מסע הפליטים בים: "האמנו שנחיה"

ללא חגורות הצלה ובעומס של פי כמה ממה שהסירה בנויה לו, עושים פליטים ומהגרים את דרכם לחופי אירופה. רובם מגיעים ממדינות אפריקה אבל גם ממדינות נוספות במזרח התיכון. יש ביניהם פליטים שנמלטים מאזור מלחמה, אבל רובם נמלטים מעוני.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אי אפשר להבין מה קורה באמת בים התיכון בלי לראות אותם מחפשים בייאוש אחר חוף מבטחים, בלי לראות אותם פנים אל פנים. דבוקים זה לזה, על סירת גומי קטנה, יושבים בדחק ומתפללים שיצילו אותם.

מסעם של הפליטים מתחיל 700 קילומטרים מדרום לאיטליה, בגבול המים הטריטוריאליים של לוב, אזור שהרוויח את הכינוי "בית הקברות הימי הגדול בעולם". רק השנה מצאו שם את מותם 3,300 בני אדם, גברים, נשים וילדים. השנה הקטלנית ביותר בים התיכון אי פעם.

בספינת החילוץ השייכת לעמותת "מואס" העוסקת בהצלת מהגרים בלב ים יש ציוד הצלה, חדר ניתוח וגם חדר מתים אחד בקצה המסדרון. ישראל פפא הוא פרמדיק מד"א שנמצא בים התיכון כבר חודש. "הגעתי לפה ב-5 באוקטובר והחוויה הראשונה שלי הייתה לראות את המהגרים יורדים מהספינה לאיטליה. מאות אנשים, היה להם באמת פנים של אושר".

לסירת החילוץ הם עולים רטובים ממים. חלקם עדיין עם פציעות ירי טריות מלוב, חלקם עם עצמות שבורות ממכות וחלקם עם כוויות ממנוע הסירה.

"האמנתי שהמקרה שלי שונה - שלא אמות"

"אני עושה את זה 18 שנים וזה הפך לדבר שבשגרה. לא נראה שהדברים ישתפרו", מספר ג'ון המילטון, מי שמנהל את מבצעי ההצלה מספינת הסיוע. "בהתחלה היו עליהן רק 80 אנשים. כעבור כמה שנים עלו המספרים באופן משמעותי. מעמיסים אנשים זה על גבי זה. בקושי יש מקום לזוז".

כדי לצאת מ"בית הקברות הימי" המהגרים נדרשים לשלם בין 500 ל-1,000 אירו. "זה ממש שוק שחור של אנשים שמה שאכפת להם זה כסף", ממשיך המילטון. "כשיגיע הרגע בו הוא צריך להעלות מהגרים על הספינה הוא ישתמש בסירה אחת וידחוס עליה כמה שהוא רק יכול".

"ידעתי שאנשים מתים בים, שמעתי בחדשות", סיפר אחד הפליטים. "האמנתי שהמקרה שלי יהיה שונה, שאני לא אמות. אני לא יודעת לשחות. זאת הייתה הפעם הראשונה שרגליי דרכו בים".