עם הגב לקיר: סעודיה נאלצה לנרמל יחסים עם היריבה הכי מרה שלה

לאחר יותר משבע שנים של נתק כמעט מוחלט ביניהן, אתמול (שישי) הכריזו איראן וסעודיה על חידוש היחסים בין המדינות. אחרי כמעט שנתיים של שיחות ישירות ועקיפות בין הצדדים, שהחלו באפריל 2021 ונעשו בתיווך עיראקי ועומאני, הצדדים הודיעו על חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן.

חמישה ימים של שיחות ודיונים קדחתניים בין המשלחות הסעודיות והאיראניות שהתקיימו בבירת סין בייג'ינג, הביאו להסכם התקדימי, ששם סוף לשבע שנות נתק דיפלומטי. במסיבת עיתונאים מצולמת היטב שהתקיימה אתמול בנוכחות וואנג יי, ראש משרד החוץ הסיני, הצדדים הכריזו כי בתוך חודשיים יפתחו מחדש את השגרירויות והקונסוליות זו אצל השנייה וכי שרי החוץ של המדינות ייפגשו בינהם במטרה להוציא לפועל את ההסכם ולקיים הכנות לקראת חילופי השגרירים.

כמו כן, "שתי המדינות הדגישו את כיבוד הריבונות ואי ההתערבות בענייניה הפנימיים אחת של השנייה". ריאד וטהרן אף הסכימו לחדש את הסכם שיתוף הפעולה הביטחוני עליו חתמו בשנת 2001 וגם את הסכם הסחר, הכלכלה וההשקעות שנחתם ביניהן אי אז בשנת 1998.

ההסכם הזה, עליו חתמו המדינות, מבטא במידה מסוימת את אכזבתה של סעודיה מארצות הברית, זו של ממשל טראמפ וגם זו של ממשל ביידן, לרבות בעניין הערבויות הביטחוניות שארה"ב לא סיפקה לה למול איראן ובנושא הסכם הגרעין. לפי הגישה הסעודית, בחודשים האחרונים, ארה"ב ומדינות המערב זנחו כמעט לגמרי את המאבק באיום שאיראן מציבה לאזור, שם התרכזו בעיקר במחאת החג'אב שפוקדת את הרפובליקה האסלאמית. סעודיה חשה בודדה וחשופה במאבק מול איראן, בשעה ששכנותיה למפרץ נרמלו בזו אחר זו את היחסים עם איראן. לפי שעה, מדינת המפרץ היחידה שטרם נרמלה יחסיה עם איראן היא בחריין הקטנה, שחוששת יותר מכל מהחתרנות האיראנית בשטחה.

לאחר אין ספור מסמוסים סעודיים לחידוש הקשר עם איראן, הממלכה "נכנעה" ללחצים שהיא הפעילה עלייה ו"נאלצה" לחדש את היחסים עמה, שכן, לא היה מי שיסייע לממלכה בהתמודדות מול האיראנים. ארה"ב וישראל אינן מספיקות, לכל הפחות בעת הזו, שהסכם כינון יחסים רשמי בין ישראל וסעודיה טרם נחתם ובעת שאיבה מרחפת מעל יחסי הממלכה ואמריקה. מבחינת סעודיה - האופציה הצבאית, התוקפנית יותר - ירדה מהפרק. המסר שהסעודים מעברים לארה"ב ולאזור הוא בעצם - "אם אין אני לי מי לי". מסר נוסף שהסעודים מעבירים לארה"ב הוא שסין, איננה עוד שותפה כלכלית-אנרגטית בלבד של הממלכה, אלא שותפה מדינית וביטחונית משמעותית. זאת, למרות תלותה הביטחונית הכמעט מוחלטת של ריאד בוושינגטון.

האיראנים ניתן להסיק, ככל הנראה התחייבו "להעניק" לסעודים ערבויות ביטחוניות בתמורה להסכם, למשל בנושא הכטב"מים והמלחמה בתימן. ככל הנראה שגם לאיראנים היו דרישות בפני הסעודים, ייתכן, מיתון התמיכה הכלכלית של הממלכה בערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל". אם שני הצדדים יקיימו את הבטחותיהם, ייתכן והמדינות יתקדמו בכיוון חיובי, ואולי שייבו את יחסיהן מימים עברו. כך או כך, בחודשים הקרובים, המתיחות המושרשת בין המדינות צפויה להישאר על כנה, ולא מן הנמנע שגם בחודשים ובשנים שלאחר מכן.

מזרח תיכון חדש, היא אימרה שמיוחסת להתפתחות ערבית-ישראלית במזרח התיכון, אך היא רלוונטית גם למקרה הזה. לחידוש היחסים בין המדינות השלכות מרחיקות לכת על המרחב המזרח תיכוני ובפרט על המאבק של ישראל באיראן, על יחסי ישראל וסעודיה ועל המאבק בדומיננטיות שמנהלות ארה"ב וסין באזור.

המלחמה הקרה הזו שבין סעודיה ואיראן, אפיינה את האזור בשנים האחרונות. סביר להניח שהרגעת המתחים בין המדינות תיקח זמן מה. היריבות בין איראן וסעודיה היא שורשית ומאופיינת בעיקרה באיבה דתית סונית-שיעית ואיבה אתנית ערבית-פרסית. כאמור, החשש הסעודי הגובר מאיראן לצד ההבנה שאין מי שתסייע לה בעת משבר ובכלל, במאבק מול איראן - "אילץ" אותה להגיע להסכם.

רק לפני חמש שנים, יורש העצר מחמד בן סלמאן כינה את המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, "היטלר החדש של המזרח התיכון" והיום - המדינות הגיעו להסכם. ניתן ללמוד מהשינוי הניכר במדיניות הסעודית, על הבנת הצמרת בממלכה על אופי המאבק שיש לנהל מול איראן, בהיעדר "גב" אמריקני או ישראלי. מבחינת סעודיה, ניציות אינה רלוונטית עוד, רק שיח ישיר בין המדינות יגשים את האינטרסים הסעודים בתימן ויבטיח לה שקט ביטחוני.

ביממה החולפת, נשמעו הרבה התייחסויות להקשר הישראלי, ולתפקיד של ממשלה כזו או אחרת בהסכם שנרקם בין איראן לסעודיה. עושה רושם שישראל היא שחקן משני בסיפור הזה, שלא לומר - ניצבת. מדובר באירוע אזורי-בינלאומי גדול ומשמעותי הרבה יותר מישראל, אם כי הוא מהווה מכה קשה לחלום הישראלי לנורמליזציה פומבית עם הממלכה ולשאיפה להקמת ברית אזורית נגד איראן. עם זאת, סביר להניח שישראל וסעודיה יישמרו על שיתוף הפעולה ביניהן לרבות מול איראן, זו רק הפומביות שעשויה להיפגע.

הניצחון הסיני הנקודתי על ארה"ב במאבק על הדומיננטיות באזור הוא הכותרת הגדולה של הסיפור הזה. ההצלחה הסינית נרשמה במקביל לניסיונות האמריקניים לתיווך בין ישראל וסעודיה, שעד כה, לא הבשילו לכדי פריצה ביחסים.

במזרח התיכון שבו סין היא המעצמה הדומיננטית - ישראל לא בהכרח תהיה דומיננטית כפי שהיא כיום במזה"ת ממנו ארה"ב נסוגה, וזו הסיבה האמיתית לדאגה, יותר מעצם ההסכם הסעודי-איראני. ביקורו של נשיא סין שי ג'ינפינג בסעודיה בחודש דצמבר האחרון, שהתקבל שם בברכה ובאהדה, הייתה הנקודה בה סין החלה בתכנון הניצחון המדיני הראשון שלה כמעצמה דיפלומטית במזרח התיכון.

החודשיים הקרובים יהיו משמעותיים וקריטיים. מבחינת סעודיה, הכדור במגרש של איראן, שתצטרך להוכיח נכונות אמיתית, ותידרש לחדול בה מפעולות אנטי-סעודיות. אם הצדדים יצליחו ליישם את ההסכם, משמע, סעודיה תהיה זהירה הרבה יותר למול איראן, יותר ממה שהיא כבר כיום. תוקפנית וניצית כפי שהייתה בעבר - היא לא תהיה.