים לא אכלו ובקושי שתו.
בשנת 2014, כאשר החל הטבח של דאע"ש בבני המיעוט היזידי בעיר סינג'אר שבעיראק, ניסתה משפחת עאון לברוח מהעיר. בני המשפחה נסעו בשתי מכוניות, כשבאחת הילדים עם אמם ובשנייה אביהם יחד עם קרובים נוספים. למרות ניסיון ההימלטות, פעילי הארגון מצאו אותם. הגברים נרצחו, והנשים נשבו במטרה להפוך לשפחות של פעילי דאע"ש. אם המשפחה עדיין מוגדרת נעדרת.
בהמשך, נשלחו הילדים לבית יתומים בעיר מוסול, מעוז הארגון בעיראק, שם התחברו לילד נוסף מטורקמניסטן בשם מאהדי ג'אזי ג'ולאק, בן השש. מאהדי הגיע למקום יחד עם ארבעת אחיו - לילה בת החמש, ג'אמיל בן הארבע, עלי בן ה-10 חודשים ורימלה כבת השבועיים.
מאהדי, שנמצא יחד עם ילדי משפחת עאון, תיאר עבור כתבי רשת NBC את הזמן שהעביר בשבי דאע"ש. "הלבישו את הילדים בבגדים זהים לאלו של פעילי הארגון כדי שלא יבדילו בינינו, והכניסו אותנו למערכת לימודים דתיים אינטנסיבית שכללה עונשים קשים. אם לא היינו טובים, היו מכים אותנו. במקרה מסוים מורה שפך דלק על אחד הילדים".
מאהדי היה רק בן שמונה כאשר אולץ להצטרף לכוחות שמטרתם להכשיר ילדים-לוחמים עבור הארגון. "היו אימוני נשק ולימדו אותנו כיצד לירות", סיפר. "האמיר של אחת הקבוצות לעג לי ולילדים אחרים על כך שאנו 'מוסלמים גרועים'. הוא כלא אותי בחדר במשך עשרים ימים".
בחודש פברואר, כשהפסקת האש של דאע"ש וכוחות הקואליציה הסתיימה, ראש בית היתומים שבו שהו הילדים, הסביר להם כי זו ההזדמנות לברוח. "יצאנו למסע לאורך המדבר, תוך שאנחנו מתחמקים מפעילי הארגון - שהיו מאלצים אותנו להסתובב ולחזור", המשיך מאהדי. "כשהגענו לאזור שקט, הרחק מהקרבות, הסברתי לילדים האחרים שעכשיו אנחנו סוף-סוף חופשיים".
מאהדי הגיע יחד עם האחים עאון למחנה שנמצא בשליטת הכוחות הכורדיים. מוסי זחאן, דובר של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, מצא אותם. "הם היו בהלם מוחלט וחשבו שאנו רוצים לפגוע בהם תחילה. זה עצוב מאוד כי כנראה שזה הדבר שאליו הורגלו", אמר זחאן. "לאחר שהבינו את הסיטואציה, היה ניתן להבחין בחיוך גדול על פניהם. הילדים האלה יוצאים עכשיו לקרב גדול עבור השיקום - הקרב על חייהם".
הבריטית שהצטרפה לדאע"ש – ולא הורשתה לחזור למדינתה: "לא ידעתי למה אני נכנסת"
שמימה באגם בת ה-19, ברחה בשנת 2015 מלונדון יחד עם שתי חברותיה – במטרה להצטרף למדינה האסלאמית בסוריה. כשהגיעה למדינה המשוסעת, נישאה לפעיל דאע"ש ממוצא הולנדי. בחודש שעבר, חשפה את סיפורה בפני התקשורת העולמית כשהופיעה יחד עם בנה – תינוק כבן מספר ימים, מול המצלמות, והביעה תקווה שהשלטונות בבריטניה יאפשרו לה לשוב. "אני לא יכולה לחיות כאן לנצח, זה לא אפשרי", הסבירה.
בשיחות אחרונות איתה, סיפרה בגאם כי התנאים במחנה הפליטים שבו היא שוהה קשים, אך טובים יותר מאשר בבאגוז, הכפר שממנו היא ואלפים אחרים נמלטו בשבועות האחרונים. "מאכילים אותי, אבל קשה לי מאוד לעשות דברים בכוחות עצמי, במיוחד עכשיו כשיש לי תינוק. קשה מאוד לדאוג לו בלי כסף", אמרה. "כעת יש לי קורת גג מעל הראש בעוד שקודם לכן ישנתי בחוץ".
"איני מתחרטת על שנסעתי לסוריה", הבהירה. "במהלך השנים כאן איבדתי שני ילדים - תינוק בן שמונה חודשים ותינוקת שהייתה כמעט בת שנתיים, בשל מחלות ותת תזונה. לא ידעתי למה אני נכנסת כשעזבתי, מגיעה לי סימפטיה על כל מה שעברתי בשנים האחרונות. אני מקווה שלמען שלום התינוק שלי יאפשרו לי לחזור".
עורך הדין של המשפחה, טזנים אקונג'י, אמר ל-"ניו יורק טיימס": "לפי מה שהבנו היא עזבה את המחנה בשל הדאגה לשלומה ולשלום תינוקה, בעקבות איומים מצד האנשים שם. גם אני קיבלתי איומים על חיי ואני רק עורך הדין של המשפחה, תארו לכם מה היא עוברת". אקונג'י הוסיף כי בכוונתו לטוס לסוריה ולהיפגש עם באגם.
הממשלה הבריטית מסרה למשפחה כי אזרחותה של באגם תישלל, צעד שעורר סערה במדינה. בעוד שפוליטיקאים ואישי ציבור טענו כי בגאם הייתה צעירה מאוד כשעזבה את המדינה ועל כן מגיעה לה הזדמנות לשיקום, נטען מנגד כי אסור לאפשר לה לחזור למדינה לעולם - בשל בגידה.
חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור ומהמפלגה השמרנית ביקרו באופן חריף את שר הפנים, סאג'יד ג'אוויד, על כך שניסה לבטל את אזרחותה. טענתם הייתה שבגאם הפכה לקיצונית בבריטניה עצמה - ולכן יש לאפשר לה לחזור הביתה ולהתמודד עם ההשלכות.
ממשפחתה של באגם נמסר כי בכוונתם לערער על החלטת ממשלת בריטניה לשלול את אזרחותה. החלטת הממשלה ככל הנראה מסתמכת על הטענה שבגאם יכולה להשיג אזרחות בנגלדשית, בשל מוצאה של אמה. למרות זאת, משרד החוץ של בנגלדש הבהיר כי באגם לא תורשה להיכנס למדינה.