מ"יריד המזרח" ועד האירוויזיון: כשהעולם נשא עיניו לישראל
לאורך השנים, ידעה ישראל אירועים גדולים, שכמה מהם בלטו מעל היתר והפכו לאבני דרך משמעותיות. מכנס המסחר בשנות ה-30, דרך הופעת הענק של מייקל ג'קסון - ועד מרוץ האופניים שהוזנק בי-ם
שבוע האירוויזיון יגיע היום (שבת) לשיאו, עם הגמר הגדול שייערך במתחם "אקספו" בתל אביב - ועיניהם של מאות מיליוני צופים ברחבי העולם יהיו נשואות לעבר ישראל. לא מדובר בפעם הראשונה שהמדינה עומדת בסיטואציה כזאת, שכן לאורך השנים ידעה ישראל אירועי תרבות רחבי מימדים, שהצליחו לבלוט מעל לאחרים. בין אם אלו היו מאורעות מסחריים, תרבותיים או ספורטיביים - הם הפכו לאבני דרך שעיצבו את ההוויה הישראלית ונחרטו בזיכרון הקולקטיבי.
שתי תחרויות האירוויזיון הקודמות שנערכו בארץ עוררו התרגשות גדולה, אך יחד עימן, בין האירועים הנוספים ששמו את ישראל על המפה ניתן למנות את יריד "הגמל המעופף" שנערך לפני קום המדינה, הופעת הענק של מייקל ג'קסון בתל אביב (שהגיעה כמה עשורים אחרי הביטול המאכזב של הגעת חברי "הביטלס"), ומרוץ האופניים היוקרתי "ג'ירו דה איטליה" - שהוזנק בירושלים.
לכתבות נוספות בחדשות 13:
החלו אירועי האירוויזיון: "המשלחות בעננים ממה שקורה פה"
"הכי מורכב, מרשים וגדול": ההכנות לקראת אירוויזיון 2019
"גם אם לא זוכים - מרוויחים": מפגש עם משלחות האירוויזיון
"יריד המזרח" - אירועי "הגמל המעופף"
"יריד המזרח" או בשמו השני - "הגמל המעופף", היה יריד מסחרי בין-לאומי שנערך בתל אביב בשנות השלושים של המאה ה-20. ליריד קדמו שורה של תערוכות שנערכו בעיר בין השנים 1924–1929, ואורגנו ברובם על ידי חברת "מסחר ותעשייה" שהוקמה על ידי יזמים תל אביביים. את התערוכה הראשונה ארגן יהושוע גורדון, והיא נערכה בקיץ 1923 ב"מועדון הציוני" שבשדרות רוטשילד.
באפריל 1924 נערכה בבית הספר לבנים ברחוב אחד העם "התערוכה והיריד למען תוצרת הארץ", שסללה את הדרך לחמשת הירידים הבאים - שנערכו במתחם שהעמידה עיריית תל אביב לרשות היזמים, בעיר אזור. הירידים נערכו ב-1925, ב-1926, ב-1929 וב-1932. למעשה, היריד ב-1932 היה הראשון שכונה "יריד המזרח". האדריכל הראשי של היריד, אירה אלחנני, עיצב לו סמל מיוחד שכלל גמל עם כנפיים, שזכה לכינוי "הגמל המעופף". ביריד זה ביקרו קרוב ל-300 אלף איש, ובזמן קיומו הופעלה, לראשונה בארץ, תחנת ששידרה שידורי רדיו בשפה העברית. זאת, כארבע שנים לפני שהחלו שידורי רדיו סדירים במדינה באמצעות "קול ירושלים".
הירידים זכו להצלחה גוברת והולכת ופקדו אותם רבבות ובהמשך כאמור מאות אלפי מבקרים. ככל שהתרחב היקף התערוכה, עלה הצורך בבניית מתחם קבע ליריד ולירידים נוספים. הנציב העליון ארתור ווקופ, שתמך ביישוב העברי, התלהב מהרעיון והעביר שטח בצפון תל אביב לצורך בניית המתחם.
בשנת 1934 נפתח "יריד המזרח" במגרשי התערוכה שבקצהו הצפוני של רחוב דיזינגוף, כיום רחוב התערוכה. היריד שולב בחגיגות חצי היובל לייסודה של תל אביב, ונחשב לאירוע רב-חשיבות במסגרת הכלכלית של היישוב העברי. השתתפו בו נציגים מ-30 מדינות וביקרו בו כ־600 אלף בני אדם במשך שישה שבועות. כמו כן, ליריד זה הייתה חשיבות רבה בתולדות האדריכלות המקומית ולטובתו נבנו מספר ביתנים על ידי האדריכלים היהודים הבולטים ביותר של אותה התקופה ובהם אריה אלחנני, ריקרד קאופמן ואריה שרון.
בשנת 1936 נערך יריד נוסף, אולם בשל מאורעות "המרד הערבי הגדול" שהחלו כשבועיים לפני פתיחתו ושיתקו את נמל יפו, התקיים היריד במתכונת מצומצמת, ולא בהיקף של קודמו. בעקבות התמשכות המאורעות וכן בשל מלחמת העולם השנייה, לא נערכו עוד ירידים במקום. לאחר קום המדינה, הוקם מתחם ירידים חלופי שנקרא "גני התערוכה".
בשנת 1949, נסגר מתחם היריד. המקום הוזנח, ננטש והפך למתחם של בתי מלאכה ומוסכים. ב-1959 נפתחו "גני התערוכה החדשים" בשדרות רוקח ביוזמת ראש העיר דאז, חיים לבנון, יחד עם "תערוכת 50 שנה לעיר תל אביב". בשנות התשעים החלה עיריית תל אביב בפעילות הראשונה לשיקום המתחם כאשר הפכה את ההאנגרים הישנים בו למועדוני בילוי. במהלך שנות האלפיים, עבר המקום לניהולה של "חברת אתרים" בבעלות עיריית תל אביב והחלו עבודות לשיקום האזור והפיכתו למתחם של קניות ובילוי. בשנת 2016 אף אירח האתר המשופץ את יריד האמנות "צבע טרי".
"דבר כזה עוד לא ראינו": ההופעה של מייקל ג'קסון בישראל
בספטמבר 1993, התרחשה בישראל היסטוריה, כאשר מייקל ג'קסון, כוכב הפופ הגדול ביותר של אותה התקופה ומי שנחשב בעיניי רבים לאחד מאומני המוזיקה הגדולים אי פעם, הגיע לשתי הופעות לעיניהם של כ-180 אלף מעריצים נלהבים. ג'קסון אף אירח בהופעותיו בפארק הירקון בתל אביב את הזמרת מדונה, במסגרת סבב ההופעות "Dangerous World Tour".
לא מעט שנים חיכו בארץ לבואו של "מלך הפופ", וכשסוף סוף הגיע - הצליח ג'קסון לענות על כל הציפיות. מלבד שתי ההופעות בתל אביב, בסדר גודל שהקהל הישראלי לא ראה עד אז, יצא הזמר לשוטט ברחובות ירושלים, למד על ישראל, קנה דיסקים וספרים, שכר לעצמו את הלונה פארק בתל אביב ואף גרם לפקקי ענק ברחוב הירקון.
(בווידאו: מייקל ג'קסון בהופעה בישראל בשנת 1993)
ג'קסון, שהיה אז רק בן 35, הוזמן לישראל על ידי המארגן מרסל אברהם, חברו הטוב במשך 20 שנים ומי שסייע בהפקת הופעות רבות של ג'קסון ברחבי העולם. אברהם חבר לעמיתו, המפיק חיים סלוצקי ולאשת יחסי הציבור רחל גולדבלט - והשלושה הנחיתו את הזמר הנערץ בארץ. המופעים בישראל ריגשו רבים, ובאופן לא מפתיע, המופע הראשון תפס את מירב תשומת הלב. ביום שלמחרת המופע, הופיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" הכותרת - "דבר כזה עוד לא ראינו".
עבור המופע הוקמה במה בגודל שלא נראה עד אז במחוזותינו. היא הייתה עמוקה ורחבה עם גופי תאורה שהתנשאו לגובה רב, ועליה הורכבה תפאורה בהשראת הוליווד של שנות השלושים והארבעים. השיר שפתח את המופע את המופע היה "אירוטיקה". במשך השעתיים בהן סחף את ההמונים, הספיק ג'קסון לבצע עם מדונה כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של השניים ובהם "הצדק את אהבתי" ו-"לה איסלה בוניטה".
"המופע שלא קרה": ביטול הגעת "הביטלס" - והנחמה שהגיעה עשרות שנים מאוחר יותר
באוגוסט 1965, ישראל הצעירה הייתה עדיין רק מדינה בהתהוות, אך תרבותית ניכר שלא הייתה שונה בהרבה ממדינות אחרות. באותו החודש, היו אמורים להופיע בישראל חברי הלהקה ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר - ההרכב המוזיקלי הפופולארי ביותר בעולם בזמנו, ובהמשך הלהקה שלנצח תיחשב לגדולה ולחשובה בתולדות הרוק.
כבר ב-1962 קיבל המפיק גיורא גודיק הצעה לארח את "ארבעת המופלאים" בישראל, בהתבסס על קשר בין אמו היהודיה של מנהלם האגדי של הביטלס, בריאן אפשטיין. עם זאת, גודיק דחה את ההצעה מכיוון שלא הכיר את הלהקה.
בפוטנציאל שלא זיהה גודיק, הבחינו המפיקים יעקב אורי ואברהם בוגטיר. אורי יצר קשר עם דודתו של בריאן אפשטיין, שחיה בישראל - והחל במשא ומתן לקביעת תאריך להופעתה של הלהקה, ב-5 באוגוסט, באצטדיון רמת גן. המכשול היחיד שניצב מולם, היה הצורך באישור ממשלתי, שכן היה מדובר בעסקה במטבע חוץ, שהיה בו מחסור קשה באותן שנים, ולכן הוצאתו הייתה נתונה לאישור משרד האוצר.
בוגטיר ואורי הגישו בקשה אל חברי הוועדה הבין-משרדית לאישור הבאתם לארץ של אמנים מחו"ל, שבין היתר, תפקידה היה תיאום הבאת אמנים לישראל ובדיקה כי מדובר בהרכבים "ראויים". חברי הוועדה ובראשם יעקב שריד, החליטו כי מדובר בלהקה נטולת ערך אומנותי, שיש לה השפעה שלילית על בני הנוער. בנימוקי הוועדה נכתב כי "הופעות הלהקה גרמו להיסטריה ולהשתוללות המונית של בני נוער". בנוסף, תוארו ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו כ"קבוצת זמרים נטולי ערך אומנותי, הזורעים ביללותיהם היסטריה והשתוללויות". זאת, בתקופה בה ה"ביטל-מאניה" נחשבה לתופעה תרבותית ועולמית רחבה.
למרות האכזבה האדירה מביטול ההופעה של "הביטלס", חלק מהמעריצים יכלו להתנחם בכך שבספטמבר 2008, כ-43 שנים לאחר אותו ביטול, הופיע סולן הלהקה פול מקרטני בפארק הירקון בתל אביב בפני כ-50 אלף צופים. המופע עורר התרגשות ועניין רב בציבור ובאמצעי התקשורת, כיוון שמקרטני נחשב לאחד מגדולי המוזיקאים של המאה ה-20 וכן כי הייתה זו ההופעה הראשונה בישראל של אחד מחברי הלהקה. חרף איומים על חייו, הגיע מקרטני כמתוכנן והופעתו זכתה לביקורות מהללות. ההופעה כללה בין היתר, שירים רבים של "הביטלס", לצד שיריו המאוחרים יותר של מקרטני.
הג'ירו דה איטליה - מרוץ האופניים היוקרתי שהוזנק בישראל
הג'ירו דה איטליה הוא מרוץ אופני הכביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס, ואחד ממרוצי האופניים המכונים "גראנד טורס". המרוץ נערך באיטליה כמדי שנה במהלך חודש מאי, ואורכו הוא כ-3,500 קילומטרים. הוא נמשך 21 ימים ונערך עד היום יותר ממאה פעמים. מסלול המרוץ משתנה מדי שנה, אך הוא בעיקרו מסלול היקפי לאורכה ולרוחבה של איטליה.
(בווידאו: מרוץ ה"ג'ירו דה איטליה" בישראל)
ביולי 2017, פורסם כי שלושת הימים הראשונים של מרוץ 2018 יתקיימו בישראל, לאחר שזו גברה על מדינות אחרות בהן צ'כיה ופולין שביקשו לארח את התחרות. למימון האירוע בישראל תרם המיליארדר הישראלי-קנדי סילבן אדמס כ-70 מיליון שקלים מתוך 120 מיליון שנדרשו לקיומו. כמו כן, במימון האירוע השתתף גם משרד התיירות.
בשנת 2018, נרשמה היסטוריה, כשהמרוץ יצא לראשונה מגבולות אירופה - והוזנק מירושלים. הקטע הראשון היה של מרוץ נגד השעון למרחק של 9.7 ק"מ. המרוץ המשיך לשני קטעים נוספים בישראל - מחיפה לתל אביב, ומבאר שבע לאילת. לפי ההערכות, למעלה מ-200 אלף בני אדם עמדו בצדי הדרכים במהלך שלושת ימי הג'ירו שנערכו בארץ.
"תחושת גאווה מהולה בדאגה": הפעמים הקודמות בהן אירחה ישראל את האירוויזיון
אירוויזיון 1979 שנערך ב-31 במארס, היה להפקה ה-24 של התחרות. האירוע נערך בבנייני האומה בירושלים, לאחר שבשנה קודם לכן, זכו בתחרות בפריז יזהר כהן ולהקת "אלף-בית" עם השיר "אבניבי". גם בשנה זו, ניצחה ישראל עם השיר "הללויה" שביצעה גלי עטרי. ישראל הייתה למדינה השלישית, אחרי ספרד ולוקסמבורג, שזכתה שנתיים ברציפות. למקום השני בתחרות הגיעה ספרד, ובשלישי סיימה צרפת. גרמניה ואירלנד סיימו רביעית וחמישית בהתאמה. בתחרות השתתפו בסך הכול 19 מדינות, לאחר שטורקיה החליטה לפרוש. לאחר התחרות, נטען כי היא הוכרחה לפרוש בשל לחץ ממדינות מוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל.
(בווידאו: גלי עטרי באירוויזיון 1979, עם השיר המנצח "הללויה")
"האנרגיה מיד טסה לשמיים, עשינו אז את הבלתי יאומן וזו הייתה רעידת אדמה של ממש", סיפר יזהר כהן לחדשות 13 לפני כחודשיים. "הייתה תחושה של גאווה גדולה אבל גם דאגה - איך המדינה הקטנה שלנו תצליח להרים מופע בסדר גודל כזה", הוסיף. משה מצליח, המנהל האומנותי של אירוויזיון 1979, אמר: "אנחנו, שרק אתמול התחלנו לעשות טלוויזיה, המדינה הקטנה הזאת, הראנו לכל אירופה מאיפה משתין הדג. היינו צריכים לעשות תפאורה שונה מכל מה שעשו כל המדינות עד היום - וכך עשינו".
אירוויזיון 1999, שנערך ב-29 במאי, היה להפקה ה-44 של התחרות. האירוע התקיים בבנייני האומה בירושלים גם כן, לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות בברמינגהאם, בריטניה, עם השיר "דיווה". כמו כן, הייתה זו הפעם הראשונה בתחרות שבה הנחו אותה שלושה מנחים - יגאל רביד, סיגל שחמון ודפנה דקל, שאף התחרתה בעצמה באירוויזיון 1992.
בפעם הראשונה בתולדות התחרות, אישר איגוד השידור האירופי לרשות השידור לוותר על ליווי הזמרים על ידי תזמורת חיה באולם, בתנאי שאף אחת מתחנות השידור המשתתפות לא תביע התנגדות לכך. רשות השידור קיבלה את הסכמתן של יתר המשתתפות לוויתור על התזמורת והדבר שימש תקדים לתחרויות הבאות. במקום התזמורת, כל מדינה דאגה ל"פלייבק" שהכינה כל משלחת מראש.
(בווידאו: להקת "עדן" שייצגה את ישראל באירוויזיון 1999 עם השיר "Happy Birthday")
נוסף לכך, אירוויזיון 1999 העניק אפשרות להציג לעולם ישראל אחרת ממה שהכיר עד אז. בתחרות דאגו המפיקים להעביר מסר חזק של ליברליות, כשבמהלכו הופיעה אינטרנשיונל, טרנסג'נדרית ששרה על חופש ועצמאות, ברקע חומות ירושלים.
